"ניסיון המאה העשרים מורה כי הריסונים שמטילה על עצמה מעצמה תרבותית גרועים יותר מעצם היותם חסרי תועלת. אצל עמיתים וידידים כאחד הם מתקבלים כהוכחה, לא למידה של אנושיות אלא להכרת אשמה ולהיעדר אמונה בצדקת הלחימה". כך כתב פול ג'ונסון בספרו "היסטוריה של הזמן המודרני".
דברים אלו, שנכתבו על הצבא האמריקאי במלחמת וייטנאם, תקפים בוודאי לאומה הנלחמת בארצה, אך לנוכח התגובה הרפה של צה"ל לטרור, מתברר שיש בהם גם התאמה מסוימת להלך הרוחות בקרב חברי הפיקוד העליון בצה"ל. חיי המתנחלים בשומרון, מסתבר, חשובים לאלוף פיקוד המרכז כמעט כמו מרקם החיים של תושבי חווארה. בכירי צה"ל לא שעו לאזהרתו של משה דיין מעל קברו של רועי רוטברג, "להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב, וייכרתו חיינו".
דמותו של דיין אינה עולה בכדי, וזאת בשל אמרתו ש"מוטב לרסן סוסים דוהרים מלדחוק בפרים עצלים". מי שצפה בישיבת הקבינט הביטחוני השבוע היה יכול להבחין באיזו שלווה בלתי מוסברת של בכירי המטכ"ל אשר השתתפו בדיון. במקום שיגיעו עם "סכין בין השיניים", נדמה היה כי הטרור המשתולל מטריד אותם פחות מדאגתם לשינוי הרכב בית המשפט העליון. משפחות המחבלים, שרצחו את האם ושתי בנותיה בכביש אלון, היו אמורות לצעוד מושפלות לאור יום במרכז הכפר, בדרכן לגשר אלנבי. היו אמורות, אך ברור שבג"ץ היה מרחם עליהן ומונע זאת. אבל זו לא בעיה ביטחונית עבור המטכ"ל הנוכחי.
על הסכם הכניעה לחיזבאללה, שחתמה הממשלה הקודמת בדמדומי ימיה, ואשר נעשה בתמיכת המטכ"ל, ניתן לצטט מדברי הגינוי של צ'רצ'יל בנאומו "מגדלי השמירה של מבואות אירופה" ב־1938. צ'רצ'יל ביקש למחות על ההחלטה שקיבלה ממשלת בריטניה, לוותר "ללא תנאים, לממשלה אירית שבראשה אנשים… שעליית כוחם עמדה בייחס ישר לעוינות שהפגינו כלפי הארץ הזו", על שליטה בריטית בנמלים שנמצאו באירלנד. הנמלים הללו היו נחוצים לחופשיות הצי הבריטי, חיוניים כבסיס למלחמת צוללות וכהגנה על שיירות אספקה לאי הבריטי על 45 מיליון תושביו.
וכך הסביר צ'רצ'יל לחברי הממשלה את התנגדותו: "אנחנו עוזבים, אנחנו מוותרים על הנמלים, ונותנים לממשלה [האירית] את הזכות… לאסור על כניסתנו מחדש. היו בידיכם הזכויות וויתרתם עליהן. אתם מקווים בתמורה לקבל רצון טוב… נניח שלא תקבלו את זה, לא יעזור לומר: 'אז ניקח חזרה את הנמלים'. לא תהיה לכם שום זכות לעשות זאת. הפרת הניטרליות האירית… עלולה לדון אתכם לכף חובה בדעת העולם".
לאחר שתיאר צ'רצ'יל את שעלול להתרחש פנה אל חברי הממשלה ושאל: "מהן העובדות החדשות שהובילו לנטישה הפתאומית הזו? בעיני אין לכך שום הסבר. לגבי העולם… זה יובן כסימן שרק צריך ללחוץ על בריטניה ולהדאיג אותה די זמן כדי שתיכנע… אתם שומטים מידיכם אמצעי אמתי וחשוב להישרדות ולביטחון, תמורת צל חולף ופתרונות קלים".
מאחר וטרם הוקמה ועדת חקירה שתברר את הנסיבות שהוליכו לוויתור על נכסים כלכליים ואסטרטגיים, וטרם נחשפו כל הגורמים הבכירים בישראל שייהנו מאותו הסכם מחפיר, ניתן לומר רק שהאירועים הביטחוניים האחרונים הראו שוב שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
היא חוזרת על עצמה, הן בדברי צ'רצ'יל, והן בהתנהלות המטכ"ל המזכירה את דברי השר לשעבר עוזי לנדאו, לאחר הקמת ממשלת נתניהו הראשונה ב־96, שבכירי צה"ל שפוטים של הממשלה הקודמת.
