שורות אלו נכתבות בעיצומו של יום השואה, אותה הובילה גרמניה הנאצית והשתתפו בביצועה בני לאומים רבים אחרים: פולנים, אוקראינים, ליטאים, לטבים, רומנים, הונגרים, איטלקים, יוונים, הולנדים צרפתים ואירופאים אחרים.
גם ערבים השתתפו בציד יהודים בלוב ובתוניסיה, ובחג השבועות בשנת 1941 בוצע טבח ביהודי בגדד ("פרהוד") בהשראת המופתי הפלסטיני, חאג' אמין אל-חוסייני, חברו של היטלר, שנטל חלק גם בהשמדת יהודי הונגריה בשנים 1944-5. אסור גם לשכוח את המצור על חופי הארץ שהטילה בריטניה, בעלת המנדט, ולא אפשרה ליהודים להימלט מאירופה לארץ.
הצד השווה לכל הקבוצות הללו הוא שנאתם ליהודים שגרמה להם, במודע ולא במודע, לשתף פעולה נגדם במהלך מלחמת העולם השנייה. אסור גם לשכוח את האמריקנים, ובראשם אנשי "ניו יורק טיימס", שהחביאו את המידע על השואה שהשתוללה באירופה.
במאמר הקודם שלי מעל בימה זו התרעתי מפני האפשרות של התגבשות חזית מאוחדת נגד ישראל בהשראה איראנית, שחבריה יהיו מיליציות פרו איראניות הנמצאות בלבנון (חיזבאללה, חמאס והג'יהאד), בסוריה, בעיראק, בתימן (החות'ים), ברצועת עזה, ביו"ש, בגליל ובנגב. לחזית זו תהיה מטרה אחת: להביס את ישראל ולהשמידה. הנאומים חוצבי הלהבות שנשאו מנהיגי איראן וראשי ארגוני טרור ב"יום ירושלים האיראני" (14 באפריל), ביטאו היטב את רצונם וכוונתם להוציא לפועל תוכנית זדונית זו.
מאז שפרסמתי את המאמר נחלקו קוראיו לשני מחנות: אלה שמקבלים את התסריט הקשה כתסריט סביר, ואלה שמבטלים אותו כלא סביר. אלה שלא מסכימים לקיומו של תסריט כזה מתבססים בעיקר על ההיסטוריה המראה שהעולם הערבי והאסלאמי איננו מקשה אחת אלא ישויות נפרדות בעלות אג'נדות שונות ואף מנוגדות, ובמקרים רבים גם עוינות זו לזו, ומצב זה לא הולך להשתנות. כהוכחה הם מזכירים את אי השתתפות חמאס במלחמת לבנון השנייה (2006) שהייתה בין ישראל וחיזבאללה, שחמאס נמנעה מלהתערב לטובת הג'יהאד האסלאמי במבצע "עלות השחר" (אוגוסט 2022), שסעודיה היא סונית-והאבית ואילו איראן היא שיעית, שמנהיגי השיעים בעיראק, מוקתדא צדר ואיתוללה סיסתאני, אינם תומכים באיראן ועוד סיבות המציגות באופן נכון את הפילוגים הרבים בקרב ערבים ומוסלמים.
אינני מכחיש את נכונות הדברים, ואני מודע להם היטב במיוחד לאור העובדה שבמאמריי בבמה מכובדת זו תיארתי פעמים רבות את המחלוקות, הסכסוכים ואף המאבקים הללו. אלא שאירועי החודשים האחרונים משנים ללא היכר את פניו של המזרח התיכון, ובראשם הצלחת איראן לשרוד את ההתקוממות הפנימית והתחזקות מעמדה בעולם הערבי והאסלאמי. למעשה, איראן מתחזקת עד כדי כך שסעודיה נוטשת את הברית היציבה והעמוקה שהייתה לה עם המערב ומחדשת את היחסים עם איראן וסוריה, מנהיגים איראנים וסעודים מהשורה הראשונה עורכים זה אצל זה ביקורים רשמיים ומחבלי חמאס ("האחים המוסלמים") מתקבלים בחיבוקים ובנשיקות בסעודיה, למרות ההבדלים העמוקים ביניהם בכל המישורים. סעודיה מחדשת את יחסיה עם סוריה, מדינת רוצח ההמונים העלאווי, ומצרים, האמירויות ובחריין מזדחלות גם הן לכיוון איראן.
שלוש הסיבות העיקריות לשינויים הללו במדיניות של סעודיה ומדינות ערב האחרות הן:
1. חולשת המערב (ראה אוקראינה וטאיוואן) והסתלקותו מהמזרח התיכון (עיראק, אפגניסטן) לעומת עוצמת הברית המתחזקת בין רוסיה, סין, איראן, צפון קוריאה ועוד.
2. חולשת צה"ל הנובעת מאי רצונם של מילואימניקים – טייסים, שייטים, לוחמי סייבר, מערך המ"מ, אנשי 8200 ואחרים – להתנדב לשירות.
3. העוצמה האיראנית כלפי פנים וכלפי חוץ והצפי להקלת הסנקציות מעליה בעתיד.
טענתי בדבר היתכנות היווצרותה של חזית מאוחדת בהשראה איראנית מתבססת בעיקר על הסיבה השנייה, התדמית החלשה של ישראל. תדמית זו היא תופעה חדשה שלא ראינו כמותה בעבר, שכן מעולם לא ראינו עוצמת סרבנות בהיקף כזה של מספר חותמים, גובה דרגותיהם וחשיבות יחידותיהם לכוחו של צה"ל. ירידת ההרתעה של צה"ל עלולה בהחלט לגרום מצב חדש שבו ארגונים וישויות שונים ומסוכסכים זה עם זה יחליטו להניח בצד את המחלוקות והמאבקים ולשתף פעולה על הדבר האחד והיחיד המשותף לכולם: שנאת ישראל והרצון לחסלה.
תסריט של שיתוף פעולה כזה בין פרסים, ערבים, סונים, שיעים, פלסטינים, סורים, מצרים, סעודים, עיראקים ואחרים – הגיוני לא פחות משיתוף פעולה בין גרמנים, פולנים, אוקראינים, הולנדים וערבים. וכמו ששנאת יהודים איחדה את פעולות בני לאומים רבים במלחמת העולם השנייה, כך שנאת יהודים יכולה ועלולה לאחד את פעולת שונאי ישראל במזרח התיכון במלחמה הבאה.
מי שמכחיש את היתכנות התסריט הזה חוטא בשלושה חטאים:
1. גזירת העתיד מתוך העבר, טעות הנובעת מקיבעון מחשבתי ואי יכולת להשתחרר מתבניות.
2. הנחה שתדמיתה של ישראל תאפשר לה להרתיע את אויביה בכל זמן ומצב.
3. התעלמות ממקורות ערביים גלויים המצטטים מנהיגים ערבים ואסלאמיים המדברים מזה שנים על "תוחיד אלג'בהאת" ("איחוד החזיתות"), "אלמוקאוומה אלמווחדה" ("ההתנגדות המאוחדת").
במלחמת העולם השנייה נטעה חולשת היהודים בקרב אויביהם את התחושה ששום דבר רע לא יקרה להם אם יפעלו להשמדת היהודים. עם כל ההבדלים בין אז לבין ימינו, החולשה שמשדרת ישראל כיום באמצעות עצומות של אנשי צבא בדבר אי התגייסותם לשירות, היא הגורם העיקרי הנוטע בקרב אויבי היהודים בעולם הערבי והאסלאמי את התחושה שאם רק יצליחו לאחד את שורותיהם הם יצליחו להתגבר על הישות היהודית שהמערב תקע בקרבם, אחרי שנכשל בהשמדת יהודי אירופה עד האחרון שבהם.
אנחנו, היהודים, חייבים להאמין לאויבינו כשהם מדברים על השמדתנו. סבי ז"ל, משה יצחק ברבר, שחי בפולניה, האמין לתעמולה הנאצית ששמע וראה בשנת 1934, הסיק את המסקנה ההכרחית, עלה עם משפחתו לארץ ישראל וכך ניצלו הוא, אשתו סבתא חנה ע"ה וששת ילדיהם ובהם אמי ע"ה, מינה לאה. חבריו של סבי, אחיו ובני דודיו שלא האמינו, נשלחו למחנות ההשמדה. התעמולה – המפורשת או המרומזת – הבוקעת כיום מאיראן, מעזה, מלבנון, מעיראק, מתימן, מקטר ("אלג'זירה"), מהפלסטינים, ממנהיגי בל"ד והתנועה האסלאמית בישראל, מחייבים אותנו להבין בדיוק מה תקוותם, מה כוונתם ומה הם מתכננים.
חולשת ישראל כיום מעוררת את יצר הג'יהאד אצל כולם, ויצר זה עלול בהחלט לשכנע אותם לשתף פעולה כדי להגשים את המטרה האחת, המשותפת. הם מדברים על "איחוד החזיתות" בגלוי, וגם אם יש סיכוי אחד למאה שהם אכן יאחדו את מאמציהם לחסל את ישראל – עלינו להתייחס לתסריט כזה בשיא הרצינות.
טוני הילר ופטר סימונס ביטאו זאת היטב בשיר: United we stand, divided we fall. מי שמתאחד מנצח ומי שמתפרק נופל.
התעוררו.
