הסתכלו סביבכם: הם משרתים איתכם במילואים ועובדים דלת לידכם במשרד. הם לומדים איתכם בקמפוס או משחקים עם ילדיכם בגן. בישראל חיים למעלה מ-400 אלף אזרחים שיהדותם אינה מוכרת, והם מוגדרים 'חסרי דת'. הם מזרע ישראל, קשורים ומחוברים ליהדות בכל נימי נפשם. אנשים שקשרו את גורלם בגורלו של העם היהודי ואימצו את המנהגים, השפה והתרבות הישראלים, אך הם אינם בעלי סטטוס חוקי של יהודים. בין אם כי לא ניתן להוכיח את יהדותם ובין אם הם אינם עונים על הקריטריונים ההלכתיים.
אחד מעקרונות היסוד שעומדים בבסיס קיומה של מדינת ישראל הוא מחויבותה לקליטת יהודים. רוב מכריע של אזרחים אלה רואה עצמו כיהודי בתודעתו, וכך גם החברה הישראלית.
אולם למרבה הצער, חרף חשיבותה הלאומית של הסוגייה, לא השכילה המדינה להשלים בצורה הולמת את הצעד הנוסף והחיוני כל כך -לצרף עולים אלה וילדיהם לעם היהודי גם במובן ההלכתי. ב-70 שנות קיומה של המדינה, טרם בנינו מענה ממלכתי מקיף שינגיש את הגיור לעולים ולצאצאיהם המעוניינים בכך. כעת, התוצאות העגומות של המצב הנוכחי והבעיות מתדפקות בעוצמה על פתחינו. פחות מ-10% מכלל העולים מחבר העמים הצליחו להשלים את הליך הגיור, רבים מהם מלינים על גישה מחמירה ונוקשה שהרחיקה אותם. כך או כך, חשוב להבין שלא מדובר רק בסוגיה הלכתית, אלא בסוגיה-לאומית חברתית שתשפיע על דמותה, זהותה ועתידה של החברה בישראל.
אולם בתנאים הקיימים, בתוך מערך מקרטע ,ישנה גם נקודת אור והיא מערך ההכשרות של נתיב – הגוף הרשמי הגדול ביותר בכל הקשור בהכנה לגיור.
צה"ל, שהוא הגוף הממלכתי היחיד החורג מחוסר המעש הלאומי, מקיים באופן שוטף קורסי גיור במסגרת 'נתיב' ועושה זאת בהצלחה לא מבוטלת. הנוהל הקיים בצה"ל מזה שנים, הינו קיום כנסים אליהם מחוייב להתייצב כל מי שאינו יהודי על פי ההלכה. בכנסים אלה מוצג מסלול הגיור על תכניו ומשמעותו.
עתירה שנידונה בימים אלה בבג"ץ מאיימת על אופי פעילות התכנית בצה"ל. כפי שפורסם מעל במה זו בשבוע האחרון, הרכב השופטים רמז למדינה שמוטב לה להודיע כי היא מבטלת את חובת הההתייצבות וזאת מהטעם שלא ניתן לכפות מהלך של גיור. חשוב להדגיש, אין מדובר בכפיית השתתפות בקורס, אלא בקיראה להשתתף בכנס מקדים המנגיש מדיע אודות הקורס ותכניו.
כמי שעוסקת שנים לא מעטות בתחום הגיור אני מודעת לחשיבותם הרבה של כנסי הכנה אלה. מניסיוני, חלק נכבד מהחיילות והחיילים אינם מודעים להשלכות על מעמדם האישי בעתיד. לא אחת ליוויתי גיורות לאחר השחרור מצה"ל שכלל לא ידעו על האפשרות הקיימת במסלול הצבאי. חיילים שהשתתפו בכנס יכולים לקבל החלטה מושכלת ביחס לחלופת הגיור, ולעשות את הבחירה כראות עינהם. חייל שלא השתתף בכנס, חסר במקרים רבים מידע שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת. תקופת השירות הצבאי היא התקופה האופטימלית לביצוע התהליך. אלו שלא התאפשר להם להתגייר במסגרת הצבא, יתקשו הרבה יותר לבצע את הגיור לאחר השחרור.
קורסי ההכשרה שמעביר המכון הם נקודת אור בולטת, והם מצליחים במקרים רבים לקרב ולהנגיש את התהליך המורכב לציבור המתגיירים. לפגיעה במפעל מפואר זה, יהיו השלכות קשות על ציבור גדול של תלמידים וחיילים הנמצאים הנמצאים בעיצומו של התהליך ולמעשה על מערך הגיור בישראל בכללותו.
איני מתכוונת לבסס את התנגדותי לשינוי הנרמז, בטענות במישור המשפטי. ניתן בקלות להעלות טענה המתבססת על העובדה שצה"ל, מעצם מהותו, הוא מסגרת כופה המחייבת במקרים רבים התייצבות לכנסים בהם מוצגים תכנים של מסגרות וולנטריות. אפשר היה לשאול האם הרכב בג"צ היה מציע הצעה דומה במצב בו העותר הינו בוגר קורס מ"כים שזומן לכנס בו מוצגת האפשרות לצאת לקורס קצינים. אולם לא זה המישור המשמעותי בעיני.
לדעתי, מדובר במישור עמוק בהרבה. מדינת ישראל קלטה עולים אלה אך ורק על בסיס יהדותם. מעגל היהדות ההלכתית הוא עמוד תווך מרכזי בתפיסת היהדות והעם היהודי. אלפי שנות המורשת של העם היהודי טבועות בחותמה של יהדות זו, ועלינו לנסות ולהחזיר את נקלטי חוק השבות למעגל היהודי המלא ממנו התרחקו שלא באשמתם לפני דור או שניים.
ישראל היא בראש ובראשונה מדינה יהודית. אחת ממשימות היסוד של העם היהודי בקליטת העליה היא להשיב אחים לחיק העם, להחזיר הביתה את מי שהורחק ממנו בדורות הקודמים, ולהציע לו לשוב ולהצטרף צירוף מלא הכולל גם כניסה למעגל ההלכתי .
כנגד מכלול זה עומדת זכות הפרט הטוען כי הוא לא רוצה לשמוע דבר. טענתו היא שהחובה המוטלת עליו לשמוע הרצאות בנושא אפשרויות הגיור, היא פגיעה בזכויותיו. זכות זו, המתייחסת לכנס בן מספר שעות, חייבת לסגת בפני השיקול הלאומי-חברתי הרחב. למדינה היהודית עומדת החובה להציג בפני מי שנקלט על בסיס יהדותו האתנית את אופציית ההצטרפות ליהדות על פי דרישות ההלכה.
כדרכן של זכויות פרט לא מעטות, גם כאן, כנגד זכות הפרט שלא להשתתף בכנס עומדות זכויות פרטים רבים שהם הרוב הדומם. אלו שאינם מודעים כלל לגיור, למסלולו ולמשמעותו עלולים לוותר על השתתפות בכנס מתוך אי-ידיעה ולא מתוך ידיעה. אם תבוטל חובת ההשתתפות בכנס עלולים חיילים רבים, שאינם מודעים כלל למציאות העגומה של אפשרות הגיור האזרחית, לוותר על ההשתתפות בתהליך המוצע, ובכך תפגע זכותם.
חובת התייצבות זו לכאורה סוגיה טכנית, אך היא מעוררת שאלות כבדות משקל בתחומי עם, דת ומדינה, והכרעה בה, תגרור בהכרח הכרעה בסוגיות אלה.
אני תוהה אם סוגיות ערכיות אלה, שעניינן המהותי נוגע לעומק יהדותה של המדינה, הן עניין להכרעתו של בית המשפט העליון. נכון, הסוגיה הנוכחית יכולה כמובן להבחן במישור המשפטי של "שיח הזכויות". אבל תהיה זו טעות גסה להתמקד במישור כמעט טכני זה, ולהתעלם מהספקטרום הנרחב הנובע מסוגיה זו ומשליך עליה. בכל הכבוד הראוי, נדמה כי טוב היה עושה בית המשפט לו היה מושך ידו מעיסוק בסוגיה ערכית לאומית זו.
חה"כ ד"ר עליזה לביא היא יו"ר שדולת עם, דת ומדינה בכנסת
