במהלך מבצע צוק איתן יצא לי לבלות שבוע באשקלון. בוקר אחד הגיע שר הרווחה מאיר כהן לביקור תמיכה אצל התושבים המופגזים. ראש העיר דאז נתן לו תדרוך קצר בחמ"ל של העירייה, קצת צילומים לתקשורת ליד מפות, ואז לקח אותו לסיור בשכונות הקשות יותר של אשקלון. התלוויתי לסיור כעיתונאי. הגענו למקלט קטן, צפוף ומוזנח בשכונת מצוקה. ראש העיר הראה לשר שאין במקלט מזגן כי אין תקציב, ושאל אותו איך לדעתו אמורים התושבים לשבת שעות בקיץ במקלט אטום וחנוק. השר הבטיח לטפל בתקציבים למיזוג מקלטים באשקלון.
- "אני נוסע לפולין בכל הזדמנות ויש לי שם חברים טובים"
- מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל: כך סלל גלנט את דרכו למשרד הביטחון
באותו יום אחר הצהריים הגיע אורח נכבד אפילו יותר: שר האוצר יאיר לפיד. גם אותו לקחו לסיבוב הקבוע, ושוב, להפתעתי, לאותו מקלט בדיוק. ראש העיר התאונן על חוסר היכולת לספק לתושבים מזגנים, ולפיד נרתם מיד והורה לעוזרת שלו לבדוק מאיפה אפשר להעביר תקציב. בטח נרתם. מי יתנגד לסיוע לאזרחים החלשים בחזית? אלא שבשום שלב בשיחה לא הזכירו ראש העיר אשקלון ואנשיו שהם כבר קיבלו הבטחה לסיוע תקציבי ממשרד הרווחה. כששאלתי על כך, הסבירו: ככה זה עובד במדינה שלנו.
עכשיו שימו לב לסדרת הפרסומים הבאה: השבוע הדליף צה"ל ש"בגלל שיקולי תקציב, תפסיק זרוע היבשה לחלק למתגייסים הקרביים את ערכת 'שומר אחי' שכוללת חוסם עורקים מתקדם, והצילה את חייהם של 37 חיילים בשלוש השנים האחרונות"; דיווח בגל"צ בנובמבר 2020: "משרד הביטחון עוצר את הסיוע בשכר דירה לחיילים בודדים משוחררים"; מאי 2014, הרמטכ"ל בני גנץ מזהיר: "מערך המילואים לא יתאמן השנה".
הצד השווה בכל הפרסומים האלה הוא העיתוי. זה קרה ערב דיוני תקציב, או רגע לפני החלטה על קיצוצים תקציביים. מערכת הביטחון נהנית מתקציב של 75 מיליארד שקלים, אבל באורח פלא, בכל פעם שיש "שיקולי תקציב" מחליטים לקצץ דווקא בדברים הכואבים והנחוצים ביותר מבחינת העין הציבורית. מקריות. אין ברירה אלא להניח שאנשי הכספים עברו על כל סעיפי הסעיפים, והחליטו שה"שומנים" של צה"ל הם חוסם העורקים CAT עם הפטנט לשימוש ביד אחת. מה חבל, הם ודאי ספקו כפיים ואמרו לעצמם, יכולנו להציל חיים של חיילים, אבל הפקידים האטומים באוצר מאלצים אותנו לקצץ איפה שהכי כואב.
לשיטה הזאת קוראים האמריקנים "תסמונת אנדרטת וושינגטון". בסוף שנות השישים, לאחר קיצוץ בתקציב שירות הפארקים הלאומיים של ארה"ב, החליט מנהל השירות ג'ורג' הרצוג לסגור ליומיים בשבוע דווקא שני פארקים פופולריים במיוחד: אנדרטת וושינגטון והגרנד קניון. לבסוף הקונגרס נכנע והחזיר לו את התקציב. מאז ועד היום נודעה השיטה הזאת כמתכון בטוח למניעת קיצוצים. איזה פוליטיקאי שפוי ירצה להיות חתום על סגירת האנדרטה הלאומית, עצירת אימוניים חיוניים של הצבא או הפסקת חלוקת ערכות מצילות חיים?
ובכן, הנה תזכורת קטנה ליועצים הכלכליים של מערכת הביטחון: רק לפני שנה הכשירה הממשלה בדיעבד את הנוהג הבלתי חוקי של "תוספות הרמטכ"ל" לפנסיות המשרתים. זה עולה לנו 1.1 מיליארד שקלים בשנה, ויתפח בשנים הבאות. התוספות האלה לא משולמות רק למי שחסר לו. הן הולכות גם למיליונרים, לזכאי הפנסיות התקציביות ששירתו עשרים שנה ויקבלו גמלה של פי חמישה מהממוצע במגזר הציבורי, על חשבון משלם המיסים. למענם, הרמטכ"ל הגיע בבהילות לישיבת השרים ורצה להופיע גם בפני בג"ץ.
לעומת זאת, חוסם עורקים CAT נמכר באינטרנט ב־59 שקלים. יודעים מה? נניח שהעלות היא פי עשרה – 500 שקלים לערכה. נניח שצריך לקנות אותה למספר אסטרונומי של עשרת אלפים חיילים בכל שנה. רוצים כפול? קיבלתם. 20 אלף ערכות בשנה יעלו לצה"ל 10 מיליון שקלים. בשורה התחתונה, גם בחישוב מוגזם ביותר קיבלנו עלות של פחות מאחוז אחד מתקציב הפנסיות המוגדלות. במציאות זה כמובן הרבה פחות. אולי כל מה שצריך הוא לחלק את הפטנט של חוסם העורקים לגמלאי צה"ל, ולפתע כל "שיקולי התקציב" יסתדרו. או למצער, אפשר לארגן לפורום מטכ"ל סיור לאנדרטת וושינגטון, או לפחות למקלט ממוזג באשקלון.
