התגובות הרפות של חיל האוויר בעימות האחרון מול עזה הן ריטואל החוזר שנים רבות ואינו מביא לידי שום הרתעה של האויב. צריך אפוא להבין שבונקרי התחמושת והרקטות של החמאס והג׳יהאד טמונים עמוק באדמה, מתחת לריכוזי אוכלוסייה צפופה ומתחת לבתי החולים במרכז עזה. חיל האוויר אינו יכול להטיל את הפצצות החכמות לעבר ריכוזי האוכלוסייה היות שהן יגרמו לאבדות כבדות מאוד של אזרחים עזתים.
הפצצות שמטיל חיל האוויר על עזה עולות למשלם המיסים הישראלי מיליארדי שקלים. הן מוטלות על אזורים שבהם לא תיפגע האוכלוסייה ועל אזורים שבהם אינם מתחבאים מנהיגי החמאס והג׳יהאד, החבלנים וגם אין בו ריכוזי רקטות שלהם ולכן התוצאות הן כה עלובות. זה שנים שאין לאל ידו של חיל האוויר לפגוע במחבלים ובמנהיגי הטרור, להרוג אותם ולהרוס את מצבורי הרקטות בעזה. תצוגת האש והעשן שאנו רואים לפרקים בטלוויזיה בכל סבב מול החמאס והג׳יהאד, אינה מביאה את התוצאה המקוּוה.
שנים רבות בנה צה״ל צבא חד-ממדי המבוסס על חיל האוויר בלבד והזניח לחלוטין את צבא היבשה ואמצעי הלחימה האחרים. תפיסת הדרג המדיני והביטחוני בעשרים השנים האחרונות הייתה שהמלחמות הגדולות עברו מן העולם, כך שאין עוד צורך לסכן לוחמים על הקרקע ודי לסמוך על חיל האוויר שייתן פתרונות. תפיסה זו גררה קיצוץ דרסטי בכוחות היבשה מעבר לכל פרופורציה ואובדן היכולת להילחם בכמה גזרות בו-זמנית. כך נפגעה קשות גם כשירות היבשה להילחם בשל חוסר אימונים ואי הטמעת אמצעי לחימה חדשים.
התוצאה היא אובדן היכולת לנהל קרב משותף בין זרוע היבשה לזרוע האוויר, שבלעדיה אי אפשר לנצח מלחמות. מטוסי חיל האוויר לבדם מעולם לא ניצחו מלחמות בעבר, ובוודאי לא ינצחו לבדם את מלחמות העתיד מול מאות אלפי טילים, רקטות וכַטבָּ״מים (כלי טיס בלתי מאויש) של האויב.
בנוסף על אמצעים אלו, יש עשרות אלפי לוחמים שיתקפו את גבולותינו מהקרקע, מלבנון, מעזה, מיהודה ושומרון, יפרצו מהומות קשות של ערביי ישראל ובדואים קיצוניים בתוככי העורף הישראלי; וטרם הזכרנו את המצרים ואת הסורים. מה שמתרחש בעזה הוא רק קצה הקרחון למה שעלול לקרות במלחמה אזורית. במהלכה של מלחמה כזאת ישוגרו בממוצע מדי יום ביומו יותר מ-3,000 טילים, רקטות וכטב״מים לעבר העורף הישראלי וייהרסו מאות מבנים וייווצרו אתרי הרס לרוב. כיצד יגיב על כך חיל האוויר תגובה ראויה בהיעדר כוחות יבשה, וכשאינו מסוגל להגיב תגובה ניצחת מול החמאס והג׳יהאד בעזה.
כיום אין לבוא בטענות לדרג המדיני והצבאי, הם קיבלו את המצב העגום מקודמיהם. בעשרים השנים האחרונות איבדנו לחלוטין את מוכנותם של צבא היבשה והעורף למלחמה. כל המנהיגים מהדרג המדיני והביטחוני, שכיהנו באותן שנים, הם שאחראים למחדל הנורא. כדי לשקם את מוכנות הצבא והעורף למלחמה אזורית איומה שלא חווינו מעולם, ושתפרוץ במוקדם או במאוחר – אנחנו חייבים להתחיל לעבוד יומם ולילה ולהתאים את הצבא למלחמה העתידית, ולא למלחמות העבר.
יש לחזק מיד את כוחות היבשה: להקים משמר לאומי של עשרות אלפי חיילים (ואין הכוונה למשמר הלאומי שמקים בן גביר) וחיל טילים ליירוט טילים. המוכנות מצריכה בניית מערכת לייזר עוצמתי, הכנת העורף למלחמה ועוד. לכך מודעים היום היטב שר הביטחון, הרמטכ״ל, מנכ״ל משרד הביטחון, סגן הרמטכ״ל, אבל במצב השורר היום במדינה במאבק השנאה בין הגושים, הממשלה אינה מתפנה להוביל את דגל הביטחון ודגלים חיוניים אחרים כי איבדה את משילותה.
הממשלה מחזיקה בידה ביטחון העומד על כרעי תרנגולת, התוצאות בהתאם לכך ועד כה היא לא התפנתה לעסוק בשיקום הביטחון הלאומי והאישי. התשובה לכל מי שיש לו טענות שהממשלה אינה פועלת ביתר שאת כדי להשיג הרתעה, היא שזה נגרם בעקבות המצב שבו צה״ל והעורף נתונים כיום והיעדר משילותה של הממשלה. המעציב ביותר הוא שיש לנו בממשלה יותר מדי שרים בורים ועמי ארצות בכל הנוגע למוכנותו וליכולותיו של צה״ל. מבחינתם, נדרשת רק החלטה של ממשלה לתקוף ולהכריע, ובכך להחזיר את ההרתעה. מכאן שההחלטות שהם לוחצים על הממשלה לקבל אינן ריאליות ואינן עומדות במבחן המציאות.
ההחלטה החשובה ביותר שהממשלה צריכה לקבל בהקדם – לשקם את יכולות צה"ל ולהכין את העורף למלחמה, ויפה שעה אחת קודם.
