אליהו ברקוביץ

חוקר בתוכנית לחרדים בישראל, במרכז לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה, ודוקטורנט למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית

בהנהגה החרדית גילו שצריך להתחשב גם בציבור המצביעים

כזה עוד לא היה: חדי העין יכולים לשים לב כיצד לאט לאט הציבור החרדי מגלה ניצנים של דמוקרטיזציה

עם פרסום החלטת בג"צ הפוסלת את ח"כ אריה דרעי מלכהן בתפקיד שר החלה העלייה לרגל לרחוב הקבלן בירושלים. בפנים חתומות השתרכו קודקודי הפוליטיקה הישראלית בזה אחר זה לשחר את פני חתן האירוע ולחזקו. מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס הגדילה לעשות והוציאה הודעת זעזוע מהפסיקה, בה כינתה את דרעי "שלוחא דרחמנא" – כלומר שליח הבורא עלי אדמות. הכינוי הרווח בעולם החרדי לפוליטיקאים הוא "שלוחי דרבנן" – שלוחי הרבנים, אולם עתה הוקפץ דרעי והפך באחת לשליחו הישיר של הבורא.

נסיקתו המרשימה של דרעי בסולם הדרגות הרוחני והפיכתו לנציגו של בורא עולם בכבודו ובעצמו, משתלבת במגמה כוללת שניתן לזהות בעת האחרונה. מזה שנים הכרזות המעודדות להצביע למפלגות חרדיות מצטטות את הפסוק: "ועשית ככל אשר יורוך". במקורו אמנם מתייחס הפסוק לבית הדין הגדול שישב בבית המקדש, אך בעולם החרדי הורחבה הפרשנות והוחלה גם על ציווי מאת הרבנים בכלל, ובכל הקשור לפוליטיקה בפרט. בבחירות האחרונות הגדילו הקופירייטרים החרדים לעשות וטבעו חידוש דתי משלהם. על גבי מודעות ענק נמרחה תמונתו של הרב אדלשטיין, מנהיג הציבור הליטאי, לצד הפסוק המצווה: "אליו תשמעון". ציווי זה מתייחס לכל הדעות אך ורק לנביא בלבד, אך תורה חדשה יצאה מאת הקופירייטרים של יהדות התורה ובה הפכו דברי הרב לציווי הנביא, ובמשתמע את הדברים שבפיו לדברי הבורא.

אינפלציית התארים והציוויים הללו איננה מקרית. לפני כחודשיים התרחשה רעידת אדמה קטנה בפוליטיקה החרדית שרישומה ניכר היה רק בסיסמוגרפיים רגישים ביותר. למעשה, אלמלא רעידת המשנה שהתרחשה בשבוע שעבר ניתן היה בקלות לפספס לחלוטין את תזוזת העומק הטקטונית של לוחות פני עולם הפוליטיקה החרדי.

לפי כחודשיים התקיים בבית שמש כינוס צנוע לצעירים תומכי מפלגת אגודת ישראל ונטלו בו חלק שר השיכון הנכנס, יצחק גולדקנופף וח"כ טסלר. אלו מצדם התחייבו להיות קשובים לציבור הצעיר ולאלו שיצאו לשוק העבודה, ולהמשיך ולשמור איתם על קשר רציף במהלך הקדנציה כולה. גם ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה שחרר בשבוע שעבר פניה ברשת החברתית החרדית האולטימטיבית – אפליקציית ווצאפ, סרטון וידאו ובו קרא לציבור להמשיך ולעמוד איתו בקשר רציף לאורך הקדנציה, ופרסם מספר ווצאפ פעיל בו ניתן לפנות אליו ישירות.

החידוש הגדול לא נעוץ בפניה הפומבית לציבור המודרני ובניסיון להחזירו לחיק המפלגה. אפילו השימוש הגלוי של ח"כ חרדי באינטרנט, שאך לפני כמה שנים נאסרה עליו מלחמה ואף עתה השימוש בו הוא לכל הפחות בגדר Frowned upon"" במקרה הטוב, גם הוא איננו בבחינת רעידת אדמה. החידוש ההיסטורי הוא עלייתו של מוקד כוח חדש שצריך לתת לו דין וחשבון רציף – הציבור.

צילום: אהרן קרון/פלאש 90
הרב חיים קניבסקי, הרב גרשון אדלשטיין והרב ברוך מרדכי אזרחי בעצרת תמיכה של 'דגל התורה' במשה ליאון, 2018. צילום: אהרן קרון/פלאש 90

חלק מהקוראים מכיר היטב את הקונספט – הוא מכנה אותו דמוקרטיה ייצוגית ורואה בו דבר מובן מאליו. אולם הציבור החרדי מתחנך על סט אחר של ערכים. הביטוי אולי המוצלח ביותר של המוטו החרדי הפוליטי הובע על ידי ח"כ ליצמן לפני מספר שנים בראיון בו הוא אמר בפשטות: לציבור החרדי אין זכות בחירה אלא חובת הצבעה. בעולם החרדי הפוליטיקה נתפסת כמגרש בו יש להגשים את מטרת העל – חיים דתיים מלאים. השכבה העסקנית אמורה להיות כפופה להנהגה הרבנית, וזו מצדה מכווינה ומנווטת את העסקנים כיצד לנהוג ומה לעשות על מנת לבנות מרחב המאפשר חיים דתיים מלאים. בתמונה הזו הציבור אינו הדובר הראשי, ואפילו לא צלע בעלת משקל שווה בקבלת ההחלטות, אלא הוא דומה יותר לילד הנמסר על ידי ההורה – הרבנים, לידי המחנך – העסקנים, שאמורים ליישם את המדיניות הטובה ביותר עבור הילד כפי שמתווים אותה המבוגרים האחראים.

מקס ובר, ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית אפיין דפוסים שונים של מנהיגות. דפוס אחד הוא המנהיגות המסורתית. כשמה, מנהיגות זו שואבת את כוחה וסמכותה מהעבר המפואר ומהמסורת, והציבור נשמע לה כיוון שהיא מבטאת נאמנה את אורח חייו ומסורותיו. דפוס מנהיגותי אחר הוא המנהיגות הכריזמטית. מנהיגות זו שואבת את כוחה מאמון הציבור הניתן בה אישית, בשל אותה תכונה חמקמקה וקשה לתיאור, אולם מזהים אותה כשנפגשים בה – כריזמה. דפוס שלישי הוא המנהיגות האדמיניסטרטיבית, השואבת את כוחה מהתפקיד אותו היא מאיישת בתוך המבנה הבירוקרטי של המדינה המודרנית.

עד עתה ההנהגה הפוליטית הקלאסית של הציבור החרדי נמנתה בבירור על הדפוס הראשון – המנהיגות המסורתית. הפניה לציבור, שמתחילה כרגע כפניה ממוקדת לציבור היותר מודרני, אולם עתידה להכניס מושגים וצורת שיח שישפיעו גם על המיינסטרים, היא בבחינת שינוי טקטוני של מבנה ההנהגה הקלאסי. לצד דגם המנהיגות המסורתית, הולך ומתפתח דגם מנהיגות הקרוב יותר לזה האדמיניסטרטיבי.

כמו תנועה טקטונית עמוקה המתרחשת אט אט, כמעט לא מורגשת, אך משנה לחלוטין את פני השטח ומעצבת מחדש גבולות של גאוגרפיים וסוציולוגיים. כך גם מתרחשת התנועה לקראת דמוקרטיזציה של ההנהגה הפוליטית החרדית. את מלא היקפה ומשמעותה רק הזמן החולף יסגיר אולם את ניצניה ניתן לראות כבר היום.

 

 

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.