כבר שבועיים שתופי המלחמה נשמעים בחוצות רחוב מרמורק פינת אבן גבירול בתל אביב. איומים להבעיר את הרחובות יוצאים מכל עבר והפרטיזנים האמיצים של השמאל נלחמים בפאשיסטים בשלטון – לא ביערות, אלא בחוצות האולפנים ללא מורא וללא פחד. הרטוריקה משתלחת, האיומים חריפים והבטחות כמו "מרי אזרחי" "מלחמת אחים" וסתם "מרד" נאמרים כלאחר יד.
באמת שאני מבין את ההיסטריה, בלי ציניות. אחרי שנים של אימפוטנטיות מרהיבה של מחנה שהרבה לדבר ומיעט לעשות בתחומי המשילות, הגיעה ממשלה שנראה לפחות לפי השבועיים הראשונים שלה, שעלולה לגרום להוצאת ספר חדש תחת ידיו של ארז תדמור שייקרא "למה אתה בוחר ימין ומקבל ימין". לו הייתי איש שמאל זה אכן היה מפחיד אותי, אבל כאיש ימין, בחיים לא היה לי אומץ לאיים ככה.
צריך לומר את זה, לימין הישראלי יש עוד הרבה מה ללמוד מהשמאל בכל הנוגע לרטוריקה מתלהמת וחוסר ממלכתיות. לפעמים אני מצחקק לעצמי כשאני נזכר באיזו רצינות תהומית מתייחסים כיום להפגנות שליוו את תקופת אוסלו העליזה. הסכם שאגב, אם יותר לי לציין, לא בדיוק הוסכם תחת "הסכמות רחבות", אלא יותר תחת שתי טויוטות ע"ע גולדפארב ושגב. אני צופה לפעמים ביוטיוב וקורא כתבות מאותה תקופה, נכון, היו שם מסרים קשים ורבין הוצג לא פעם כאויב העם, אבל בפרספקטיבה של אוטובוסים מתפוצצים ושוטרים פלסטינים עם נשקים שמשחקים רולטה רוסית עם מתיישבי יהודה ושומרון, השיח באותה תקופה היה עדין פי כמה ממה שקורה היום בגלל רפורמה משפטית אחת.
לפני שאתם קופצים עם יגאל עמיר, נזכיר רק שבחקירותיו אמר אינספור פעמים שלא הושפע מהסתה והיה עושה את המעשה המתועב שלו בכל אופן, ונתניהו? לו זוכרים עד היום את המרפסת של כיכר ציון, אותו עד היום מאשימים שלא ראה דף A4 עליו הודפסה תמונתו של יצחק רבין במדי SS ואם לא הייתה מובאת לשידור על ידי משקה אלכוהולי מוגז שהיה גם סוכן שב"כ, לא היינו מכירים אותה.
את המרפסת בכיכר ציון זוכרים עד היום לכל מי שעמד עליה. אוקיי, לא לכולם: לאריאל שרון שכחו, בכל זאת, גירש עשרת אלפים יהודים מהבית, מחול מחול מחול. אבל הרטוריקה שהושמעה על המרפסת בכיכר ציון לא מתקרבת לרטוריקה שמשמיעים היום, גנרלים בדימוס, פוליטיקאים, מנהלי בתי ספר, שופטים, נשיאי עליון לשעבר ועוד', באלפי מרפסות מדיה ברחבי ישראל.
וההתנתקות? אלוהים כמה מביכים היינו, "יהודי לא מגרש יהודי" צעקנו, "מתנחלים בלבבות" קיווינו, החזקנו ידיים בשרשראות ובנינו על בג"ץ שירשה לאוטובוסים שלנו להגיע להפגנות. וכשזה לא קרה? בכינו עם חיילים וישבנו על הרצפה כי היה חשוב לנו להבהיר שמול אחינו החיילים והשוטרים נפעיל רק התנגדות פאסיבית. מרד מיסים? מרי אזרחי? מלחמת אחים? הכי קרוב למלחמת אחים שאני זוכר, זה כשבתקשורת פמפמו במשך חודשים ושבועות שהמתנחלים הרעים מהגוש לא יכולים לחכות כבר לירות באיזה חייל או לשפוך עליו חומצה.
השמאל הישראלי יודע להפגין, אני אומר זאת לגמרי לזכותו, הוא מאורגן, ממומן ומשולהב כשזה נוגע לימנים שמעזים למשול. אבל כשאתם רואים את הרטוריקה, את האיומים ואת ההפחדות ממה שיקרה פה אם הימין יעז להיות ימין, תזכרו תמיד ששלושים שנה גרמו לכם להשפיל ראש בגלל הפגנות בכיכר ציון, והחזקות ידיים בהתנתקות. הימין הוא המחנה הממלכתי של ישראל, ועכשיו הוא צריך להסתכל על המרפסת בכיכר הבימה, ולהבין שמשך שנים עשו עליו סיבוב. מסתבר שלאורך שנים מה שהפריע זו לא אלימות השיח, אלא רק העובדה שהיא לא מופנית כלפי הצד הנכון.
אה כן, ואם זו הפיכה משטרית, היא די עלובה, כי מעולם לא ראיתי הפיכה משטרית כל כך חלשה שכל מה שצריך לעשות כדי לבטל אותה, זה לנצח בחירות. ולכם בוחרי הימין, במוצאי שבת כשתראו אלפים בכיכר ואולפנים שלמים מעודדים מהיציע, תזכרו שהבעיה היא שביום הבחירות אף פעם לא רואים את המיליונים מימין שתומכים בצעדי הממשלה במקום אחד. הם פשוט מתפזרים על המון קלפיות.
