"בכל דור ודור קמו יהודים בעלי־ברית למשטינים, ודורנו אינו יוצא מן הכלל. בעבר היו צריכים הללו להמיר את דתם; בדורנו אף זה לא נדרש מהם". כך כתב ראש אמ"ן לשעבר פרופ' יהושפט הרכבי ב־1969 בספרו המשפיע, "לקח הערבים מתבוסתם". דבריו נראים אקטואליים לנוכח הפרובוקציות שמחוללים ארגוני שמאל אל מול חיילי צה"ל ביהודה ושומרון בכלל, ובחברון בפרט.
בפרק "שליחותו של המשכיל הערבי במאבק בציונות" מביא הרכבי את דבריו של עו"ד מלוב המציע; "להציג את חרפת הציונות בפני העולם כולו ולחשוף את התנהגותה הנפשעת,… באפשרותנו להשתמש בפלקטים ובטלויזיה". הסרטונים האחרונים מחברון מלמדים שגם בעניין זה מצאו להם הערבים משתפי פעולה יהודים.
כדאי לשים לב שהארגונים שמגיעים לחברון אינם פועלים בחלל ריק. פעולתם זוכה להדהוד בתקשורת הישראלית. כך למשל החל תאגיד השידור "כאן", באמצעות הכתבת הצבאית כרמלה מנשה, בהרעשה כבדה נגד צה"ל בדמות העלאה לסדר היום של פרשת התעללות כביכול שנעשתה ע"י חיילי צה"ל. בקונצרט מתוזמן ובניצוחה של אסתי פרז הושמעו בתכניתה "בחצי היום" עדויות של ערבים על התעללות חיילים. והכל בליווי הפרשן המשפטי, הפצ"ר לשעבר, האלוף המיל' אילן שיף. זאת בכדי לתת לעדות תוקף משפטי באוזני הציבור.
באופן מקרי בהחלט, באותו יום שבו ערך "כאן" משפט שדה, התקיימה הקרנת הבכורה של הסרט "פארחה" בתיאטרון "אל סארייה" בתל־ֿאביב-יפו. מדובר בסרט אנטישמי שמשווה בין חיילי צה"ל לנאצים ומתאר איך חיילי צה"ל טבחו ורצחו משפחה ערבית שלימה בדם קר כולל תינוק בן שנה.
בהקשר זה, של מאבק בציונות, יש לראות את המערכה שמנהל השמאל נגד צה"ל. ולמרבה הצער נראה שלמערכה הזו התגייסו גם בכירי צה"ל. מסקנה עגומה זו מתקבלת מהאמירה של קצין בכיר בפיקוד מרכז על כך ש"קו ישיר מחבר בין האירוע בחברון לאירוע בחולון". לא קשה לנחש איזה בוגר תכנית ווקסנר סיפק התבטאות אומללה זו. בדברי הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט, ש"התנהגות הקואליציה… עשויה להביא לפירוק הצבא", יש לראות דוגמה ל"השלכה" פסיכולוגית (הפוסל, במומו פוסל).
מניע נוסף למאבק השמאל בצה"ל נובע מהתסכול שבו נמצא מחנה זה לנוכח היפוך היוצרות, או לכל הפחות שינוי מגמה ברור. הכוונה היא למה שהתחולל בחברה הישראלית מאז אותו נאום של דודו טופז בבחירות 81', שבו אמר; "הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות”. מי יגול עפר מעיניך דוד גולדנברג, צאצאי "השין גימלים" ממלאים כיום את השורות ביחידות הקרביות. המלים מהשיר של נעמי שמר, "על נהרות בבל", "איפה אורי, איפה שמוליק/איפה כל הבחורים/על נהרות בבל יושבים הם", לעומת זאת, קיבלו משנה תוקף.
אין זה מקרה שכמעט בכל האירועים המשמעותיים שהתרחשו בצה"ל בשנים האחרונות הופיעו שמות משפחה מהפריפריה. והמקרה הבולט הוא כמובן פרשת השלכתו לזירה של אלאור אזריה, ע"י הפיקוד הבכיר של צה"ל, והפקרתו לגלדיאטורים המשפטיים. מציאות זו, שבה הפריפריה החברתית עלולה להתקבל למרכז הקונצנזוס, באמצעות שירות קרבי, מאיימת על ההגמוניה בישראל. והדרך של השמאל להיאבק על ההגמוניה שלו הייתה מאז ומעולם באמצעות הכפשת היריב.
מסע הדהֿ-לגיטימציה שעושה השמאל לצה"ל מזכיר את מה שהתרחש בצרפת בין שתי מלחמות העולם. בספרו, "כך נפלה צרפת", תיאר אליסטר הורן את אווירת האנטי־ מיליטריזם שהתפתח במדינה. "נהייה לשלום… שרתה על כל שכבות האוכלוסיה הצרפתית,… במידה ניכרת היתה זו תוצאת גל הספרות האנטי־ֿמלחמתית שסחף את אירופה בשנות העשרים, והוקיע את מוראות המלחמה ומחירה,.. ענקי־ספרות שמאליים,…הקימו אגודות אנטי מלחמתיות שונות".
מכלול הגורמים שהוצגו לעיל יכולים להסביר את מתקפת השמאל על צה"ל, ואם מוסיפים לכך את תוצאות הבחירות אז ניתן לומר כי מערכה הזו, כנגד חיילי צה"ל, מבטאת את לקח השמאלנים מתבוסתם.
