אומרים שהזמן מרפא את הכול. לא יודע לגבי זה; אני מניח שבפרקינסון או בציפורן חודרנית הוא פחות טוב. אבל בכל הנוגע לחרדות הוא יכול להיות רופא די טוב. ישבתי השבוע מול תמונות הקרנבל באיילון והייתי משועשע למדי. רק לפני כמה חודשים ישבתי מול אותן תמונות, ב"ליל גלנט" הנודע לשמצה, ואני מודה: קצת נלחצתי. השרפות, הטירוף, הקוסטה-בלאקים למיניהם שמאיימים לפתוח פה מלחמת גוג ומגוג בשילוב כלי תקשורת מגויסים – כל אלה הכניסו בי לחץ קל ומחשבות שמא ייתכן שיש צורך בהידברות כדי למנוע כאוס. בכל זאת, יש פה אנשים מבוהלים שמפחדים מקץ הדמוקרטיה. מה, לא נכבד? אבל הפעם, כמו שאמרתי, הייתי משועשע.
המפגינים, שהתאגדו לאחרונה לגוף הנקרא "כוח קפלן" משל היו סדרת ילדים משנות השמונים, החליטו גם הפעם לשבש לאלפי ישראלים את החיים כי מישהו העז להזיז שוטר בכיר מתפקיד מסוים לתפקיד אחר, והשוטר החליט ללבוש את מדיו ולשאת נאום מתבכיין השמור למנהיגי מפלגות. אין ספק: סיבה הגיונית למרד. בערוצי המחאה פמפמו מהצהריים שעמי אשד עתיד לנאום, והזהירו ממחאה ספונטנית, כי מה ספונטני יותר ממחאה שמפומפמת מיד ברגע שנציג כוח קפלן מעביר הודעה לעורך. מיד לאחר הנאום של עמי "אף אחד לא יודע את דעתי הפוליטית" אשד, החלו לשטוף את איילון אלפי מפגינים משולהבים. אם בליל גלנט עוד חשבתי שהם באמת מזועזעים, האזוטריה של ליל אשד הבהירה לכל מי שכנות בראשו שאין שום סיבה קטנה מכדי לגרום לכוח קפלן להצית את הרחובות.
אז למה הפעם נלחצתי פחות? אולי כמו ילד שרואה את אבא שלו עוטה מסכה מלחיצה ומפחד, ואז כשהוא מוריד את המסכה הוא מתחיל לצחוק. הורדת המסכה היא שהייתה משעשעת. לכולם ברור שלא הייתה שום סיבה לטירוף שהתחולל בליל שלשום. אפילו בערוצים המסחריים, בניגוד לפעם הקודמת, קטעו את שידורי התבהלה כדי לעבור לעוד פרק של "רוקדים עם כוכבים" ו"האח הגדול", ערוצים שמגויסים במלואם לטירוף הזה כבר חצי שנה אשכרה אמרו לחסידות ברסלר: "שמעו, יש לנו פה מחלבות רייטינג ומלא כסף לעשות, אנחנו לא מתכוונים לבטל את זה בשביל איזה עמי אשד".
בטוויטר המוחים פרגנו לעצמם והיללו את הדור המדהים שהם ואת ההקרבה המטורפת והגבורה שבהפגנה. אבל בטלוויזיה, כשחזרו לעדכן מנתיבי איילון, הראו מאות שוטרים עומדים בחוסר מעש ששמור בעיקר למפגינים מהסוג הנכון – כאלה בלי גוזמבות ובלי שטריימלים. מעולם לא הייתה תנועה שהתגאתה כל כך בגבורתה אף שלא גבו ממנה שום מחיר על האומץ שלה. כל נערי הגבעות שהפגינו למען אהוביה סנדק בירושלים הסתכנו באגרוף או במעצר פי מאה מבוגרי המישורים של קפלן. כל חרדי שהפגין אי פעם הסתכן בריח הבואש פי אלף מהאחים לנשק.
המסכות ירדו השבוע באיילון. הכול ברור. לא קץ הדמוקרטיה, לא מהפכה משטרית, לא עמי אשד ואפילו לא עילת הסבירות. סתם כמה אלפי אנשים שפשוט לא מוכנים להשלים עם תוצאות לא משהו בבחירות. היום כבר אין ספק, יש פה 64 מנדטים שהצביעו לא נכון, ועכשיו מגיע להם לסבול באיילון. עכשיו רק נותר לראות אם לממשלה יהיה קצת יותר אומץ ללכת לפחות עד האמצע, כי על הסוף הם כבר ויתרו.
היטיב לנסח זאת בן-דרור ימיני בטור שנכתב בחצות הלילה של ליל אשד המרגש. "הם לא יצאו אמש לרחובות בגלל עמי אשד או מפני שהחוק לביטול הסבירות עבר את משוכות ועדת החוקה", הוא כתב. "הם יצאו משום שהמדינה הזאת על הכתפיים שלהם, והם לא מוכנים להפקיר אותה לקואליציה שמורכבת מגוש חרדי אנטי-ציוני וגוש ימני אנטי-ציוני". אמרתי לכם שהאמת היא דבר משעשע?
