היום (ב') צפוי גשם קל, שיפסק לקראת הצהרים. בערב צפוי להיות קריר. הסיבה שאני מציין את מזג האוויר הצפוי שהוא סתווי יותר מקיצי היא כדי לציין הערב, אור לי"ח אייר, ל"ג בעומר, תיאסר הדלקת מדורות בשטחים הפתוחים בשל "תנאים קיצוניים", כך לפי הודעה של רשות הכבאות וההצלה שפורסמה בשבוע שעבר. לא, לא תנאי רטיבות קיצוניים להדלקת מדורות, אלא לפי הודעת הרשות "תנאים קיצוניים המעלים את הסבירות להתרחשות דליקות".
ל"ג בעומר בתנאי מדינת ישראל מודל תשפ"ג הוא אירוע מורכב. בעבר הלא רחוק היו במדינת ישראל הרבה פחות אנשים, וכמות השטחים הפתוחים, בטח במרכזי האוכלוסייה, הייתה גדולה בהרבה. היום, ברוב הערים, מתקבצים הילדים על ריבועי השטח הקטנים שטרם הפכו לפרוייקט בניה, נושמים אלה את עשן המדורות של אלו, ואיכות האוויר בבוקרו של ל"ג בעומר כה גרועה, שבכל שנה נרשמת עליה באשפוזים בשל קוצר נשימה של אוכלוסיות רגישות. כשמצרפים לכך את המודעות העולה לאיכות הסביבה ולפליטות פחמן, אין פלא שיש מי שמתייחסים למדורות ל"ג בעומר כמנהג מיושן, כמעט ברברי.
כשזה המצב, אין פלא שעלו קולות להגביל ואף לבטל את מדורות ל"ג בעומר, ובשנים האחרונות המדורות מצומצמות בפועל שנה אחרי שנה בצווים של רשות הכבאות וההצלה שמגבילה את האפשרות להדליק מדורות בטענה ל"תנאים קיצוניים", שבאורח פלא, שוררים במדינת ישראל כמה שנים רצופות דווקא בל"ג בעומר.
הבעיה בטיעון של רשות הכבאות וההצלה, כפי שניתן היה להבין מפסקת הפתיחה, היא שכנות איננה חלק ממנו. רשות הכבאות וההצלה פשוט לא אוהבת את מדורות ל"ג בעומר. כמו כל גוף, היא מעדיפה לנהל את סיכוניה באופן מינימאלי, מה שלא מסתדר (מבחינתה, בצדק) עם לילה של אלפי מדורות, וביחד עם חוסר הפופולריות הגואה של ל"ג בעומר אצל קבוצות מסוימות, לא חוששת לפגוע בהן, גם ללא נסיבות מטאורולוגיות מיוחדות.
בהיעדר כנות, שיח אמיתי לא יכול להתנהל. מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר, בוודאי בהיקף רחב, אמנם חדש, אך קיבל מקום של כבוד בלוח השנה הישראלי יהודי ומצוי בלב הקאנון התרבותי – כלומר, החגים עליהם לימדה אותנו הגננת. אין לזלזל בכך; מנהגים ממין זה הם חלק ממה שמגדיר אותנו כישראלים ויהודים, ובמידה רבה, מתיכים יחדיו את שתי הזהויות האחיות האלה. גם לשים דגל ביום העצמאות, ללכת בכיפור לשמוע תפילת כל נדרי או שופר (חלקים שמבחינה הלכתית יבשה, רחוקים מלהיות מרכז התפילה), לצפות במטס או לעמוד בצפירה. כל מנהג כזה בפני עצמו הוא חלק קטן בפאזל, שמרכיב בסופו של דבר זהות, גם אם כל אחד מחלקיו אינו חשוב בפני עצמו באופן מיוחד. דיון שעוסק בהפרעה אמיתית לרבים או ליחידים מהתנהלויות שכאלה ובבעיות שהן גורמות יכול להתקיים, רק אחרי שמבינים את נקודת המוצא הזאת, ודנים בפתרון מתוכה.
אז האם ראוי לצמצם במדורות ל"ג בעומר? יתכן, אבל מתוך הבנה שגם לביטולן יש מחיר. כשמבינים את המחיר, אפשר לדון על כמה, למה, איפה ומתי, אבל אם מנסים להכחיש את המחיר מתקבלת תמונה של ניסיון לבטל כל מנהג רחב, שכולל בתוכו, באופן אינהרנטי, פגיעה מסוימת באיכות החיים של האחרים.
רק לפני שבועיים חגגנו את יום העצמאות, שלווה, כרגיל, בדיון הזיקוקים ההולכים ומצטמצמים, מסיבות אחרות, שניתן לדון בהן, וקשה לזלזל בהן. אך עלינו להיזהר ממדרון חלקלק – במקום בו לא נמצא דרך לאזן בין הפרעות, מסוימות, למעטים, שנגרמות בשל מנהג מוגדר בזמן של רבים, נקבל סביבה שעשויה להיות מכילה יותר, אך אם לא ניזהר, ולא נחשוב על פתרונות ביניים שמצמצמים את הפגיעה אך לא מבטלים את המנהג הציבורי, נקבל גם סביבה ציבורית חיה פחות.
לכן, מי שמעוניין בכך צריך לשים את הדברים על השולחן באופן מפורש, להבין את המשמעויות, להבין את המחירים בכל אחת מהאפשרויות, ומתוך שיח כן, לחשוב על הדרוש תיקון. המשך המצב בו יש מי שמעוניינים לעקור כל התנהלות ציבורית שיש בה צדדים שליליים מבלי לדון ומבלי לראות את החשיבות שיש בה, יביא לתגובת נגד, בה אלו שרואים (או מרגישים) את החשיבות באותם מנהגים, שהם בין דתיים ללאומיים, יתעקשו לדבוק בהם דווקא, ולא יהיו פתוחים לשום פשרה. ואם יש משהו שלמדנו בחודשים האחרונים הוא שאם שני צדדים מנסים לעשות דווקא, אף צד לא מקבל את מבוקשו.
