מאבקן של חלק מנשות הקהילה הדתית בקצרין נגד השתלבותו של עבריין המין עזרא שיינברג בקהילתן זכה בימים האחרונים לתמיכה ציבורית רחבה. שיינברג, שהורשע בביצוע עבירות מין חמורות בנשים מקהילת אורות האר"י שהקים בצפת, השתחרר ביום ראשון השבוע מהכלא לאחר שריצה שבע שנות מאסר וחצי. אף שלכאורה שילם את חובו לחברה, תושבים ותושבות בבירת הגולן מבקשים לא לתת לו להשתלב בקהילה הצפונית. האם זו דרישה ראויה? האם לא נכון יותר להניח למי ש"שילם את חובו לחברה" לחזור אליה ולחיות את חייו בשלווה?
אלה שאלות כבדות משקל, שאסור לזלזל בהן. תפיסת היהדות היא שהחטא אינו רודף את האדם עד הקבר. כל אדם יכול לשוב ושערי תשובה לעולם אינם ננעלים. אולם כדי שאדם יוכל לשוב לחברה הוא נדרש קודם כול לשוב בתשובה שלמה. לא כסיסמה, אלא בתהליך פנימי ועמוק, שכולל סדרת רכיבים שלא תהיה זו תשובה בלעדיהם.
תנאי ראשון במעלה לקיומה של תשובה הוא הווידוי: הודאה מלאה בחטא, באופן מפורט, בלי להתחמק ובלי לטייח ולייפות. וכפי שכותב הרמב"ם בפרק שני מהלכות תשובה: "וצריך לפרוט את החטא". בלא הכרה מלאה, ובעבירות שבין אדם לחברו גם פומבית, במלוא חומרת המעשים שנעשו, התשובה אינה תשובה.
תנאי נוסף, שגם הוא חשוב מאוד, מנסח הרמב"ם בלשון מעט פיוטית: "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". כדי שתהיה תשובה יש לעזוב את החטא, וליצור מצב שבו חטא נוסף אינו אפשרי. דו"ח שחיברו לפני כמה שנים שני חוקרים ממחלקת מחקר ואסטרטגיה בשב"ס מלמד שבקרב עברייני מין קיים השיעור הגבוה ביותר של חזרה לפשיעה (רצידיביזם בלע"ז) לעומת כל סוג אחר של עבריינות. כדי שגם החברה, ולא רק יודע תעלומות, תוכל להעיד על מי שהורשע בעבירות כאלו שלא ישוב לאותו החטא, אין די ברצונו הכן של החוטא שלא לחטוא עוד. מה שנחוץ לצורך כך הוא פיקוח הדוק, מקצועי וקהילתי, ונכונות מלאה של העבריין לעמוד בתנאי הפיקוח.
אולם בעוד שני אלו הם במישור היחסים שבין האדם לקונו, בעבירות שבין אדם לחברו יש תנאי נוסף שאין בלעדיו תשובה, כפי שכתב הרמב"ם: "אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו". כדי שתתקבל תשובתו של האדם, הוא חייב קודם כול לתקן את שקלקל. וגם אם תיקון מלא איננו אפשרי, הוא חייב לפעול בעניין עד כמה שידו מגעת.
עזרא שיינברג לא מילא כיאות אף אחד מהתנאים הללו. הוא לא הודה בפה מלא בכל פשעיו, לא הביע נכונות לשתף פעולה עם פיקוח מקצועי וקהילתי הדוק, ובטח שלא ריצה ופיצה את קורבנותיו. כל התנהלותו מאז התפוצצות הפרשה מבטאת ניסיון לחמוק מאחריות ומתיקון, וגם הניסיונות להציג תמונה אחרת היו מגומגמים, מאולצים ומוכתבים על ידי אינטרסים זמניים. כל עוד לא ישנה את דרכיו ולא יעשה את המוטל עליו, החברה אינה מחויבת לקבלו בחזרה. שום קהילה אינה צריכה לאפשר לו להיכלל בשורותיה: לא בקצרין, ולא בשום מקום אחר.
