מזכיר הכנסת, דן מרזוק, הודיע אמש (ב') רשמית על המועד אותו קבע יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה לקיום הבחירות לנציגי הכנסת בוועדות הבחירה לנושאי משרות שיפוטיות.
על אף הכבוד הרב לוועדה לבחירת דיינים ולוועדות לבחירת קאדים (מוסלמים ודרוזים), מרב העניין הציבורי מתמקד בימים אלו בוועדה לבחירת שופטים. תחילה העדיפו בקואליציה כלל לא לאפשר את תחילת פעולתה, ולעכב את בחירת נציגי הכנסת. אולם, לאחר שהבינו כי האופוזיציה מתנה את המשך המו"מ בבית הנשיא בבחירת נציגי הכנסת לוועדה החליטו לקבוע בכל זאת תאריך לבחירה.
עצם הבחירה, והקמת הוועדה, הם הליכים טכניים במהותם. השאלה הגדולה שעומדת על הפרק היא מה יקרה בעקבות הקמת הוועדה. בחודש אוקטובר 2023 ייצאו לפנסיה בהפרש של ארבעה ימים בלבד שתי שופטות בבית המשפט העליון, הנשיאה המכהנת אסתר חיות והשופטת ענת ברון. לקראת תאריך הפרישה תידרש הוועדה לבחירת שופטים לבחור שופטים חדשים תחתיהן. אולם, שאלת השאלות היא איזו ועדה תבצע את הבחירה הזו. האם תהיה זו הוועדה בהרכבה הנוכחי, לפני שהוא משתנה כחלק מהרפורמה המשפטית, או שמא תידחה הבחירה עד למימוש הרפורמה המשפטית גם בהקשר של הוועדה לבחירת שופטים. על שולחנה של הוועדה תונח גם סוגיה נוספת, דרמטית במידה רבה, והיא זהותו של נשיא בית המשפט העליון הבא.
בחירת שני השופטים החדשים והנשיא הבא על ידי הוועדה בהרכבה הנוכחי משמעותה פשוטה: לקואליציה לא תהיה כמעט כל השפעה על בחירת הנשיא הבא, שימשיך וייבחר בהתאם לשיטת הסניוריטי, ותיפגע מאוד יכולתה של הקואליציה להשפיע על בחירת שני השופטים הבאים. לקואליציה תישמר אמנם זכות הווטו על מינוי שני השופטים (בניגוד למינוי הנשיא), אך השפעה דרמטית על הרכבו של בית המשפט העליון כבר לא תתרחש בקדנציה הנוכחית.
סוגיית בחירת השופטים היא לב הרפורמה המשפטית. לעמדה הזו שותפים הן תומכי הרפורמה והן מתנגדיה. כך למשל טרחה סיעת המחנה הממלכתי להגיב לאחד הפרסומים בדבר הסכמות מסתמנות בשיחות בבית הנשיא בהודעה הבאה: "לצערנו אין שום התקרבות להסכמות בנושא העברת חוקי יסוד וככלל – לא יהיו שום הסכמות עד להסדרת סוגיית הוועדה לבחירת שופטים". מנגד, גם בקואליציה ניסו בשלב מסוים להגיע להסכמות דווקא בנושא הזה ולחוקק אותו מיד בראשית המהלך. זאת מתוך הבנה שלב הרפורמה נעוץ בנושא זה וכל יתר הסוגיות שעל הפרק הן כמעט בבחינת הערת שוליים.
במהלך הקדנציה הקרובה תבחר הוועדה לבחירת שופטים ככל הנראה בין שניים לארבעה שופטים חדשים. שניים יחליפו את שתי השופטות שתפרושנה באוקטובר הקרוב, אחד יחליף את השופט פוגלמן שיפרוש באוקטובר 2024- ואחרון יחליף את השופט אלרון הצפוי לפרוש בחודש ספטמבר 2025. אם לא תהיינה פרישות מפתיעות משיפוט כדוגמת פרישתם של השופט מני מזוז והשופט יורם דנציגר, תזכה הוועדה להחליף בקדנציה הזו רק מעט יותר מרבע מהרכבו של בית המשפט העליון.
כדי שהרפורמה תהיה רפורמה, חייבים כל הארבעה להיבחר רק לאחר שינוי הרכבה של הוועדה. אם הממשלה תיכנע ותאפשר לא רק את בחירת הוועדה לבחירת שופטים אלא גם את כינוסה לצורך בחירת שופטים לבית המשפט העליון ונשיא חדש, זו תהיה מכת מוות לחלק החשוב ביותר ברפורמה המשפטית. באופן כזה התקווה לשינוי של ממש ברוחות הנושבות בבית המשפט העליון תהפוך מתכנית עבודה לחלום רחוק, אם בכלל.
אין רפורמה בלי שינוי שיטת בחירת השופטים, ואין סיכוי לשינוי אם בנקודת הזמן הנוכחית הוועדה לבחירת שופטים תיכנס לפעולה. אם מפלגות האופוזיציה יציבו אולטימטום חדש לכינוס הוועדה, ויתנו בכך את המשך השיחות בבית הנשיא, הקואליציה חייבת לגדל עמוד שדרה ולסרב לנהל משא ומתן לפשרה בצל איומים.
הספורט החדש בקואליציה בימים אלו הוא הבעת עמדה בשאלה האם "הרפורמה מתה" או לא. אתמול הצטרף למתבטאים בנושא גם ראש הממשלה נתניהו שהכריז כי הרפורמה לא מתה. קשה להתווכח עם האיש שגורלה של הרפורמה נתון במידה רבה בידיו, אך זה יהיה לכם האות: אם הוועדה לבחירת שופטים תכונס לצורך בחירת שופטים לבית המשפט העליון, תדעו שגם אם היא לא מתה מצבה כבר לא קשה אך יציב (כפי שהוא כעת) אלא המשיך להתדרדר והפך לאנוש.
