השבוע הוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק הקובעת כי בכל פעם שבנקים ירצו לסגור סניף, הם יידרשו לקבל את אישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת. מדובר כמובן במכשול כבד מבחינת הבנקים, אפילו חסר תקדים. הרווחים האדירים שהגופים הפיננסיים רשמו לאחרונה, הגבירו את העוינות כלפיהם מצד הציבור ונציגיו בכנסת, בייחוד נוכח העובדה שהרווחיות הזו מגיעה על חשבון אזרחי ישראל המלקקים את פצעי האינפלציה ועליית הריבית.
הטענה מאחורי ההצעה היא שמספר הסניפים הולך ומצטמצם בקצב גבוה מדי, שכן למרות עידוד המעבר לאמצעים דיגיטליים, קיימת עדיין אוכלוסייה שנשענת על הבנקאות המסורתית. המגמה המואצת של סגירת הסניפים פוגעת בקהל הזה, ומקשה עליו לנהל את שגרת יומו.
בתחילה נסגרו סניפים הפסדיים, בהמשך כאלה עם רווחיות נמוכה, ובשנים האחרונות הכיוון הוא סגירה של סניפים קטנים
האמת היא שאני לא ממש זוכר מתי בפעם אחרונה הייתי בסניף הבנק שלי. אין כמעט פעולה שלא ניתן לבצע באופן מקוון, וזה לא רק נוח יותר אלא גם זול יותר. אכן, רוב האוכלוסייה פוקדת את הסניף הפיזי לעיתים רחוקות. ואולם, עדיין יש כאלה שזקוקים לסניף שלהם בתדירות גבוהה. מדובר בעיקר באוכלוסייה מבוגרת, אנשים מאותגרים טכנולוגית, וכאלה שהנגישות שלהם לאמצעים הדיגיטליים נמוכה (מבחירה), כגון במגזר החרדי.
למעשה, הצעת חוק דומה כבר עלתה בעבר לא פעם. היא אפילו הביאה לכך שאם עד לפני כמה שנים לא הייתה שום מגבלה על סגירת סניף, מלבד שיקול הדעת העסקי של הבנק, הרי שבשנים האחרונות קיימת בפיקוח על הבנקים ועדה שנדרשת לאשר כל בקשה כזו. אבל עם כל הכבוד לפיקוח על הבנקים, מתברר שבפועל לא מדובר במשוכה משמעותית. מתוך 225 בקשות לסגירת סניפים בין שנת 2016 ועד 2021, דחה הפיקוח תשע בקשות בלבד. בינתיים, בשנה שחלפה נסגרו עוד 30 סניפים.
הטענה היא שבנק ישראל אינו ממתן את קצב סגירת הסניפים, וכי המציאות הזו ממשיכה לפגוע באותן אוכלוסיות. אבל לא מדובר רק בסגירה של סניף כזה או אחר. הפיקוח על הבנקים איננו מתערב בכלל בשינויים שכוללים צמצום שטחי סניפי הבנקים או הפחתת מספר המשרות. הבנקים מצמצמים שירותים לציבור ושטחים של סניפים בנקאיים, ללא כל בקרה או פיקוח ממשיים.
אם בתחילת "גל הסגירות" בעשור האחרון היו אלה סניפים הפסדיים, הרי שבהמשך המדד כבר נקבע על רווחיות נמוכה. בשנים האחרונות הכיוון הוא סגירת סניפים קטנים, העברת פעילות ל"בק אופיס", וצמצום שטחים קיימים.
אין ספק שהמעבר לפעילות בנקאית בדיגיטל הואץ בשנים האחרונות באופן דרמטי. מגפת הקורונה וההגבלות שנלוו אליה זירזו את המגמה הזו, בעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת. מנתוני בנק ישראל עולה כי בעוד שבשנת 2018 בוצעו 40% מהפעולות הבנקאיות בסניף הפיזי, הרי שבשנת 2021 רק 13% מהפעולות בוצעו בין כותלי הבנק. ועדיין, ישנן אוכלוסיות שנשענות על הפעילות הפיזית בסניף הבנק, וצמצום שירותים או סגירת סניפים תקשה עליהן מאוד.
כדי להפיס את דעתם של חברי הכנסת (אגב, מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד) נראה שאין מנוס מפשרה שתעצור את הליכי החקיקה. הבנקים יצטרכו לתת מענה ולהציע הצעה "אטרקטיבית" שקשה יהיה לסרב לה. מה זה אומר? כל סגירת סניף תותנה בהטלת חובה על הבנק לדאוג לכל הלקוחות שמתקשים לעבור לדיגיטל. כך למשל, הם יקבלו מעמד של וי־איי־פי ויוכלו ליצור קשר ישיר עם מוקד ייעודי שיענה להם תוך דקה־שתיים, ויאויש על ידי נותני שירות עם הכשרה מיוחדת במתן שירות לאוכלוסייה מבוגרת. המוקד הזה יספק להם את כל השירותים הנדרשים, ואם בכל זאת קיים צורך במפגש פיזי – סניף נייד עם בנקאי יגיע סמוך לביתם במועד שיתואם מראש.
כל השינוי הזה יתבצע תחת פיקוח, שיוודא כי הבנקים אכן עומדים בהתחייבותם. אגב, לא מדובר בהמצאה: היו תקופות שהבנקים הפעילו אמצעים מסוג זה (מסיבות אחרות) וחלקם אפילו עדיין פעילים.
כן, זוהי דרישה שתעלה כסף לבנקים, אולי אפילו הוצאה לא קטנה, ועדיין היא עשויה להיות הרבה יותר זולה מלהמשיך לנהל סניף עם רווחיות בעייתית. שהבנקים יבחרו מה עדיף להם.
