קשה לתת את הכותרת הזאת להסכם שכר עם ההסתדרות, אבל בסך הכל – משרד האוצר וההסתדרות חתמו היום (ה') על הסכם אחראי ומאוזן. על פי ההסכם עובדי המגזר הציבורי יקבלו תוספת של 11%, שבוע העבודה במגזר הציבורי יקוצר ל-40 שעות שבועיות, והעובדים יקבלו גם מענק חד פעמי של 6,000 ש"ח באפריל הקרוב. מוזר להגיד את זה, כי הדבר האחרון שמשק עם אינפלציה מתגברת צריך הוא תוספות שכר, אבל מהיכרותנו עם ההסתדרות, ומתוך הבנה של מה שהיה יכול להיות, ייתכן שיצאנו בזול.
תוספות שכר גדולות במהלך תקופת אינפלציה הן אירוע מדאיג, כיוון שהן מגדילות את הביקושים במשק, שבתורם מגבירים אינפלציה. אם יש אפשרות שלא להעלות שכר בתקופה כזאת, במיוחד לקבוצה כה גדולה של עובדים (כ-350,000 עובדי המגזר הציבורי על כל ענפיו), עדיף להימנע ממנה. אלא שההסכם הזה בא אחרי שלוש שנים ללא הסכם, כיוון שתוקפו של ההסכם הקודם פג ב-2019, ומאז סדרה של ממשלות מעבר ומשבר קורונה גדול אחד לא איפשרו חתימה על הסכם חדש. על פי כללי המגזר הציבורי כל זה כמובן אומר שאין מנוס מתוספות שכר, ומשכך עדיף שהן תהיינה אחראיות.
אם לוקחים בחשבון שלא ניתנה לעובדים במגזר הציבורי תוספת שכר מאז 2019, וההסכם הזה יחול עד סוף 2027, אזי מדובר בתוספת שנתית של מעט יותר מאחוז, לא משהו בלתי סביר, העונה למעשה על שחיקה בפועל של השכר הריאלי בהתחשב באינפלציה של השנים הללו.
בנוסף, תוספות השכר תינתנה בפעימות באופן מדורג לאורך כל התקופה, כך שההסכם מגיע להבשלה מלאה רק ב-2027. העובדה הזאת משככת מעט את החששות מליבוי האינפלציה, ולהבנתנו גם עברו בהתייעצות עם בנק ישראל. הסכם השכר שנחתם עם הסתדרות המורים רק לפני מספר חודשים, לעומת זאת, לא פעל באותו האופן והוא מגיע להבשלה מלאה כמעט באופן מיידי. זוהי ככל הנראה הסיבה שהוא חטף ביקורת משמעותית משר האוצר סמוטריץ', שרק אתמול אמר "ירשנו הסכם שכר מורכב שגוזר 4.5 מיליארד שקלים בבסיס. זה גידול משמעותי וזו שגיאה מאוד קשה בהיבטי תדלוק האינפלציה".
מחצית מהתוספת ניתנת בסכום שקלי אחיד של 500 שקלים לכל עובד, והמחצית השנייה תינתן כתוספת אחוזית של 6%. תוספת שקלית מתגמלת יותר עובדים בשכר נמוך, כיוון שתוספת של 500 שקלים לעובד שמרוויח 8,000 ש"ח משמעותית הרבה יותר מאשר לעובד באחת מהחברות הממשלתיות המרוויח 24,000 ש"ח. מתן מחצית מהתוספת בשקלים מסייע לצמצום פערי השכר הגדולים במגזר הציבורי, כתוצאה ממנגנון השכר המוטה לטובת ותק. באופן מסורתי ההסתדרות תמיד דורשת תוספת שכר אחוזית, כיוון שהתוספת הזאת מתגמלת בעיקר עובדים ותיקים יותר, אך הפעם התקבלה פשרה ראויה.
אבל ההיבט החשוב ביותר של ההסכם הזה חבוי בסעיף שהוכנס אליו ובו מסכימה ההסתדרות לשקט תעשייתי מלא ומיצוי תביעות עד סוף 2027. אמנם סעיפי "שקט תעשייתי" מוכנסים תדיר להסכמים קיבוציים, ולעיתים רחוקות מכובדים, אבל הפעם הסעיף הגיע עם תקציב מוגדר המוצמד אליו. מה שבדרך כלל קורה הוא חתימה על הסכם מסגרת עם ההסתדרות לכלל עובדי המגזר הציבורי, ואז כולם מגיעים עם דרישות נוספות: האחיות, העובדות הסוציאליות, עובדי בתי חולים פסיכיאטריים, עובדים מפה ועובדים משם, כל אחד עם תביעות שכר נוספות, כל סקטור עם טענה שההסכם שההסתדרות חתמה לא לגמרי עונה על הצרכים שלו.
על פי ההסכם הנוכחי, תוקצה מסגרת עלות לצרכים שונים בגובה 3% מתוך השווי הכולל של עלות הסכם המסגרת, והיא תיתן מענה לסכסוכים אחרים הקיימים כעת או כאלה שיעלו עד תום תקופת ההסכם. המשמעות היא כי יש מסגרת תקציבית מוגדרת מראש לכל הסכסוכים הקיימים ולכל סכסוכים עתידיים עד תום תקופת ההסכם. מכאן, ההסתדרות אמורה להחליט על סדרי העדיפויות שלה ובמשא ומתן להחליט איזה סקטור יקבל כמה מתוך המסגרת הזאת.
מדובר בסעיף חדשני ואם יתממש כפי שמתוכנן הוא משמעותי במיוחד, כיוון שהוא מעניק ודאות תקציבית למדינה שלא תצטרך להקצות עוד ועוד כספים באופן לא צפוי, ויציבות גדולה יותר, שיש לה גם משמעויות לגבי האינפלציה. מעבר לשאלות התקציביות יש כאן שינוי של התרבות הארגונית במגזר הציבורי, ודרישה ליותר אחריות והתכנסות לתקציב נתון גם מצדם של העובדים. ייתכן ויש כאן אמון גדול מדי מצד משרד האוצר ביו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד שיידע 'לרסן' את הוועדים השונים, שלא היו צד ישיר להסכם, אבל הסכם כזה הוא בהחלט התקדמות בכיוון רצוי.
