אחרי שהיו לנו סדרות מארוול מכל הסוגים – דרמה פסיכולוגית, אקשן, קונספירציה, נוער, פארודיה על סיטקומים שהפכה לדרמת משפחה קורעת לב, קומדיה משפטית ואפילו סדרת אנימציה על עולמות מקבילים, קיבלנו את גרסת מארוול לסדרת ריגול: "פלישה סודית".
הכול מתחיל עם הבעיות שעושים הסקרולים – היצורים הירוקים שהכרנו בסרט "קפטן מארוול" שיכולים לשנות צורה ולהפוך לכל אחד – כשהם מחליטים שנמאס להם לחכות שמרגל העל ניק פיורי ישיג להם כוכב לכת במקום זה שכבשו להם, ויוצאים לכבוש את כוכב הלכת הזמין להם, הלא הוא כדור הארץ. לפיורי, שגילינו שנמצא כרגע בכלל בחלל, אין ברירה אלא לחזור לכדור הארץ ולנסות לסדר את העניינים, אפילו שהוא ממש, אבל ממש לא רוצה לחזור לכאן. למה? כי נראה שכאשר תאנוס השמיד חצי מהאנושות בבליפ הוא הצליח להרוס גם את כל הקוליות של פיורי. משהו עם רגשות אשם. לכו תבינו.
כל האלמנטים לסדרת ריגול מוצלחת נמצאים על הלוח: פיורי הוא הסוכן המוכשר של הארגון שמאחד את הנוקמים ש.י.ל.ד, הסקרולס הם התגלמות מד"בית של סוכנים כפולים – כי הם באמת יכולים להיות כל אחד, כולל דמויות מוכרות, וכל זה ארוז בקנוניה להשתלט על העולם, שאי אפשר לומר שהיה קשה לחזות אותה מראש – בכל זאת, הם חייזרים חזקים שמחפשים בית. מי היה מאמין. ובעצם הדבר היחיד שחסר בסדרה, זאת סיבה למה לצפות בה בכלל.
רוב הזמן הסיבה הראשונה לצפות במארוול היא כיף. אנחנו מוכנים לסבול ממבו ג'מבו מדעי ושטויות תסריטאיות עם חלליות כי זה כיף. אומנם פיורי הוא לרוב דמות כיפית מאוד לצפייה (סמואל ל' ג'קסון הוא שחקן נהדר) והשורות שלו תמיד הצליחו להיות שנונות ומסתוריות בו בזמן, אבל בגלל שפלישה סודית היא סדרת ריגול רצינית עם מתים וקנוניות, כל הכיף הזה לגמרי נזרק מהחלון הפעם. חוץ מהרגעים הקצרים בהם אוליביה קולמן הסוכנת הבריטית המושלמת נמצאת על המסך, בדמות הסוכנת סוניה פולסוורת', ומרעננת פלאות את המצב, דברים הולכים מדחי אל דחי. עד כדי כך שקשה לראות איך פיורי עצמו יוצא מהסדרה הזאת בחיים.
אם כיף הוא לא התירוץ אז אולי כתיבה משובחת עם מתח בלשי? נה. רגע אחרי שניסו לשכנע אותנו שלגרביק, מנהיג הסקרולים הרשע, יש מניעים נעלים היוצרים זורקים אותם לפח והולכים על גרסת הרודן המרושע. אולי האסתטיקה מעניינת? הפתיח של הסדרה שנוצר בבינה מלאכותית הוא כנראה מהגרועים שנראו. סגנון צילום? עריכה? משהו? לא ממש. יש פה ושם אקשן נחמד (אם כי פיורי לא מזעיק את גיבורי העל, כי הוא רוצה לעבוד לבד), הרבה דיבורים פוליטיים, רגעי מסך של אמיליה קלארק בדמות של גאיה הסקרולית, רקע על ניק פיורי למעריצים מושבעים, ובעיקר יותר מדי רגעים שבהם הסדרה היא גנרית. כך שהסיבה היחידה לצפות בה היא לאסוף את פרטי המידע החשובים שאנחנו צריכים לדעת לפני הסרטים הבאים. וזאת לא סיבה טובה כל כך לצפות במשהו.
אין ספק שמארוול הגיעו לשיא מרשים מאוד בסרט "אנדגיים", שניקז אליו שלל עלילות מפותלות וגיבורים אהובים שנכנסו ללב שלנו במשך שנים של בנייה קפדנית והדרגתית. וגם אין ספק שהם הצליחו להפוך לתופעה תרבותית משמעותית ולהעלות את קרנם של גיבורי העל בעידן הנוכחי. הבעיה היא שמאז, נראה שהם קצת התעייפו וקשה שלא לראות את הפואטיקה הלא מכוונת שמתרחשת מול עינינו בסדרה: איך פיורי החד והמתוחכם שהכרנו, זה שאיחד את הנוקמים לראשונה, יושב בסדרה לא מעט פעמים בחדר אפלולי כשהוא עייף מדי לכל זה, והופך לאיטו לסמל מושלם למארוול עצמה.
פלישה סודית דיסני פלוס
