אני כל כך מפחדת עכשיו כשהשנה מתחילה באמת, שהיא תהיה עוד שנה ולא שנה חדשה. כמו שידוע, כול פחד מהעתיד הוא בחזקת חרדה ודמיון. אם הפחדים יושבים על עניין מציאותי, אז צריך להבין איזה צעדים בחיים עליי לעשות כדי שהפחד לא יתממש ועל מה שמחוץ לשליטתי, הפחד רק יוביל אותי לעצבות מחוסר היכולת לקבל את המקום שאני מונחת בו, שככה רצה שיהיה, לא משנה מה זה.
להתחיל מבראשית, הכול חדש, ההזדמנות חדשה לגמרי, אבל משהו מתחת לפני השטח מכרסם בי. לא הכול חדש, פשוט עוד סיבוב, ומה אם הוא יהיה בדיוק אותו סיבוב, ומה אם זו תהיה שנת לופ ולא שנת התחדשות? אין ספק שליקוי החמה במזל עקרב משפיע עליי העקרבית. העקרב שחייב לצלול עמוק למעמקים כדי ללקט משם אוצרות ואז להתחיל לעלות שוב חזרה למעלה. הסכנה בצלילה היא הבלבול בינה לבין שקיעה למצולות.
ההזמנה להתחיל לקרוא את התורה שוב מבראשית והאמירה ששנה חדשה היא שונה לגמרי מקודמתה, היא כנראה הזמנה לצלול עוד קצת פנימה. אחרת מה יש לי לקרוא שוב פעם את אותה הפרשה או לצאת שוב פעם בפעם ה- מי יודע כמה? לעוד דייט שיגמר בהודעת sms. זה מרגיש כמו לופ. וזה כואב.
ישבתי בדייט עם מישהו ששאל אותי אם אני לא עייפה מדייטים? התשובה שלי אליו הייתה פשוטה. מבחינתי פגישה ראשונה עם אדם שאני לא מכירה אותו, זה לא דייט אלא פגישה ידידותית עם מישהו בעולם, על בירה או כוס קפה. נעים לי, אמשיך להיפגש. לא מתאים? אז שוחחתי עם מישהו בבית קפה על החיים ואמרנו שלום. מבחינתי, פגישה רומנטית קורית אחרי 3 -4 פגישות אם נוצרה תחושת עניין בינינו ודינמיקה ראשונית פשוטה וטובה. אני חייבת לראות את הדברים בפשטות הזו, אחרת זה יתיש אותי.
אולי בגיל 29 הייתי לחוצה מהרווקות שלי אבל בגיל 37 כבר הבנתי שלפחות במקרה שלי, החיים נמצאים כאן ועכשיו. אני לא יכולה להרשות לעצמי לשבת ולחכות לחתונה כדי להתחיל לחיות. הבחורה בת ה-29 התחלפה באישה בשילה שנהנית מהחיים ואוהבת את עצמה, גם עם כואב לה לפעמים שהיא עדיין לא בזוגיות וגם אם אין לה מושג מה טומן לה עתידה. אדם שמגיע שלם ושמח לדייטים, שלם אך לא מושלם, זה מיד ניכר עליו והשיחה איתו מעניינת ונעימה, אשמח אגב להכיר מישהו כזה. עד שאכיר אותו, אני צריכה להתחיל להבין איך אני עושה שתהיה שנת התחדשות ולא שנת לופ. איזו אהבה חדשה אוכל למשוך השנה לתוך החיים שלי ואיך אני מקדמת את הרצונות והאור שלי בעולם. יש לי הרגשה שהתהליך הזה יעבור דרך כאב וזה נמאס. מילא כאב, אבל העצבות היא זו שמרתיעה אותי, היא בוגדנית כי היא באה אליי בקטע של להנמיך אותי.
ראיתי פוסט של מישהי שאני לא מכירה באופן אישי. חברת פייסבוק העלתה תמונה שלה מחתונה וכותבת מילות אושר. היא מבוגרת ממני בערך בשבע שנים. אמרתי לעצמי "איזה יופי, הנה, הכול אפשרי והיא גם מבוגרת ממני בשבע שנים אז אני יכולה להרגיש טוב עם עצמי" ואז גיליתי שזו תמונה מהחתונה של הבת שלה. מה שכן, ברגע הזה לא הרגשתי רע עם עצמי, סתם חזרתי למצב הקודם, לפני שראיתי פוסט של "מישהי שמאשרת את הקיום שלי עוד קצת". אבסורד ההשוואה, הסם הכי קשה שיש היום.
אולי החזרה כול פעם לראשית, להתחלה, בידיעה שזה ימשיך שוב באותו הקו כמו שנה שעברה, אמורה ללמד אותנו, שאין כזה דבר לופ. בעולמו הגבוה של הבורא בכול אופן אין כזה דבר. אולי רק בעולמנו הנמוך והצר.
