מדינת ישראל רושמת בשנה האחרונה עודף תקציבי מצטבר של כמעט 10 מיליארד שקל. ההכנסות המצטברות, רובן ככולן מגביית מיסים, גדולות מההוצאות. אחרי ירידה משמעותית בגבייה בשנת 2020, בצל הקורונה והשלכותיה, נרשם בשנת 2021 זינוק של 21% בגביית מיסים, וגידול של כ־17% במחצית הראשונה של 2022. משרד האוצר גובה מאיתנו מיסים והרבה כדי לממן את הוצאות הממשלה, והוא רוצה לשמר את הפער החיובי הזה לאורך זמן.
אחת "הדאגות" של האוצר בהקשר הזה היא הפרה החולבת ששמה מיסוי ענף הרכב. התחום הזה, שהוא עתיר מיסוי, מזרים לקופת המדינה כ־40 מיליארד שקל בשנה, במיסים ישירים ועקיפים. כך, יותר מ־11 מיליארד שקל בשנה נגבים כמיסי קנייה על רכבים ועל חלקי חילוף (מס הקנייה על רכב עשוי להגיע עד 83%). עוד כחמישה מיליארד שקל נגבים בגין אגרות שונות הקשורות ברכב, וסכום דומה מגיע מהמע"מ. אולם הנתח העיקרי במיסוי הענף הזה מגיע מהדלקים. כמעט מחצית מהסכום הזה מגיעה ממס הבלו על הדלק – מס בסכום קבוע, שעומד על 3.11 שקל לליטר (לפני ההפחתות הזמניות שזכינו להן לאחרונה).
יש היגיון במיסוי. מלבד חובת תשלום מס כמו על כל מוצר או שירות אחר, והצורך להגדיל את הכנסות המדינה, למס בהקשר הזה יש מטרות נוספות. רכב הוא מוצר בעל מגוון רחב של עלויות חיצוניות, ובהן פקקים (אובדן זמן) זיהום אוויר, תאונות, רעש, שימוש בקרקע לכבישים וחניונים, עלויות של מערכת בקרה ואכיפה, פגיעה בסביבה הטבעית ועוד. בשנים האחרונות קצב הגידול ברמת המינוע עולה על הגידול בתשתיות, וישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם במונחים של מספר כלי הרכב לקילומטר כביש.
מתקפת המיסוי הזו מגיעה בזמן גרוע במיוחד. מחירי הרכבים החשמליים במגמת עלייה על רקע מחסור עולמי ברכיבים ועיכוב במסירות
המודעות לזיהום הולכת ומתפתחת, וברחבי העולם עוברים יותר ויותר לרכבים חשמליים. גם בישראל הביקוש לרכבים כאלה הולך ועולה, אם כי הכמויות שמגיעות לכאן עדיין קטנות מאוד ביחס לאירופה למשל. באופן טבעי ובהתאם למדיניות ברורה ועקבית כמעט בכל מדינות העולם – גם בישראל יש רצון (או לפחות היה כזה) לעודד מעבר לרכבים שאינם מזהמים, ועידוד כזה נעשה בעזרת הקלה במיסוי. כך למשל, אם המס על רכב עם מנוע בנזין או אפילו היברידי מגיע נכון להיום ל־83%, הרי שעל רכב חשמלי הוא עומד על 10% בלבד.
אבל עם כל הכבוד לניסיונות העידוד של המדינות הנאורות לעבור לרכבים ללא זיהום ולהילחם בפגיעה הסביבתית הקשה ובתחלואה שמיצרים מנועי הבנזין והדיזל, במשרד האוצר הישראלי ההסתכלות היא אחרת לגמרי. השתגעתם? לתת הנחות? באוצר מיצו מהר מאוד את ההקלות לרכבים ה"ירוקים", וכעת הכיוון משתנה. אגב, נתוני רשות המיסים מראים שלמרות כניסתם של רכבים חשמליים לשוק והתבססותם של רכבים היברידיים ורכבי פלאג־אין על הקלות המס השונות שעדיין קיימות אצל חלקם – ההכנסות ממיסי ענף הרכב רק גדלו. אבל מה זה משנה?
כבר בתחילת השנה הבאה, על פי המתוכנן, יוכפל המס על רכבים חשמליים ויעמוד על 20%, ובשנה שלאחר מכן הוא יקפוץ ל־35%. וזה לא הכול. מתברר שגם הטבת המס הזו מוגבלת. במה דברים אמורים? נכון להיום קיימת תקרה למיסוי הנמוך אשר לו זוכה הרכב החשמלי – עד 75 אלף שקל. כלומר, אם הרכב החשמלי עולה 150 אלף שקל (לפני מס) – הרי שעל 75 אלף שקל ייגבו 10% מס קנייה, ואילו על ה־75 אלף הנותרים ייגבו 83% מס, כמו כל רכב. בשנה הבאה לא רק שהמס עצמו יעלה ל־20%, גם תקרת ההטבה תרד ל־60 אלף שקל במקום 75 אלף כיום. שנה לאחר מכן, התקרה כבר תרד ל־50 אלף שקל. אם לא די בכל אלו, הרי שבאוצר מתכננים מס נוסף לרכבים החשמליים. המדינה תמדוד את הנסועה (כבר כיום היא נמדדת בטסט השנתי), ובעל הרכב ישלם סכום שינוע כנראה סביב כמה עשרות אגורות לקילומטר.
כפי שהבנתם עד כה, אף שהמעבר למכוניות חשמליות מפחית את צריכת הדלק, את הזיהום ואת התחלואה, היתרון שלו בחיסכון תפעולי ובמיסוי מופחת לעומת רכב מנוע הבעירה המזהם – הולך ומצטמצם. זה בסדר לנסות לצמצם את התנועה בכבישים ולהעביר את האוכלוסייה לנסיעה בתחבורה ציבורית, אם במקביל להעלאות המיסים וההיטלים הייתה המדינה מספקת תשתיות נרחבות, מקיפות ויעילות לתחבורה כזו. אבל כמו שכולם יודעים זה לא המצב, ולמרבה הצער אנחנו עדיין רחוקים משם מאוד.
רווח חריג
מתקפת המיסוי הזו מגיעה בזמן גרוע במיוחד בענף הרכב: מחירי כלי הרכב בכלל והחשמליים בפרט נמצאים מזה חודשים במגמת עלייה. על רקע מחסור עולמי ברכיבים ועיכוב במסירות, הביקוש גובר על ההיצע. כעת משרד האוצר יוסיף שמן למדורה ויתרום גם הוא את חלקו לעליות המחירים.
אבל המחירים עולים גם משום שהיבואנים מנצלים היטב את המצב. במשך שנים הם מעלים את מחירי הרכב למרות שלל סיבות אובייקטיביות להוזלה, כמו התחזקות משמעותית של השקל אל מול המטבעות הזרים. דו"ח מבקר המדינה שפורסם רק לפני ארבעה חודשים, מצביע על שיעור רווח חריג בענף הרכב, אשר נובע בין היתר מירידה בעלויות הייבוא שלא גולגלה לצרכן. על פי דו"ח שפרסם הכלכלן הראשי במשרד האוצר לפני כמה שנים, יבואני הרכב מרוויחים שני מיליארד שקל בשנה, סכום שהולך ועולה עם הגידול ברכישות, כאשר שיעור הרווחיות שלהם חריג בגודלו בהשוואה לענפי המסחר השונים.
היבואנים נהנים גם מריכוזיות גבוהה. ניסיונות לייצר להם תחרות בדמות ייבוא מקביל כמעט אינם מורגשים, בעקבות הפעילות הלוביסטית האינטנסיבית שלהם. נכון לשנת 2020 החזיקו היבואנים הישירים בנתח שוק של 97% מייבוא הרכב לישראל. לא פלא שרובם מככבים ברשימת עשירי ישראל. לא שעיננו צרה, אבל המצב הזה גורם לכל מי שרוכש רכב בישראל, כולל גם בשוק היד השנייה, לשלם הרבה יותר, וזה בלי קשר למיסוי.
גם אם במשרד האוצר נחושים לפגוע בכיסם של רוכשי הרכבים החשמליים, ראוי שיפגינו אותה נחישות כדי לייצר כאן תחרות הוגנת יותר ודאגה לגלגל הוזלות לכיסו של הצרכן ולא לזה של היבואן. בין אם הם מתכוונים לכך ובין אם לאו, התוצאה היא שבאוצר מעשירים עוד את אותם מיליארדרים, על חשבוננו.
