אחרי תקופה ארוכה של עניין ציבורי פוחת והולך, ולמרות המערכה בדרום, חזר בשבוע שעבר משפט נתניהו לכותרות. לדוכן העדים עלה עד המדינה בתיק 2000, איש אמונו של נתניהו בעבר ארי הרו.
כזכור, המוקד של תיק 2000 הוא בהצעת שוחד, שלפי הנטען הציע איש העסקים ומו"ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס לראש הממשלה בנימין נתניהו, בפגישה שנערכה ביניהם בראשית דצמבר 2014, ערב בחירות 2015. לפי כתב האישום, בפגישה הניח מוזס בפני ראש הממשלה הצעה שקשה לסרב לה: שינוי ניכר לטובה בסיקור שלו ושל בני משפחתו בכלי התקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות, ושינוי לרעה בסיקור יריביו הפוליטיים. הביטויים שמוזס השתמש בהם היו חד־משמעיים: "רעידת אדמה" ו"סיבוב הספינה". בתמורה לכך נדרש נתניהו לנצל את השפעתו כראש הממשלה, ולקדם חקיקה שתטיל מגבלות על המתחרה העיקרי של קבוצת ידיעות, העיתון ישראל היום, באופן שייטיב מאוד עם מוזס ועסקיו.
מוזס, מעניק ההצעה, מואשם בעבירת הצעת שוחד. אבל גם נתניהו, שלא קיבל את ההצעה, לא יצא נקי. לפי כתב האישום, הוא נתן למוזס את התחושה שהוא שוקל את העניין ברצינות, במטרה להביא לשיפור הסיקור שלו בידיעות אחרונות, ולכן הוא מואשם בעבירת מרמה והפרת אמונים.
הצעת השוחד לא הייתה נחשפת כנראה לעולם אלמלא הוקלטו הפגישה הזאת, ופגישה נוספת בין הפוליטיקאי הבכיר והמו"ל, בידי ארי הרו, אז ראש לשכת נתניהו. בעדותו בשבוע שעבר סיפר הרו שנתניהו ביקש ממנו להקליט את הפגישה, משום שהיה משוכנע שמוזס מקליט אותה אף הוא, ונתניהו עצמו אינו מחזיק בטלפון סלולרי. לאחר הפגישה נותרה ההקלטה במכשירו של הרו, ולדבריו הוא פשוט שכח ממנה.
התזה שהציג סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, ביום הראשון של החקירה הנגדית, הייתה פשוטה ומדאיבה: משטרת ישראל פתחה בחקירה נגד הרו על דברים של מה בכך, חשדות מופרכים לחלוטין בנוגע לחברה הפרטית שהקים ומכר עם מינויו לראש הסגל של נתניהו, רק במטרה אחת – להפיל את ראש הממשלה. "תאשר לי שהרגשת שמהדקים לך את החבל על הצוואר במטרה שתמסור משהו על נתניהו", ביקש חדד מהרו באחת הפעמים, וזה השיב לו: "ככה אני הרגשתי".
בהמשך לכך התמקד חדד בחוקיות הדרך שבה הגיעה המשטרה להקלטות שיחות נתניהו־מוזס. "ההקלטות של נתניהו ומוזס היו אצלך בטלפון מדצמבר 2014, לא שמעת אותן, לא עשית איתן כלום, ולא סיפרת עליהן לאף אחד חוץ מראש הממשלה ומר שמרון?", שאל חדד את הרו, וזה אישר ששכח מהן לגמרי. חדד הזכיר להרו כי בדצמבר 2015 הוא עוכב לחקירה בביתו בשעת בוקר מוקדמת, ולאחר חיפוש קצר הובא לחקירה במשרדי יחידת להב 433. במהלך היום נלקח מהרו מכשיר הטלפון הסלולרי שלו, לטענת חדד באופן בלתי חוקי, וכחודשיים לאחר מכן הודיעה המשטרה להרו כי הוא רשאי לבוא למשטרה ולקחת את המכשיר.
"תאשר לי שכאשר אתה מקבל את הטלפון בחזרה אפליקציית ההקלטות פתוחה על שיחות נתניהו־מוזס, ואתה מבין שהמשטרה יודעת על הקלטות נתניהו", אמר חדד. לאחר שהרו אישר, הוסיף חדד והקשה: "הבנת שהמשטרה יודעת על ההקלטות והם מנסים לבדוק מה תעשה – האם תספר לנתניהו ותשבש הליכי חקירה? האם תתעלם?". גם את הצגת הדברים הזו אישר הרו. חדד ביקש ממנו לאשר גם שהצעד הבא היה התייעצות עם פרקליטו רועי בלכר: "אתה מתייעץ עם עורך הדין שלך ואתם מחליטים שהדבר הנכון הוא למסור את ההקלטות למשטרה כדי שלא ינסו לטפול עליך עוד משהו". הרו השיב: "נכון".
התרגיל הזה שהמשטרה ערכה כדי לקבל את הקלטות נתניהו־מוזס בדרך כשרה לכאורה, רק לכאורה, נחשף כבר לפני כשנתיים בידי העיתונאי עמית סגל, אך אישורו שלשום בידי הרו בבית המשפט משמעותי מאוד. ההקלטות הן הבסיס לתיק 2000. בלעדיהן הוא לא קיים. אם ההקלטות הגיעו לידי המדינה בדרך בלתי חוקית, הדבר מעלה שאלות לגבי הקבילות שלהן כראיה. לחוקרי המשטרה היה אסור לחטט סתם כך במכשירו של הרו. גם אם נניח שהיה להם צו המתיר להם לחפש במכשיר, הוא היה מוגבל לנושאים הקשורים לחקירה בנוגע לחברה הפרטית של הרו. האם החקירה של הרו הייתה רק תירוץ, ומטרתה האמיתית הייתה להגיע לנתניהו? האם הראיה המרכזית בתיק 2000 הושגה בדרך לא חוקית? בשבועות הקרובים נחכים רבות בנידון.
