לא בכל יום מסעדה חוגגת עשור בישראל. ועוד מסעדת עילית, ועוד עשור שכלל קורונה ומשבר כלכלי. ובכל זאת, הנה אנחנו כאן עם אחת המסעדות היציבות והמוערכות בסצנת הגורמה הקולינרי: "ווסט סייד". יש לכך כמה סיבות: המיקום על רצועת החוף המרכזית של תל־אביב, המרפסת הכיפית עם הנוף שצופה אל עבר הים התיכון, הגב החזק של מלון רויאל ביץ'. כל אלו נכונות וטובות. אבל הן לא היו מספיקות בלי הכישרון של שף עומרי כהן שמשלב יד טבעית, לב שמחובר לשורשים וראש שלא מפסיק לנסות לפרש ולחדש. כהן עבד בווסט סייד מיומה הראשון, תחילה כטבח, וכבר שבע שנים שהוא מחזיק את המטבח ביד רמה. לרגל חגיגות יום ההולדת הוא השיק את "ארוחת העשור", תפריט טעימות שמעניק תצוגת תכלית של מנות הדגל שהוגשו (חלקן עדיין מככבות) במסעדה לאורך השנים. הוא כולל 12 מנות בגדלים שונים, ובניגוד לקלישאה על מסעדות יוקרה, הפעם כדאי להגיע רעבים.
לפני הכול הוגש מתאבן חמוד – אדפטציה של סלט גזר מרוקאי עם איולי אריסה, שמונח מעל קרקר עשוי בצק פריך שקדים, קימל ושמן זית. ביס שכל עניינו פתיחת חך.
המנה הבאה, להלן בריוש סנדוויץ' תוניסאי, היא אחת מהמנות היותר מפורסמות של מקום. מדובר בהומאז' לכריך המיתולוגי של חיים בוקובזה משוק רמלה (אגב, גם אצלו תמצאו כריך על שם שף עומרי כהן, שבו מככב חלמון ביצה). מדובר על שתי פרוסות בריוש שמנמנות שמעליהן מונחים טונה, קרם חלמונים (כאמור סימן ההיכר של השף) ולימון כבוש. את כל הטוב הזה מורידים עם שוט של גספצ'ו (המורכב מסלט ירקות!) שמקרר לא רק את הטמפרטורה אלא גם את החריפות והאינטנסיביות של המנה. והיו גם סמבוסק חומוס מטוגן ופריך עם ויניגרט שיפקה שנתן לו טונות של אופי או חציל שחור קלוי על פחמים מעושן וארומטי וגם לחם פרנה חמים ואוורירי.
דומה שבתחביר בין המנות יש משחק שנע בין הקלאסי למקורי. מנה בולטת מהז'אנר המתוחכם הייתה תל של טונה אלבקור – זן עשיר ובשרני, מושלם למנות נאות – שכוסה במעטפת כיפה של עגבנייה מוחמצת ושכן בקונסומה מסחרר שנרקח מדובדבנים. ביס צונן (תודות לאמבט קרח שבתוכו שכנה צלחת ההגשה) ומהמם חושים שמגלם בתוכו את המהות של מטבח עילי ויצירתי ששווה בשבילו לצאת מהבית.
עוד בדגה המשכנו אל מנה שמרנית יותר: דג פורל שנצלה על פחמים עם קראסט פציח, לצידו דלעת צלויה ואליפסה יפהפייה בכתום עז של קרם צ'ירשי ואריסה.
משם ליציאה הבאה: קרם תירס סמיך וגרגירי שלצידו התוספת שסקרנה בהרבה – עלי חסה קיסר ששהו בג'וספר, מעין ארון מתכת פרימיטיבי שהפך למכשיר חובה בכל מטבח עכשווי ומאפשר לייצר טעם של מדורה עתיקה בתנאים מודרניים.
המשכנו לחלק הארי והקרניבורי של הארוחה עם נתח קצבים יפה שכלל כמה פרוסות (לא רבות) ברוטב יין וציר בקר לצד בצל צלוי וצ'יפס ארטישוק ירושלמי. כאמור, אלגנטי, יוקרתי ואיכותי. כשהפסקנו להאמין שמנות עוד ממשיכות להגיע עלה ובא צלע טלה (כל הבשרים הם של משק לגזיאל הבוטיקי והנחשב) עם בצל ממולא ריזוטו טלה ושמיר, שהיה מופלא ועשיר וכל מה שאפשר לרצות מירק ממולא. והנה עוד תוספת שגונבת לחברתה את הבכורה.
לקינוחים כידוע קיבה משלהם, ובכל זאת לא יכולנו לסיים אותם והסתפקנו בטעימות שאפשרו לקבוע כי הקו המגובש המשיך גם בקרמו הלימון החמצמץ והמאוזן (סבלה נענע, אני עוד חולמת עליך בלילות) וקרמו השוקולד שצוות לקרמל שמן הזית, אף על פי שניתן היה לגוון עם תצורה של קינוח שונה.
המחיר – 400 שקל לסועד, לא כולל שתייה קלה ויין – אינו זול, אבל מי שמעריך מטבח מקורי ומוקפד בעל תעוזה ואמירה יקבל כאן תמורה מלאה בעד האגרה, עם ערב מסחרר של טעמים והברקות. לא בכדי יש לווסט סייד בסיס חזק של קהל נאמן (חילוני ודתי כאחד) שחוזר אל המקום שוב ושוב. מזל טוב ונתראה בעשרים.
