גְּמִילָה

קָשֶׁה, אָחִי.

קָשֶׁה. מַפְחִיד.

קָשֶׁה זֶה לֹא מִלָּה.

אַתָּה, אֶפְשָׁר

לוֹמַר עַכְשָׁו,

דִּיקְטָטוֹר בִּגְמִילָה.

אַתָּה, אָחִי,

שַׁלִּיט נִצְחִי

גַּם בִּהְיוֹתְךָ מִעוּט,

שַׁלִּיט סוֹפִית

עַל כָּל שָׁפִיט,

שַׁלִּיט גַּם מִיִּעוּץ,

פּוֹסֵק אַחֲרוֹן

נְטוּי גָּרוֹן

דּוֹהֵר עַל אוֹטוֹסְטְרָדָה –

קָשֶׁה פִּתְאוֹם

לִפֹּל לַתְּהוֹם

שֶׁשְּׁמָהּ הוּא דֵּמוֹקְרַטְיָה.

פִּתְאוֹם הַיּוֹן,

אִישׁ הַשִּׁוְיוֹן,

יִשְׁוֶה לְכָל אֶזְרָח

בִּפְנֵי הַחֹק...

אוֹי, זֶה לֹא צְחוֹק.

אוּלַי פָּשׁוּט תִּבְרַח.

אָחִי, אֵיכָה

נָתְנוּ לְךָ

אֶת רוּם־אַפְּךָ לִנְקֹעַ?

עַכְשָׁו יַחְנֹק

שִׁלְטוֹן הַחֹק

אֶת גְּרוֹן שִׁלְטוֹן הַכּוֹחַ!

הַחֹק יִשְׁלֹט

וְלֹא עִלּוֹת

סְבִירוּת שֶׁמִּתְחַשֶּׁקֶת –

אָחִי, קָשֶׁה,

הֵן לֹא תַּרְשֶׁה

לָזֶה לִקְרוֹת בְּשֶׁקֶט.

אוֹי, הִיא חַדָּה,

הַהַפְרָדָה

בֵּין שְׁלוֹשׁ הָרָשׁוּיוֹת;

זֶה מְתַסְכֵּל,

זֶה מוֹנְטֶסְקְיֶה!

תִּתֵּן לָזֶה לִהְיוֹת?

יוֹעֵץ כָּעֵת

סְתָם יְיַעֵץ

לַשַּׂר בְּמִשְׁפָּטִית

בִּשְׁעָרָיו,

כְּמוֹ בָּהָרָב

מִיָארָה לְלַפִּיד;

לֹא יַצִּית קְרָב

כְּמוֹ בָּהָרָב

מִיָארָה לִנְתַנְיָהוּ;

יִתֵּן עֵצָה

לֹא לְמֶחֱצָה,

לֹא יַעֲמִיד פְּנֵי יָאנוּס –

אָחִי, אֵיכָה

אוֹכֵל אוֹתְךָ

חִדּוּשׁ שִׁלְטוֹן הַחֹק.

אָכֵן, קָשֶׁה.

אִם רַק תַּרְשֶׁה

קַבֵּל נָא יָד אָחוֹת.