שלושה חודשים לפני התאריך המתוכנן לבחירות של הרבנים הראשיים לישראל, השטח מתחיל להתחמם. שמות של רבנים צפים ועולים, ורבנים ופוליטיקאים בוחשים בקדרה במטרה להביא לבחירת המועמד המועדף עליהם. אולם מבחינת מרבית הציבור, גם תהליך הבחירה וגם מהות תפקידם של הרבנים הראשיים לוט בערפל.
את הרבנים הראשיים לישראל בוחרת אספה מיוחדת, המכונסת רק לשם כך, ומונה 150 חברים – שמונים רבנים ושבעים נציגי ציבור. מרבית הרבנים ונציגי הציבור מכהנים באספה מתוקף תפקידם: שלושים רבני הערים הגדולות בישראל, 14 רבני המועצות המקומיות הגדולות, 25 ראשי הערים הגדולות וכדומה.
מיעוטם נבחרים לייצג גופים שונים: שני שרים, חמישה חברי כנסת ועוד. לכל אחד מחברי האספה – רב או איש ציבור – יש קול שווה. במועד הבחירות הם בוחרים באותה השיטה בדיוק שני רבנים ראשיים, ספרדי ואשכנזי, לקדנציה אחת בלבד של עשר שנים.
למרות אופן הבחירה הזהה, אין סימטריה בין שני הרבנים הראשיים: אחד מהם יהיה נשיא מועצת הרבנות הראשית, הממונה על המערכת של הרבנות הראשית לישראל. חברו, מנגד, משמש נשיא בית הדין הרבני הגדול, ומתוקף כך עומד בראש מערכת בתי הדין הרבניים – אף שכדי להיבחר לתפקיד הרב הראשי אין הכרח להחזיק בתעודת כושר לדיינות. כל אחד מהרבנים הראשיים הנבחרים מכהן חמש שנים בתפקידו, ובמחצית הקדנציה הם מתחלפים. עם זאת, גם הרב הראשי המשמש נשיא מועצת הרבנות הראשית מכהן במקביל כחבר בבית הדין הרבני הגדול.

נשיא בית הדין הרבני הגדול מחזיק בסמכויות רבות בניהול המערכת שהוא מופקד עליה, וכך גם נשיא מועצת הרבנות הראשית. סוגיות של נישואין ואישות, גיור, אכיפת חוק בנושאי כשרות, והסמכת רבנים ודיינים – אלה רק חלק מהתחומים שהרבנות הראשית עוסקת בהם. תפקיד הרב הראשי אינו טקסי וייצוגי, ואינו מתמצה בהשתתפות באירועים ובמתן תשובות הלכתיות לשואלים. זהו אחד הצמתים המרכזיים במתן שירותי הדת בישראל. מי שמעוניין ברבנות ראשית מתפקדת חייב לוודא שמכהן בה אדם בעל יכולות אישיות גבוהות וכישורים ביצועיים.
הדרישה חשובה במיוחד לנוכח מצבו של המוסד – שאינו מן המשופרים, בלשון המעטה. בין 2003 ל־2013 כיהנו הרב שלמה עמאר והרב יונה מצגר כרבנים הראשיים לישראל. נגד הרב מצגר עלו חשדות כבר בשנות כהונתו, והביאו לחקיקת הוראת שעה שאפשרה לו לא להתמנות לנשיא בית הדין הרבני הגדול. התוצאה הייתה שהרב עמאר שימש נשיא בית הדין הגדול לאורך כל העשור, ואילו הרב מצגר, שהורשע לימים בפלילים, עמד בראש המערכת של הרבנות הראשית במשך שנים רבות.
התוצאה הייתה עגומה, ולמרבה הצער גם בשנים שחלפו מאז לא נעשה תיקון של ממש. כדי לשפר את מצבה של הרבנות ולהצעיד אותה קדימה, אין די במינוי של פשרה שעיקר מעלתו בכך שאינו מעורר עליו את חמתו של איש. הרבנות הראשית זקוקה לרבנים פעילים, נמרצים ובעל יכולות גבוהות – הן בשדה התורה והן בעולם המעשה.