מאמר שכולו חזון קודר לישראל במקרה של הקמת ממשלה "שהכוח הדומיננטי בה הוא סוג מסוים של עוצמה יהודית" פורסם כאן בשבוע שעבר מאת ארי שביט. "בחזרה למצדה", אמרה הכותרת. כנביא בשער התריע שביט שישראל שלו תשנה את פניה במקרה כזה. מדובר בטקטיקת תעמולה רבת שנים של השמאל ישראלי: "אם נתניהו יהיה ראש הממשלה – העולם ייחרב"; "אם סמוטריץ' יהיה שר התחבורה – הוא יבנה כבישים רק ביו"ש"; "אם תקום ממשלת ימין – במערב ינתקו איתנו קשרים". כידוע לכול, במבחן התוצאה העולם לא נחרב והנבואות האפוקליפטיות לא התממשו.
שביט, שלא טרח להחליף עמי מילה מעולם, מִחזר עלילות ישנות, לא רלוונטיות, שבית המשפט העליון דחה כשהוגשה בקשה לפסול את מועמדותי. הוא נתן לקוראיו להבין שאני שונא ערבים. אילו טרח לבדוק מעט, היה מגלה שמדובר בשקר. לשיטתי, מי שרוצה לחיות בשלום ובשלווה – אהלן וסהלן. אבל מי שמתנהל כמחבל, משליך בקבוקי תבערה או אבנים ורוצה להשמיד את ישראל, אכן אני נגדו.
אך מה שחמור הרבה יותר, מעבר להכפשות ולהחצנת הדעות הקדומות, הוא הקביעה חסרת השחר של שביט ש"מדענית מחשב צעירה ומבטיחה מרעננה שהשקפת עולמה ציונית־ליברלית" לא תשוב ארצה מלימודיה בהרווארד או בפרינסטון, ו"מהנדס הייטק מגבעתיים או הרצליה יסרב להצעת רילוקיישן" אם איתמר בן־גביר יכהן כשר בממשלה.
בפועל, ההפך הוא הנכון. על סמך בדיקות וסקרים ובעקבות מסעותיי הרבים בארץ, אני מכיר את המדענית מרעננה ואת מהנדסי ההייטק מגבעתיים ומהרצליה טוב יותר משביט. לא זו בלבד שהם לא נרתעים מפני עוצמה יהודית, אלא שהרעיונות שלנו דווקא קורצים להם. הם משתלבים לגמרי עם התוכניות של הצעירים הללו להתגורר במדינה יהודית דמוקרטית בלי פחד, ובלי שירגישו שחוטפים להם את המדינה.
תנוח דעתו של שביט, גם לו היו לעוצמה יהודית 61 מנדטים מחר בבוקר, אופייה של מדינת ישראל יישאר כמות שהוא. הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת יעמדו על תילן. ישראל תמשיך לשגשג ולפרוח לאחר תיקון של בעיות שורש אמיתיות החייבות לבוא על פתרונן כדי לא להעמיד בסכנה את עצם קיומה. בעזרת ה' יעבור פה חוק חסינות לחיילים ולשוטרים, שיאפשר לצעירים המשרתים בצבא להגן על עצמם ולא להפוך לאסקופה נדרסת של חבורת מחבלים. גם ההתנהלות הבזויה מול מחבלים רוצחים שנהנים ממדיניות "הכול כלול" בבתי הכלא הישראליים תיפסק, ועל הדרך יעבור פה חוק עונש מוות למחבלים, כמו במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם, ארה"ב. מערכת המשפט תהיה מגוונת יותר, אחרי שיצטרפו לבית המשפט העליון שופטים בעלי סדר יום יהודי־ציוני. תופסק מדיניות האפליה הגזענית כלפי יהודים בהר הבית, ויותר להם להתפלל בו במסגרת חופש הפולחן החל על כולם.
הזינוק של עוצמה יהודית בסקרים מוכיח שצעירי ישראל שותפים לאתגרים הללו. הם רואים איתנו עין בעין איתנו את השאיפה להחזיר למדינת ישראל את הכבוד הלאומי. בזכותם אנחנו ממלאים אולמות במסע הבחירות. הם רואים בנו את התקווה האחרונה להצלת מדינת ישראל ולהבטחת עתידם.
שביט רומז גם לכך שניצחון של עוצמה יהודית יגרום להוקעת הציבור החילוני (שלטענתו אנחנו מגדירים אותו כמתייוון). הוא כנראה לא מודע לתבנית נוף הולדתי. חילוקי הדעות שלי עם חברים במפלגת הציונות הדתית הם דווקא על רקע הרצון שלי לפתוח את השורות ולצרף מסורתיים ו"חובשי כיפות שמיים" (המילה חילוני באה מהשורש חול, ואיני אוהב להשתמש בה כי כל היהודים קדושים). לנגד עיניי עומדות דמויותיהם של הוריי, צדוק ושושנה ז"ל, שלא היו אנשים דתיים, ושל אחי שי, שאינו חובש כיפה. החזון שלי הוא החזון שלהם ושל רבים מצעירי ישראל: בבתי הספר ילמדו יותר מורשת ישראל, ובמרחב הציבורי תחוזק הזהות היהודית. לכן אני מוכן לאמץ דווקא את המשפט הפותח במאמרו של ארי שביט בשבוע שעבר: "ישראל החדשה כבר בחרה: בן־גביר". לו יהי.
