הפילוג והקיטוב בחברה הישראלית, שמתבטאים בימים אלה במאבק על הרפורמה המשפטית, נוגעים במעגלים שונים שרבים מהם חופפים – מעמד כלכלי, עדה, דעה פוליטית, גיאוגרפיה ועוד. אחד המעגלים שלמרבה ההקלה אינו חלק מהמשחק הפוליטי הנוכחי הוא צה"ל. הסיבה: בשניים־שלושה העשורים האחרונים הצבא התגוון מאוד. כיאה למערכת היררכית מסודרת, בהתחלה נראו יותר ויותר בני עיירות הפיתוח ודתיים כחיילים פשוטים, ועם הזמן לא מעטים מהם התקדמו בסולם הדרגות. שולחן המטכ"ל עדיין אינו מאוזן מספיק סוציולוגית, אבל הכיוון נכון – גם בדרגים הגבוהים שממש מתחתיו.
העניין הוא שכל זה מדויק בנוגע לצה"ל של היום. עם בכיריו לשעבר יש לנו בעיה רצינית. וכשאני אומר לנו, אני מתכוון למדינה. כמובן, לא מדובר באיזו התארגנות מחתרתית לבצע פה איזו הפיכה אלימה של קצינים בכירים לשעבר שאוחזים בדעות שמאל. לפחות לא ידוע לנו כרגע על אחת כזו. אבל כבר אי אפשר להתעלם מהצטברות המאסה של האלימות המילולית מפי כמה מהם, באופן שמחייב אותנו לשאול אם מדובר בקצה הקרחון, ואם כן – מה מסתתר מתחתיו.
שימו לב למה שנאמר פה מפי קצינים בכירים לשעבר רק בחודש האחרון. רון חולדאי, תת־אלוף במיל': "מדינה יכולה להפוך, כמו שקורה אצלנו – מדמוקרטיה לדיקטטורה. מדינות דיקטטוריות יכולות להפוך לדמוקרטיה רק בשפיכות דמים". סגן־אלוף במיל' דוד חודק: "החלטתי שלא אחיה יום אחד בדיקטטורה ולא אעזוב את הארץ, ואם צריך להילחם על זה – אילחם. הממשלה לדעתי לא מבינה לאיזה בוץ היא נכנסת. אני מדבר עם חברים שלי מהשירות הצבאי, צעירים יותר, בוגרים יותר… אנשים מוכנים להילחם עם נשק, אז כולם מזדעזעים – איך אני אומר? אם יגררו אותי לשם זה מה שאעשה. לא אעזוב את הארץ ולא אחיה בדיקטטורה".
אלוף־משנה במיל' זאב רז, בתגובה לדברי סא"ל במיל' חודק: "מפליאה אותי מתינות הניסוח של חודק. רק התגוננות בנשק? פסיבית? כוסות רוח למת. אם יקום ראש ממשלה וייטול לעצמו סמכויות דיקטטוריות, ראש הממשלה הזה הוא בן מוות, פשוט כך, יחד עם שריו ועושי דברו. גם לנו צריך להיות דין רודף. דין הרודף שלי אומר: אם על ארצי השתלט אדם, זר או ישראלי, ומנהיג אותה באופן לא דמוקרטי, חובה להרוג אותו". אלוף במיל' יאיר גולן: "יוצאים למלחמה על הבית. יוצאים למלחמה על הדמוקרטיה. אין אפשרות אחרת אלא לנצח". רב־אלוף במיל' אהוד ברק העלה בטוויטר תמונה של הנשיא הרצוג בדמותו של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין, שניהל במלחמת העולם השנייה משא ומתן עם היטלר.
לא כל הציטוטים שווים בחומרתם, חלק מהדוברים גם התנצלו או מחקו את דבריהם, בעיקר מחשש שיועמדו לדין בעוון הסתה לאלימות. אבל השורה התחתונה היא שמכולם נודף מיליטריזם אפל ומסוכן, שמתנהל בתוך החברה האזרחית כמו פיל נטול חוש התמצאות בחנות חרסינה עדינה במיוחד. הקבוצה הזאת לא מוציאה מפיה את הדברים המחרידים הללו בחלל ריק. לחבורת הלוחמים לשעבר האלה יש גב רוחני של הוגי דעות, בעיקר בעיתון הארץ. ממש אתמול פורסם שם מאמר שנכתב בו בין השאר כך: "אנחנו במלחמת העצמאות 2. לאיזו הסכמה רחבה היה אפשר להגיע עם מתנדבי הג'יהאד של קאוקג'י, איזו קואליציה היה אפשר לייצר בין המדינה שרק נולדה לחמשת הצבאות הסדירים שפלשו אליה?"
כל המילים על השולחן: מלחמה. השוואה ישירה של ממשלת ישראל לטרור הערבי הרצחני. קו ישיר בין נתניהו, לוין ורוטמן לצבאות מדינות ערב שפלשו למדינת ישראל מיד עם הקמתה. אי אפשר לפטור את הדברים בזלזול. עיתון הארץ, למרבה הבעתה והצער, אוחז בתהילת עבר עיתונאית שמותירה אותו גם כיום, למרבה האסון, האורים והתומים של הקצינים הבכירים לשעבר שציטטתי לעיל. זו הסביבה החברתית שלהם, זו האווירה שהם מתבשלים בה, זה בית הכנסת שלהם, אלה הרבנים שלהם.
לא סתם כתב חוזה המדינה הרצל בספרו "מדינת היהודים" על קציני הצבא: "נכבדים יהיו בעינינו, ככל הכבוד הגדול אשר ירחש ליבנו אל משרות כהונתם אשר עלינו לכבדן, אך בהנהגת ענייני המדינה, אשר בכבודה יתיימרו, אין להם כל עסק, לבל יביאו בה מבוכה מבית ומחוץ". השילוב הזה בין גישה צבאית שרואה הכול דרך חור הכוונת, כישלון פוליטי צורב שמוביל אותך להבין שאתה באופוזיציה כנראה להרבה שנים, שנאה תהומית לאדם שעומד בראשות הממשלה, ותקשורת מופקרת שמזינה אותך ברעל – עלול להביא אותנו לאסון. אם אני חוקר במחלקה היהודית של השב"כ, החבר'ה האלה משמאל עם דרגות העבר על הכתפיים הם קבוצה שמדירה שינה מעיניי. והיא צריכה להדיר שינה מעינינו, ובעיקר ממתנגדי הרפורמה – רובם המוחלט אנשים טובים ושומרי חוק. האנשים חסרי האחריות האלה עלולים להמיט על כולנו טרגדיה.
ועוד מילה על דבריו של הרצל: הוא התייחס בדבריו גם לרבנים ואנשי דת. הוא צדק גם בזה, השילוב בין דת ופוליטיקה לא ממש מוכיח את עצמו. אבל אנשי הדת שלנו לפחות לא ניזונים בתרבות צבאית ומלחמתית שממירה כל אירוע למונחים של מלחמה, דם ותמרות עשן. הסכנה הזו קיימת כיום, יותר מאשר מכל מקום אחר בחברה הישראלית, בקבוצה הפריביליגית, המובסת פוליטית, שנראה שאיבדה את שארית הבלמים שעוד היו לה: קצינים בכירים לשעבר מהשמאל. כל נורות האזהרה מהבהבות.
