יש לי טראומה משיפוצים. שיפוץ הרג לי פעם חתול. חתולה, ליתר דיוק: בימבה. היא הייתה כבר מבוגרת, ואת הנשמה התשיעית שלה לקחה ההחלטה של ההורים שלי להחליף ריצוף ולשפץ את המקלחות והשירותים. היא לא עמדה בכמויות האבק והלכלוך, וכמה ימים אחרי שהשיפוצניקים עזבו גם היא החליפה ריצוף, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
ולכן כשד"ר זמרי אמרה לי שהיא מתכננת שיפוץ קטן בבית, מיד התנגדתי. הסברתי לה שאני לא רוצה שהחתול שלנו ימות. היא טענה שאין לנו בכלל חתול, אבל אמרתי לה שאין לי כוח לשיפוצים, וכשאני אומר כוח אני מתכוון כסף וכוח, ואתם יודעים מה, ברוח שלוש הכ"פים, גם כבוד.
ניסינו לפתור את זה יפה על כוסית ויסקי וספל תה במרפסת. היא הסבירה שהילדים גדלים והגיע הזמן לוותר על חדר המשחקים ולהפריד בין הבנים לגפן. אמרתי לה שחבל שבשנת 2023 היא עדיין שבויה בקונספציה של בנים ובנות. היא סירבה לזרום עם ההסבר וטחנה לי את המוח על החשיבות שבהפרדה שלהם, כי גפן עוד מעט עולה לבית הספר, וצריכה פרטיות. כפרתי בטיעון, והזכרתי לה שאני ושני אחיי גרנו עד גיל 15 באותו החדר. היא הסתכלה עליי במבט מוזר והודיתי מיד ששיקרתי. בקיצור, יהיה שיפוץ.
השיפוץ כלל את פירוק מיטת הקומתיים של הבנים, הוספת ארון לכל חדר, תרומה של 14 טונות צעצועים, צביעת החדרים ועוד קצת קוסמטיקה. היו בזה גם יתרונות: כשקנינו את מיטת הקומותיים העולל שקל עשרה קילו, ואחרי ארבע שנים אני כבר מאובחן רפואית עם בקע שנובע מהנפת הג'מוס הקטן בכל ערב למיטה העליונה. פירקנו את מיטת הקומתיים לשתי מיטות, וכדי לפנות מקום בחדר החדש של הבנים היינו צריכים לעבור לשלב פינוי הצעצועים.
חשבנו לעשות מזה אקט חינוכי: שלחנו את הילדים לחדר, כל אחד עם שקית, ואמרנו להם שיאספו את הצעצועים שהם מוכנים לתרום לילדים שאין להם. אחרי 45 דקות הם יצאו מהחדר והשלל בשלוש השקיות כלל סוללה, מכסה של שלט וקצת מוך. הבנו שיש לנקוט בצעדים חינוכיים פחות: הצעתי לכל אחד מהם שקל על כל צעצוע שיוותר עליו. עכשיו אני חייב להם 350 שקל בערך. חבורת המושחתים התעקשה שפאזל 16 חלקים שווה 16 שקלים.
אחרי שפינינו קצת מקום בחדרים הגיע החלק המורכב: הארונות. מדדנו את החלל הריק וד"ר זמרי נסעה לשטן הגדול והצהוב איקאה, מצוידת במידות ובתיאבון בלתי נגמר לשטויות. היא התקשרה משם נרגשת ואמרה שמצאה בדיוק מה שהיא רוצה. כמה עולה? היא זייפה כניסה למנהרה. אמרתי לה שאין מנהרות באיקאה. היא אמרה לי כמה עולים הארונות, והאמת שהופתעתי לטובה. היא שאלה אם צריך גם הרכבה, אז אמרתי לה שתפסיק לזלזל בי. סחבק מטעין כבר את המברגה.
אין לי מברגה.
מות השימפנזה
כשהמוביל ולאדי הגיע לאחר כמה ימים עם חלקי הארון ועם דגל אוקראינה על החולצה, ניסיתי להיראות הכי רגוע שאפשר. הוא שאל איפה להניח את החלקים, אז כיוונתי כל ארון לחדר שלו. הכנתי לו קפה שחור גרוע כמנהג המקום, והוא שאל במבטא רוסי: "מתי באים מרכיב?" אמרתי לו שלא באים. מתחת לקפה השחור הוא הסתיר חיוך. נתתי בו את המבט הכי גברי שלי. הוא פחות התרשם. רגע לפני שנטש זרק לי בחוסר עידון אוקראיני: "אם צריך מרכיב תרשום מספר ולאדי". כתבתי את המספר מתוך נימוס ושחררתי את החצוף לדרכו. התחלתי להרהר בתמיכה אפשרית בפוטין.
זו לא הייתה קמצנות על עלות ההרכבה: סתם שאריות אבולוציוניות של לקט שחושב שהוא צייד, ולא רוצה להרגיש שהוא לא מביא מספיק זברות למשפחה
בהתחלה הסתדרתי. סידרתי את חלקי הארון בחדר ובמסדרון, ואשכרה הבנתי מה צריך לעשות. אפילו השגתי מברגה מהשכן למטה, ופיניתי לעצמי חצי יום. אחרי ארבעים דקות העניינים התחילו להסתבך. בשלב כלשהו ד"ר זמרי קלטה שאני מתחיל לסובב את השרטוט ולהסתכל עליו מכמה כיוונים. "תגיד מאמי", היא שאלה בזהירות מאולצת, "אולי תתקשר למוביל ההוא שהציע לך עזרה?"
אמרתי לה שזה מעליב, ושעוד לא התחלתי, ושאין צורך להוריד לי את הביטחון, ושנחתכתי מהנייר של השרטוט אז שתביא פלסטר. אחרי שעה וחצי הייתי אחוז פאניקה. מה לעזאזל חשבתי לעצמי? אני לא מצליח להתקין מדף בלי שלושה חורי ניסיון. מצד שני, איך אני עושה את זה בלי להשפיל את עצמי מול הדוקטור? המשכתי להזיז חלקים ממקום למקום, בתקווה ששירן תתייאש ותצא לסידורים. מדי פעם הפעלתי את המקדחה באוויר כדי שהדוקטור בסלון תחוש שיש התקדמות. אחרי עוד חצי שעה היא הציצה לחדר ואמרה שהיא יוצאת לכמה שעות, ושהיא בטוחה שאסתדר בסוף. מתוך אינסטינקט המשכתי כל חמש דקות לתת איזו הברגה באוויר, כדי שהבית ידע שיש התקדמות.
זו אפילו לא הייתה קמצנות על עלות ההרכבה: סתם שאריות אבולוציוניות של לקט שחושב שהוא צייד, ולא רוצה להרגיש שהוא לא מביא מספיק זברות למשפחה ולהסתפק בסלט נבטים שהוא יודע להכין. הזמן תקתק ואיתו האכזבה מעצמי ומהמצב. תמיד שנאתי שיפוצים: פעם הם הרגו לי חתול, עכשיו הם הורגים את השימפנזה שבי.
צלצול פעמון קטע את המחשבות הנוגות, מה היא שכחה, חשבתי לעצמי, וניגשתי לפתוח את הדלת. ולאדי? מה אתה עושה פה? "אישה מתקשרת בא מרכיב". רוצה קפה? "בבקשה לא קפה", ענה ולאדי. תודה אוקראינה, אמן שתנצחי כבר את פוטין.
