בשנת 2021, פורסם כי התכנית לאשפוז ביתי שמטרתה להקל על העומסים בבתי החולים מתעכבת בגלל מחלוקת בין משרד הבריאות למשרד האוצר. משרד האוצר טען כי משרד הבריאות מעכב את החקיקה הנדרשת להפעלת התכנית ואילו משרד הבריאות טען כי משרד האוצר איננו מעביר את התקציב לתכנית. תכנית כה חשובה שרק המתינה להכרעה במחלוקת בין המשרדים.
מחלוקת זאת, היא דוגמה, לאחד מחסמי המדיניות המשמעותיים במדיניות הישראלית, היעדר תיאום בין משרדיים והיעדר מנגנון הכרעה בעת מחלוקות. כאשר ניתחנו ב'מרכז להעצמת האזרח' את יישומן של החלטות ממשלה, נוכחנו לגלות כי רבות מהחלטות הממשלה פשוט נתקעות כתוצאה מחוסר הסכמה ותיאום בין משרדי הממשלה השונים.
תיאום בין משרדי הממשלה, הוא אמנם רק כותרת, אך בתוכו מקופלים מצוקותיה של המדיניות הציבורית ויישומה. הרי משרדים לא עובדים לבדם, קידומו של כל תחום, גם זה שנמצא בתוך סמכויותיו המוגדרות של המשרד, מחייב שיתוף פעולה עם משרדים נוספים. שיתוף פעולה זה הוא דבר מורכב, קשה ומסובך. הוא מכיל בתוכו בעיות תקציביות, ארגוניות, מחלוקות משפטיות על סמכויות. לעיתים, לא תאמינו, אף מאבקי אגו וקרדיטים. כל אלו הם חלק מאותה פוליטיקה ארגונית של המשרדים, והיא חלק מאותה פוליטיקה של קידום מדיניות ציבורית.
הרי מעל כל משרד עומד שר, הוא מתווה מדיניות ואחראי על-כך שהמשרד יישמה. יחד עם זאת, כיוון שהחלטות ממשלה דורשות שיתוף פעולה, קורים מקרים רבים שבהם המשרד בוחר ולא לקדם את ההחלטה כפי שהיא ובתוך כך נבלמת המדיניות. המשרדים לעיתים קרובות, מערימים קשיים על יישום דברים בכדי להרים מנופי לחץ על משרדים אחרים. אולם כעת ישנו קושי נוסף, שכל מקורו טמון במינוי הכפול של שרים במשרדים.
בממשלה הקרובה מכהנים שני שרים במשרד הרווחה, שני שרים במשרד החינוך ושני שרים במשרד הביטחון. זו לא תופעה ייחודית, היא הייתה קיימת גם בממשלת החילופים של נתניהו-גנץ, וגם בזו של בנט-לפיד.
אם עד היום משרדים היו צריכים להתמודד מול קשיי היישום בעיקר מול משרדים אחרים, כעת גם בתוך המשרד עצמו עשוי להיווצר מתח בין השרים השונים. בממשלה החדשה ישנם שני שרים במשרד הרווחה מאותה המפלגה, ונדמה שחלוקת הסמכויות בניהם עשויה להיות ברורה, יחד עם זאת הכפילות בעייתית. היא מייצרת מחלוקות על סמכויות, על תחומי אחריות, על קביעת המדיניות המשרדית.
אולי המקרה החריג ביותר הוא משרד החינוך. מעבר לביזור סמכויותיו, במשרד זה ישנו כפילות שרים. לצד השר יואב קיש, המכהן כשר החינוך מטעם הליכוד, מכהן גם השר חיים ביטון מטעמה של מפלגת ש"ס. הקושי של כפילות שרים שאינם מאותה מפלגה, עשוי לייצר תקיעות בקידום המדיניות וחמור מזה, כאוס ניהולי. הדבר דומה גם במשרד הביטחון, לצד שר הביטחון, ישנו גם השר במשרד הביטחון, דבר זה גם מהווה, כפי שהדגישו אנשי הייעוץ המשפטי, קושי משפטי ביחס לחוק יסוד: הצבא. בכל הקשור ליישום מדיניות ציבורית, הרי שכפילות זו עשויה להיות אבן נגף ליישום החלטות ממשלה ומדיניות ממשלתית ולהוביל למחלוקות בתוך המשרד בין השרים השונים.
אנו עדים להתפתחותו של חסם נוסף ביישום החלטות ממשלה, להעדר תיאום בין-משרדי יצטרף העדר תיאום תוך-משרדי. על השרים השונים, לבנות כבר בתחילת הדרך, מנגנון תיאום קבלת החלטות אפקטיבי, אחרת, הם ימצאו עצמם במוקדם או מאוחר בפגישות גישור במשרד ראש הממשלה וללא יכולת לקידום המדיניות שלשמה הם נבחרו.
