הגיבור הגדול של ועידת נאט"ו בשבוע שעבר היה אמור להיות נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, אבל מי שגנב את ההצגה בווילנה היה שועל הקרבות המשופם מהבוספורוס. ארדואן הגיע אומנם לפסגת מדינות נאט"ו שישה שבועות בלבד אחרי ניצחון מזהיר בבחירות לנשיאות, אבל עם כלכלה ממוטטת, אינפלציה דוהרת שחצתה את קו ה־100 אחוזים, ורקורד מצמית של פגיעה בזכויות אדם. והנה, לא זו בלבד שהוא לא מגיע בראש מורכן, להפך. כמי שמחזיק בידיו את המפתח לכניסתה של שוודיה לברית נאט"ו, יש לו דרישות. ולא סתם דרישות, אלא כאלה שמונפו בכל דרך אפשרית.
המציאות החדשה שנוצרה עם פלישת רוסיה לאוקראינה שינתה הרבה דברים. בהם גם הבנת הסכנות הפוטנציאליות שמייצג השלטון הנוכחי בקרמלין, ועוד יותר – זה שעשוי לבוא אחריו. פינלנד הייתה הראשונה ששינתה כיוון וחיפשה את הדרך לברית נאט"ו. שוודיה באה בעקבותיה. בשני המקרים מינף ארדואן את המצוקה לטובתו, על בסיס העיקרון שכל החלטה בברית צריכה להתקבל בקונצנזוס, ובכלל זה קבלת חברה חדשה. המשא ומתן מול פינלנד היה קליל בהשוואה לדרישות שהציג ארדואן לשוודים. הרפרטואר הקולני כלל דרישה לאסור הפגנות של המחתרת הכורדית בשוודיה, ולהסגיר לטורקיה "מחבלים" כורדים, כולל עיתונאים שקיבלו מקלט מדיני בשוודיה.
את ההצגה הזו, שנועדה בעיקר לצורכי פנים, הצליח ארדואן למנף עד כדי ניסיון לדרוש מהבית הלבן לחדש את עסקה של מכירת מטוסי F16 לטורקיה. ביידן לא התרשם. הטיעון האמריקני היה שההחלטה תיפול בקונגרס. אבל ערב הוועידה קרו כנראה כמה דברים מאחורי הקלעים. ארדואן הפתיע פתאום באמירה כי כדי שיתמוך בצירוף שוודיה לנאט"ו, צריך לסלול את דרכה של טורקיה לאיחוד האירופי. ההודעה הזו זרעה תדהמה, בלבול ומיאוס בקרב הצמרת האירופית. וזו בדיוק הייתה הכוונה. ארדואן ניצח שוב בנקודות, עם ההודעה על חידוש המגעים לקבלת טורקיה לאיחוד.
לכל הצדדים ברור שמה שלא קרה בחמישים השנים האחרונות, כנראה גם לא יקרה. אבל מה שהסתתר מאחורי הדרישה היה מהלך לקבלת הקלות במסלול קבלת הוויזות לאיחוד האירופי, עניין שיעניק לארדואן הרבה נקודות בבית. גם מן הכיוון האמריקני נרשמה תזוזה משמעותית. לאחר שארדואן הודיע כי הוא מוכן לקבלת שוודיה לאיחוד, אמר ביידן כי יהיה מוכן לעבוד עם נשיא טורקיה על שדרוג ההגנה וההרתעה האירו־אטלנטית. את המילים המפורשות הוא השאיר ליועצו לביטחון לאומי, ג'יי סאליבן, שאמר כי הנשיא מתכוון להשלים את עסקת מכירת המטוסים לטורקיה. אמנם יהיה עליו להיוועץ בקונגרס, אך הוא יתמוך בעסקה. הנוסחה שכנראה תאפשר את העסקה היא שהנשיא יספק לקונגרס ערבויות לקונגרס שהמטוסים שיימכרו לא יופעלו בשום צורה נגד חברות אחרות בברית. הכוונה בעיקר ליוון.
מי שאמור היה להיות גיבור הוועידה, זלנסקי, איים שלא יגיע אליה אם לא יוצע לאוקראינה אופק ברור של מסלול קבלה לנאט"ו. זלנסקי נהנה מתמיכה של המדינות הבלטיות ופולין, שחשות מאוימות גם הן, אולם ערב הפסגה היה ברור שמסלול כזה לא יוצע לאוקראינה. בעיקר בגלל סעיף 5 המפורסם של הברית, האומר שהתקפה על כל אחת מהחברות בברית כמוהו כהתקפה על הברית כולה. המשמעות הנגזרת היא התחייבות להגנה עליה. כלומר, מצב מלחמה עם רוסיה וסכנה ברורה ומיידית למלחמת עולם שלישית. לביידן היה ברור שזה לא יקרה. במקום לוח זמנים לקבלת אוקראינה לברית, קיבל זלנסקי הודעה שלפיה אוקראינה תתקבל כחברה בנאט"ו כאשר יתמלאו כל הדרישות לקבלתה, ובכלל זה סיום המלחמה עם רוסיה.
זלנסקי לא הסתיר את אכזבתו ואמר כי ההחלטה מחזקת את המוטיבציה הרוסית להמשיך במלחמה הנפשעת נגד אוקראינה. אבל מעבר לחברות דה־פקטו, אוקראינה מקבלת כל סיוע אפשרי בנשק, תחמושת וציוד. אז אוקראינה מאוכזבת, אבל לא מן הנמנע שבהמשך נראה הפתעות. אחת הטענות שצפו באחרונה הייתה שגם גרמניה המערבית הייתה חברה בברית נאט"ו, אף שגרמניה המזרחית הייתה בשליטה רוסית. ומכיוון שהמלחמה צפויה להימשך עוד זמן רב, אולי תיווצר נוסחה כלשהי שתשאב השראה מן התקדים הזה.
