במשרד האוצר מובילים כבר עשורים את אותו מאבק סיזיפי ועיקש ביוקר המחיה. רפורמה ועוד רפורמה ועוד רפורמה, שלכולן אותה מטרה: להוריד את פער המחירים הבלתי נסבל בין ישראל לדומותיה במערב. מדוע משחת שיניים, למשל, עולה כאן 60 אחוזים יותר מאשר באירופה? למה ביצים, מוצרי חלב ובשר יקרים פה הרבה יותר? האינפלציה בישראל כואבת, אבל היא כואבת יותר משום שמלכתחילה המחירים כאן גבוהים יותר.
ראו מה קורה בתחום הפירות והירקות. היקף הייצור בישראל נשאר קבוע כבר עשרים שנה; מאז ראשית שנות האלפיים לא הצליחה החקלאות הישראלית לייצר יותר מ־3.5 מיליון טונות בשנה. אבל האוכלוסייה בישראל הולכת וגדלה, ושטחים חקלאיים רק ילכו ויתמעטו לטובת בניית שטחי מגורים. המשמעות היא שאותה כמות של פירות וירקות נמכרת ליותר ויותר ישראלים. לא פלא שהמחירים הולכים ועולים; ויש גם תוצאה נוספת: הישראלים אוכלים פחות פירות וירקות, שהם מזון בריא ומומלץ. הפתרון הנדרש ברור לכל מי שעיניו בראשו: יבוא מסיבי של פירות וירקות, שיוריד את המחירים ויגדיל את המגוון והכמות. זה לא קורה, בגלל אינטרסים של חקלאים ומשווקים מקומיים שלא רוצים שיזיזו להם את האננס.
למדינה כמו ישראל, עם יכולת ייצור מוגבלת ופריון ילודה גבוה, אין מנוס מהרחבת היבוא כדי לספק את כל צרכיה של האוכלוסייה
במשך שנים ארוכות הטילו כאן מכסים כבדים על יבוא פירות וירקות, כדי להגן על החקלאות המקומית. בשנתיים האחרונות משרד האוצר מוריד מכסים על פירות וירקות, אבל עכשיו מבינים שם שגם זה לא יעזור. כי גם אם משתלם לייבא פירות וירקות מחו“ל, משרד החקלאות פשוט לא מאפשר זאת. באגף להגנת הצומח במשרד החקלאות חוששים מהגעת מזיקים שיהרסו את החקלאות המקומית, חוששים עד כדי כך שהם כמעט לא מאפשרים יבוא. כדי לייבא אננס מקוסטה־ריקה נדרש אישור מיוחד על הפרי המסוים מהמדינה המסוימת, אישור שדורש אינסוף בדיקות של משרד החקלאות שיכולות להימשך גם ארבע שנים ויותר. איזה יבואן יסכים לעבור את מסלול הייסורים הזה?
בפועל, לרוב הפירות והירקות בישראל עדיין אין אישור יבוא אפילו ממדינה אחת בעולם. זה מצב חריג מאוד בהשוואה למדינות אחרות, שגם הן דואגות לצומח המקומי ובכל זאת מצליחות לספק יבוא בטוח לאזרחיהן מתוך הבנה שבעולם המורכב שלנו צריך לדעת לנהל סיכונים, ושלדרישת בטיחות הרמטית יש מחירים כבדים משלה. זו גם הסיבה לכך שבישראל פירות כמו אבוקדו, אפרסק, מנגו ואחרים זמינים רק בעונתם ולא לאורך כל השנה, בניגוד למדינות אחרות שמייבאות אותם ממדינות אחרות.
אותה התנהלות קיימת גם בעניין מוצרי צריכה שונים כמו תמרוקים ומזון. מסלול הייסורים של היבואנים דורש מהם להתעסק לא רק עם רשות המיסים ובקבלת רישיון עסק מהרשות המקומית – גופים תובעניים ומורכבים בפני עצמם – אלא גם בקבלת אישורים ממשרד הבריאות ומשרד החקלאות, שיוקר המחיה אינו עומד בראש מעייניהם. כדי לייבא, למשל, תמרוקים – כינוי יוקרתי משהו למוצרים יומיומיים כמו סבון ומשחת שיניים – נדרש אישור של אגף הרוקחות במשרד הבריאות. מדובר באגף שמנוהל על ידי רופאים ורוקחים ועוסק באישור תרופות וסמים מסוכנים. את הגישה הזו הם מביאים איתם גם אל העיסוק במי פה ובשמפו לשיער, ומערימים על יבואנים דרישות מופרכות כמו אישורים של היצרן המקורי על ההרכב המדויק של נוסחת הייצור – סוד מסחרי ששום חברה לא תסכים למסור, בטח לא בשביל שוק קטן כמו ישראל.
ממשלה נלחמת בעצמה
מדהים לחשוב על כך, אבל כדי להוריד פה את יוקר המחיה, הממשלה צריכה רוב הזמן להילחם בעצמה. משרד האוצר הכניס לטיוטת חוק ההסדרים תקנות חדשות להגנת הצומח, שהיו אמורות להשוות את הנעשה בישראל לאירופה. על פי ההצעה, במקום לאשר כל פרי מכל מדינה בנפרד, יתאפשר יבוא של כל משלוח עם תעודת בריאות אירופית. פקיד בנמל בודק שהכול תקין, והמשלוח מאושר לכניסה לארץ. מי שהתנגד לרפורמה הזאת היה אותו אגף להגנת הצומח במשרד החקלאות. הרפורמה שמופיעה בסופו של דבר בחוק ההסדרים, אושרה בממשלה ואולי עוד תשתנה בכנסת, מרוככת הרבה יותר: אין אישורים אוטומטיים ואין השוואה לאירופה, רק התחייבות של משרד החקלאות לפנות באופן אקטיבי למדינות ולאשר יבוא של פירות וירקות מהן. נחכה ונראה.
כך גם מול משרד הבריאות. הממשלה הקודמת הכריזה על מהפכה בתחום היבוא. לא עוד אינספור אישורים ובדיקות יקרות כדי להביא לארץ אופניים או צעצוע, אלא אימוץ התקינה האירופית, בגישה שאומרת “מה שטוב לאירופה טוב גם לנו“. אבל מהרפורמה ההיא הוחרגו תמרוקים שמשרד הבריאות הגדיר כרגישים, כמו מוצרים שמכניסים לחלל הפה (משחת שיניים ומי פה). משרד הבריאות סירב גם לאפשר יבוא חופשי על סמך התאמה לתקן האירופי והתעקש על תקנות משלו, שעיקרו את הרפורמה מתוכן. בחוק ההסדרים הנוכחי נעשה שוב ניסיון להכריח את אגף הרוקחות להתחשב ביוקר המחיה, ולהשוות את התקנים המחמירים שהם משתמשים בהם כעת לתקנים המקובלים באירופה.
בשורה אחרת בחוק ההסדרים היא ביטול המגבלה החריגה על תוקפם של מוצרים מן החי המיובאים לארץ. מעתה ייקבע התוקף של בשר בקר, עוף ודגים על ידי היצרן ולא על ידי משרד הבריאות, כפי שמקובל בכל מקום. הדבר יאפשר יבוא ממדינות נוספות, ויתרום להורדת המחיר. גם תוקף חיי המדף של ביצים יוארך מ־16 ימים מחוץ למקרר – טווח זמן שמקשה על יבוא ביצים – ל־28 ימים, כפי שנקבע באיחוד האירופי. בטיוטה המקורית של חוק ההסדרים הייתה גם אפשרות לייבא ביצים באריזות קמעונאיות (תריסר ביצים, כפי שקונים בסופר), אבל בלחץ הארגונים החקלאיים הסעיף הזה הוסר כדי להגן על הקרטל המקומי של מגדלי הביצים והמשווקים.
אז למה יקר פה כל כך? בשנה האחרונה התקיים מאבק ממושך ביבואניות הגדולות כמו דיפלומט ושסטוביץ, שניסו להעלות מחירים על שורה ארוכה של מותגים אהובים שהן מייבאות באופן בלעדי (בהם ג‘ילט, פמפרס, הד אנד שולדרס, ברילה, קולגייט ואחרים). המוצרים האלה נמכרים כאן מראש במחירים גבוהים לעומת מחיריהם במדינות אחרות, ועליות המחירים הנוספות ליבו מחאה ציבורית נרחבת. השבוע הופיע לראשונה מנכ“ל דיפלומט, נועם וימן, לפני ועדת הכלכלה של הכנסת. לטענתו, המחירים הגבוהים מוכתבים לו על ידי היצרניות הבינלאומיות הגדולות, פשוט “כי אפשר“; המחירים בארץ גבוהים, וגם יצרניות בינלאומיות שמייבאות לכאן מיישרות קו עם השוק הישראלי היקר. הדבר היחיד, לטענתו, שסייע לו להתמקח מול היצרניות הגדולות, היה “יבוא מקביל“. כשיבואנים קטנים הביאו לארץ את אותם מוצרים במסגרת יבוא מקביל – כלומר יבוא של עודפים מערוצים מקבילים כמו רשתות שיווק, ולא דרך היצרנים עצמם – מחיריהם היו נמוכים משמעותית. כאשר בחברת ג‘ילט למשל הבינו את זה, הם הסכימו להוריד מחירים.
המאבק ביוקר המחיה הוא ארוך וסיזיפי. רפורמה ועוד רפורמה ועוד רפורמה, ועדיין אנחנו משלמים יותר. למדינה כמו ישראל, עם יכולת ייצור מוגבלת ופריון ילודה גבוה, אין מנוס מהרחבת היבוא כדי לספק את כל צרכיה של האוכלוסייה. אין כמו אינפלציה משתוללת כדי ללמד אותנו חשיבותה של הורדת מחירים מהי. מאותה סיבה חשוב כל כך שתהיה לנו תקשורת הגונה ויעילה, כזו שבודקת מי אחראי למחירים הגבוהים, שחושפת כשלים במשרדים הממשלתיים ובשוק הריכוזי, ובאה בטענות לממשלה שמעכבת את השינויים הנדרשים.
לדברי עו“ד רחל גור, מנהלת תחום ממשלה ב“לובי 99“, הממשלה מחמיצה את העיקר. “חוק ההסדרים מתמקד בהקמת ועדות ומפספס את ההזדמנות להרחיב את הרפורמה ביבוא ולטפל טיפול שורש בריכוזיות של שוק המזון. בשוק התמרוקים יש כבר רפורמה מוכנה, אבל לממשלה אין אומץ ליישם", טוענת גור. קולות מסוג זה היו צריכים לקבל הד ציבורי רחב הרבה יותר. אם משרד הבריאות ומשרד החקלאות גורמים לנו לשלם הרבה יותר, מישהו צריך לצעוק את זה, או לפחות לדבר על זה. אבל התקשורת שלנו מגויסת כרגע למשימות אחרות. שקט, נלחמים.
