יאיר לפיד ואבי גבאי החלו השבוע להכות זה את זה, אבל את המהלומה האמיתית ספגו שניהם ממקום אחר. ביום שלישי הגיע חוקרי המשטרה לבית ראש הממשלה נתניהו כדי לגבות ממנו עדות בפרשה 3000, תיק הצוללות. אחרי העדות שנמשכה שעות העבירו החוקרים מסר שלפיו נתניהו אינו קשור בפרשה, וכי ההחלטות על רכש הצוללות התקבלו בקבינט ממניעים מקצועיים. השחיתות התפשטה רק בדרגי הביניים.

לפיד בנה על התיק הזה, ובצדק. הוא טען כי ייתכן שמדובר בתיק השחיתות הגדול ביותר שהיה כאן. "לא חמגשים ולא בקבוקים, זה כבר נוגע בביטחון המדינה", אמר לפיד, שמסר גם הוא עדות בתיק. גם גבאי אמר דברים דומים. זה יכול היה להיות התיק האמיתי, הבוננזה שתפיל את נתניהו. סוף סוף פרשת שוחד לעניין עם תמורה הולמת, ולא שמפניות, חמגשיות, סיגרים או כותרות בידיעות ובוואלה. משהו בסגנון ניקולא סרקוזי שקיבל לפי החשד 50 מיליון אירו במזומן (!) ממועמר קדאפי. זה נקרא שוחד.

אבל המשטרה מזיזה הפעם את נתניהו הצידה, מאשימה רק את אבריאל בר־יוסף, את דוד שרן ואולי גם את עו"ד דוד שמרון, והיועץ מנדלבליט נותר עם התיקים האחרים שהם מליגה ג' מול האפשרות להטיית מכרזים ברכישה של צוללות וספינות במיליארדים. פעמים רבות כתבתי כאן כי המתנות שקיבל נתניהו הן סיפור מושחת ברמה המוסרית, אבל הוא לא יבשיל לתיק פלילי חמור. תיקי מוזס (2000) ובזק (4000) ייפלו גם הם בגלל עניין התמורה הלא ברורה שקיבל ראש הממשלה, למרות המאמצים האדירים שעושה המשטרה למצוא ראיות בכל העולם. 

המאמר המלא מפורסם במוסף "יומן" של מקור ראשון