המדיניות שנקבעת בכנסת הנוכחית פוגעת במעמד האישה

המאבק על הקול הנשי, המהווה 51 אחוז מהאוכלוסייה, מתקיים בישראל יותר ממאה שנה – מאז שדרשו הסופרג'יסטיות העבריות בשנת 1920 לבחור ולהיבחר למוסדות הלאומיים.

גם במסגרת הדיון הנוכחי בחברה הישראלית, נושא השוויון לנשים משמעותי ובולט, והוא חלק מהבירור המחודש של מערכת הערכים היהודית־ישראלית העולה בשיח שחוצה קהילות, בתי כנסת ומשפחות. את חוסר השוויון והשלכות המדיניות והחקיקה על נשים כדאי לבחון דרך כמה נושאים מרכזיים, וכן באמצעות כמה מההסכמים והחוקים שנקבעים בכנסת הנוכחית.

ייצוג. בעידן שבו נשים משתלבות במגוון תפקידי הובלה והשפעה במשק, לא ייתכן שהשתלבותן תיעצר במקום שבו נקבעת מדיניות ובו נחקקים החוקים החלים על כלל האזרחים והאזרחיות. הייצוג הנמוך בכנסת הנוכחית, ובעיקר בממשלה, בא לידי ביטוי גם בוועדות למינוי רבנים ברמה המקומית והארצית. לא רק שאין נשים מועמדות לתפקידים אלו בשירותי הדת, אלא שגם אין להן השפעה על בחירת נציגיהן. הנשים שקופות, ודעתן לא נשמעת בהכרעות משמעותיות לחייהן.

בחודש האחרון הקימו חברות כנסת שדולה לנשים דתיות וחרדיות, שסירבה לקבל אליה נשים וארגוני נשים שלא יישרו קו עם האידיאולוגיה של מייסדות השדולה. במקביל, פוטרה מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה שהקים בנימין נתניהו בשנת 1998, אף שאותרה בהליך מקצועי וא־פוליטי. הרשות פועלת כמתכללת של כל משרדי הממשלה בתחומי מניעת אלימות ואפליה, העלאת הייצוג הנשי במוקדי ההשפעה, ומתן חוות דעת מגדרית. פירוק הרשות והקמת גוף פוליטי חלופי הם מחיקה של הגורם המוכר והחוקי היחיד לקידום שוויון לנשים בישראל.

אלימות. כבר במצע הבחירות בלט היעדר ההתייחסות של המפלגות הדתיות לנושא קידום נשים וצמצום פערי השוויון. מפלגת הציונות הדתית אף הציגה במצע שלה מלחמה בתלונות שווא על פגיעות מיניות – לא מאבק באלימות במשפחה או באלימות מינית, אלא מאבק בתלונות השווא. לא הייתה שום הלימה לנתוני התופעה.

עם תחילת עבודתה של הכנסת והממשלה עלה על סדר היום חוק האיזוק האלקטרוני, שנועד להגן על נשים מפני אלימות חמורה. את האזיקון אפשר לעצב כדוגמת שעון או צמיד, ואין לו שום דמיון ויזואלי לאזיק משטרתי. זהו כלי המבטיח התראה אם הגבר האלים נמצא בקרבה גיאוגרפית המסכנת את האישה.

הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בכנסת האחרונה, ובכנסת זו הייתה ערוכה לקריאה שנייה ושלישית. החוק נפל למורת רוחן של ארגוני הנשים, שפעלו למענו וקיבלו את תמיכת חברי וחברות כנסת, ואת הבטחת ח"כ עמית הלוי, יושב ראש הוועדה לביטחון פנים. כעבור זמן מה, השר איתמר בן־גביר שינה והחליש את החוק, והוא עבר כעת במתכונתו החדשה. צריך לראות איך החוק יצליח במגבלותיו להגן על נשים ולהציל אותן מאלימות קשה.

עוד בשלב ההסכמים הקואליציוניים סיכם השר בצלאל סמוטריץ' עם הליכוד שהממשלה תתנגד להצטרפות ישראל לאמנת איסטנבול, שעליה חתומות 44 מדינות. אמנה בינלאומית זו פועלת למיגור אלימות במשפחה ואלימות כלפי נשים, והיא מייצרת שיתופי פעולה וסנכרון בין הממשלה למשרדים הרלוונטיים לצורך מניעה וטיפול. יעילותה כבר הוכחה במדינות אחרות. לא ניתן להתעלם מכך שבמקביל להיעדר תוכנית ממשלתית רחבה, עלה מספר הנרצחות: בתוך שבעה חודשים נרצחו בישראל 17 נשים. זהו מחיר דמים נוראי שהממשלה לא נערכת אליו, והיא אף דוחה הצעות לפתרון שהוכחו כיעילות.

הדרה. החברה הציונית־דתית התנהלה מאז היווסדה כחברה מעורבת שיש בה נשים וגברים. בשנים האחרונות התרחבה ההפרדה למרחבים ציבוריים, והביאה להגברה ונורמליזציה של הדרת נשים.

על פי פסיקת בג"ץ, כבר שני עשורים אסורה הפרדה והדרת נשים במרחב הציבורי. למרות זאת, לאחרונה אנו עדים לסיפורים על דרישה מנשים לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. בנוסף התרחבה הפרדה באקדמיה ובאירועי תרבות, וכן במקומות טבע ופנאי. ההפרה הבוטה של הפסיקה זוכה לגיבוי באמצעות ההסכם הקואליציוני, שלפיו ניתן לאפשר אפליה על רקע דתי במתן שירותים. יש בהסכם גם פתח לשימוש בטיעונים דתיים לכאורה בהרחבה של אפליית נשים בכל תחום שירצה נציג הציבור. זהו מדרון חלקלק, שעלול להביא לפגיעה קשה בנשים בכל קבוצות האוכלוסייה – כולל נשים בחברה הדתית והחרדית.

סוגית ההפרדה במעיינות ובשמורות טבע סבוכה, ויש לשקול במסגרתה את טובת הפרטים וטובת הכלל, כולל התייחסות למשפחות דתיות וחרדיות שבשבילן זהו בילוי משותף.

הממסד הדתי. בשנים האחרונות עלה ופרח לימוד התורה של נשים. צמח דור של תלמידות חכמים, בוגרות תוכניות לימוד הלכתי מעמיק. נשים אלה ראויות לשמש מובילות רוחניות, ויש מקום ללמוד מתורתן. עצירת מתווה מבחני ההלכה לנשים, שהחל והתבצע לפני שנה מטעם המשרד לשירותי דת, מבטאת התנגדות להכרה במעמדן של למדניות אלו והדרתן מתפקידים ציבוריים בעולם התורה.

לבתי הדין בישראל יש זכות בלעדית לדון ולהכריע בענייני גירושין, והניסיון המר מצביע שהם מוטים ומפלים נשים מעצם היעדרן של דיינות, מכך שהאישה שעניינה נידון בבית הדין היא היחידה בחדר שכולו גברים. זו לא סביבה ידידותית ותומכת. הרחבת סמכויותיהם של בתי הדין, יכולתם לדון בנושאים אזרחיים וכלכליים במוסד שאין לנשים מקום השפעה, מהווה פגיעה נוספת במעמדן של נשים בדין המעמד האישי.

חוק הרבנות המקודם בימים אלו, שבעקבותיו ימונו מאות רבות של רבני ערים ויישובים מטעם ש"ס, הוא חוק המהדק את הקשר שבין הרבנים לפוליטיקה ולהחלטות הרבנות הראשית. בכך הוא מציב סכנה מיידית לשילוב נשים בבתי הכנסת, בקריאה במגילה, בריקוד עם ספרי תורה בשמחת תורה ובקריאה בתורה על ידי בנות מצווה.

בהסכמים הקואליציוניים שבין הציונות הדתית לליכוד הוחלט כי הרבנות הצבאית תהיה כפופה הלכתית לרבנות הראשית. הרבנות הצבאית אחראית על הבטחת כל צורכי שירותי הדת לחיילות, כולל מענה הלכתי בסוגיות צבאיות. גוף השולל ואוסר על גיוס נשים לצה"ל לא יוכל להיות מקור הסמכות והייעוץ למשרתות בו. זהו כשל בהיגיון, שיבוא לידי ביטוי בשגרת צה"ל.

בג"ץ. כוחה של הרשות השופטת, ובעיקר כוחו של בג"ץ, הם אלה שעומדים לצידן של נשים ומשפיעים על קידום שוויון מגדרי וזכויות. פסיקות בג"ץ הביאו לכך שנשים יהיו טוענות רבניות בבתי הדין, יכהנו במועצות הדתיות, יטבלו בפרטיות במקוואות, יספדו בבתי עלמין, ישמיעו את קולן גם בתחנת הרדיו קול ברמה וישרתו במגוון רחב של תפקידים בצה"ל.

השינויים שחלו במערכת המשפט בבהילות בחודשים האחרונים אינם מבטאים את שיטת הסלמי, ואינם חותכים פרוסה אחר פרוסה. זו מטחנת בשר שמשנה את הצורה בבת אחת ויוצרת עיסת ערכים. החלשת מערכת המשפט וחיזוק ממשלה שמרנית שאינה מכירה בצורך בשוויון מגדרי הם סכנה של ממש לפניה של החברה הישראלית.

השסע החברתי, שלא ידענו כמותו, כואב ומחליש. עם זאת, התעורר בישראל שיח שוויוני ודרישה להטמעת שוויון מגדרי. נשים ישבו בשולחנות הדיונים ובצומתי ההשפעה, ההנהגה הנשית־דתית תמשיך להתמקצע ולהתפתח, והברית עם ארגוני הנשים תתהדק לטובת מיגור האלימות ומניעת ההדרה.

ממשלות קמות ונופלות, אזרחיות ואזרחים מתעוררים לאקטיביזם על פי צורך השעה, וחלקים נרחבים בציבור הדתי הפנימו שפמיניזם דתי אינו מלחמה ופירוק. הם יודעים כעת שזו תורה ובניית חברה מתוקנת ושלמה.