הקרע הפנימי ביהדות התורה שאב לתוכו גם את בנימין נתניהו: ביום שני הגיע יו"ר אגודת ישראל יצחק גולדקנופף למצודת זאב, לפגישה עם יו"ר הליכוד ומנהיג הגוש. בשלישי הגיע משה גפני. הראשון זומן לצורכי היכרות, השני לשיחת הרגעה. נתניהו ניסה להלך בין שניהם בלי לתפוס צד: התמונות לעיתונות יצאו יחד, רק אחרי ששתי הפגישות התקיימו, כדי שאיש לא ייפגע. בשיחה עם גולדקנופף ניסה ראש האופוזיציה לברר בנימוס מה פרטי ההסכם בין המפלגות. בשיחה עם גפני הוא היה ישיר יותר. אולי אני יכול לעזור, הציע. יו"ר דגל התורה לא התלהב: "זו מחלוקת אידיאולוגית, לא עניין של מיקומים", אמר לנתניהו.
גפני עדיין במצב רוח מלחמתי. את החזית מול אגודת ישראל הוא רק מרחיב: ביתד נאמן, שהפך לביטאון הפוליטי המעניין ביותר בימים אלו, צוינה השבוע לראשונה בדפוס האפשרות של ריצה ליטאית נפרדת. עקיצה נוספת לגולדקנופף נרשמה כשמנהיג הפורשים מגור, הרב שאול אלתר, הוזמן לשאת דברים בנוכחות הרב אדלשטיין, מנהיג הציבור הליטאי.
חזית חדשה נפתחה גם מול יו"ר ש"ס: דרעי ניסה "לעזור" לגפני והבטיח שהוא "לוקח אחריות" שיהדות התורה תלך רק עם הליכוד. גפני הגיב בעצבים על "התנשאות נלעגת", והזכיר ברמז את הנקודה הרגישה ביותר אצל דרעי – אוסלו. השניים היו בני ברית פוליטיים עד לאחרונה. מי שחיבר ביניהם היה בית הרב קנייבסקי והנכד יענקי, שבנה איתם ציר ליטאי־ספרדי שהחליש את החסידים והכתיר את משה ליאון בירושלים. הקרב ביניהם לא היה מתנהל בימי ההנהגה של ר' חיים, שמותו השנה מתברר כבעל משמעות פוליטית רבה יותר משניתן היה לשער.
המאבק הכפול של גפני, מול ש"ס ומול אגודת ישראל, אינו מעיד על עוצמה אלא על מצוקה: גפני מוצא את עצמו חזק מאי פעם בעולם הליטאי, והוא יהיה מי שיכתיר את יורשו של הרב אדלשטיין בן ה־99, אבל ההגמוניה הליטאית עצמה נחלשה מאוד. שאר הפלגים במגזר כבר לא נושאים עיניים אל ההנהגה הרוחנית של דגל התורה, המתמודדת עם קשיים בציבור שלה: ציבור מודרני הולך וגדל פונה אל זרם החינוך הממלכתי־חרדי, ואנשי הפלג הירושלמי אינם שבים למחנה הליטאי למרות פטירת הרב אוירבך, אלא נודדים לכיוון חוגי העדה החרדית האנטי־ציונית. הוא גם מביט בעיניים כלות על דרעי שמתנהג כמבוגר אחראי, אולי כדי למצב את עצמו כמנהיג החרדי הבולט.
ובתוך כל הצרות ונדידת המצביעים, ביהדות התורה יש מי שמקדם ברית פוליטית חדשה, אחרי שייפתרו החיכוכים הפנימיים: אם מפלגת נעם תישאר מחוץ לחוזה בין סמוטריץ' לבן־גביר, ביהדות התורה ינסו להשיג את תמיכת רבניה, אולי תמורת שילוב מועמד מטעמה במקום ספק־ריאלי. זו לא תהיה הפעם הראשונה שבחוגי הר המור יצביעו ג', אבל שילוב מועמד כזה ברשימה החרדית יהיה רגע מעניין שיגדיר מחדש את החרד"ל.
בכירים בליכוד שביקשו להזמין סקר שיחזה את תוצאות הבחירות המקדימות נתקלו בסירוב גורף. שום סוקר לא מוכן להסתכן בתחזית כיצד תעוצב הרשימה שתוביל את המחנה הלאומי, מתוך סבך המחנות, הדילים, האינטרסים, רשימות החיסול ושיטת הבחירות המורכבת. מה שמוסכם על כולם הוא שהמפתח להצלחה בבחירות לרשימה נעוץ בהפגנת נאמנות לנתניהו, אבל המאבק המעניין באמת הוא על ירושתו, אם שוב לא יצליח להרכיב ממשלה.
שיטת הבחירות שבה כל מתפקד מסמן 12 מועמדים מעניקה יתרון בצמרת למועמדי קונצנזוס נטולי אויבים שלא נכנסו לאף רשימת חיסול, אך אינה משקפת את יחסי הכוחות בבחירות לראשות המפלגה, שלא יתקיימו הפעם. יריב לוין נחשב למועמד מוביל למקום הראשון בבחירות לרשימה, אבל יש גם שמות בולטים פחות שעשויים לכבוש את הפסגה. השאלה מי יתברג ראשון היא לא רק קרב על יוקרה, אלא עשויה להיות בעלת משמעות מעשית: אם לוין יהיה מספר 2 של נתניהו, ייתכן שמשימת הרכבת הממשלה תוטל עליו אם נתניהו שוב לא יצליח בכך ויחליט לפרוש. הטוענים האחרים לכתר, ישראל כ"ץ וניר ברקת, ששמם מככב ברשימות חיסול רבות יותר, ינסו למשוך את הקרב על הראשות לזירה שנוחה להם. כ"ץ ידרוש שהמרכז יבחר יו"ר זמני, ובתקופה הזאת ינסה להרכיב קואליציה. ברקת, שמוביל בסקרים בקרב המתפקדים, יתבע להעביר את הבחירה ישירות אליהם בטרם יתקיים מו"מ קואליציוני.
אבל מעבר לסוגיית ההנהגה ביום שאחרי נתניהו, לבכירי הסיעה יש גם אתגרים אחרים. ישראל כ"ץ ובני בריתו דודי אמסלם ודוד ביטן ניסו להריץ סדרת מתמודדים במחוזות, שנציגיהם נבחרים בדרך כלל בידי חברי המרכז. לוין חשש שכ"ץ יוביל סיעה בתוך סיעה ושכנע את נתניהו, ששכנע את אב בית הדין, להעביר את בחירת המחוזות אל המתפקדים, כדי שכ"ץ יאבד את היתרון. המעורבות של נתניהו נרשמה בינתיים פחות בסיוע למקורביו, ויותר בסיכולים. נתניהו מושקע עמוק בעיצוב הרשימה על דרך השלילה: הוא פועל להרחיק במחוזות מועמדים המזוהים עם ח"כים מכהנים, כדי למנוע תתי־סיעות, מורדים או עריקים. הוא גם מנסה למנוע בחירת מועמדים שיזיקו לקמפיין הליכוד, ועברם הפלילי כבר מככב בקמפיינים של המחנה השני.
כשליש מהח"כים המכהנים עלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה, אבל מעניין לא פחות לראות מי מהמתמודדים החדשים והחדשים־ישנים יצליח להשתחל לרשימה הארצית: גלעד שרון, מאדריכלי ההתנתקות שמעולם לא הביע חרטה עליה, ודני דנון ששב מהאו"ם ומחזיק במנגנון הליכוד העולמי, נחשבים לבעלי סיכוי מסוים. כך גם ארז תדמור ובועז ביסמוט, שיש לו פרופיל ציבורי מוכר אך התחיל את הקמפיין מאוחר מאוד. גם משה פייגלין, שהחזיק בעבר כוח מאורגן בחטיבת "מנהיגות יהודית", מנסה שוב להשתלב. הרף המוערך לכניסה לרשימה הארצית הוא 20־25 אלף קולות.
מתנגדי הליכוד משתמשים בתופעות קצה שמתלוות לבחירות המקדימות כדי לנגח את המפלגה, אבל בין כל הדילים והרשימות, יש גם מצביעים חופשיים רבים שביום רביעי הבא יעצבו את המפלגה המרכזית במחנה הלאומי. 145 מתמודדים יתחרו על ליבם של כ־135 אלף מתפקדים ויוכיחו שזו הזירה הדמוקרטית החשובה ביותר בפוליטיקה הישראלית.
קמפיין ראש הממשלה של יאיר לפיד נתקל השבוע בצד הפחות נעים של התפקיד. המתיחות הביטחונית בדרום וההחלטה להשבית במשך יממות את התנועה סמוך לרצועת עזה נרשמו לחובתו. להתמודדות מתוך לשכת ראש הממשלה יש יתרונות ידועים, ולפיד ניצל אותם היטב כדי לשייט בגבהים המדיניים, אבל יש לה גם מחירים שנוגעים לחיים עצמם.
הסתבכות ביטחונית, משבר מדיני וכמובן המשך גל ההתייקרויות עשויים לגבות מחיר גם ממי שכל זה מתרחש במשמרת הקצרה שלו. בלשכה החזקה במדינה, גם נסיעה משפחתית לצימר בסוף השבוע הופכת למשבר תקשורתי של חופשה בתשעה באב. בסוף הוא נאלץ לבטל בגלל המתיחות הביטחונית.
לפיד ממקסם היטב את הפוזיציה: בסקרים הוא ממשיך להתחזק על חשבון מפלגות הגוש האחרות. ביום רביעי בלילה הוא התייצב מול יותר מאלף פעילי יש עתיד בגני התערוכה. זה היה אירוע פוליטי מרשים שמעיד על כוח ניכר בשטח. "יש עתיד – ראש הממשלה לפיד", צעקו שם רבים באקסטזה.
ועדיין, יש פיחות דרמטי ביוקרת התפקיד: התואר שהיה שמור לבנימין נתניהו 12 שנים ברציפות, עד שקשה היה לתאר מישהו אחר שנכנס לחליפה, התברר ככזה שיכול להתגלגל במהירות מיד ליד. שלושה ראשי ממשלה התחלפו כאן בתוך קצת יותר משנה. בסבירות לא מבוטלת, הרביעי ייכנס לתפקיד בתחילת החורף.
