חסימת הכבישים הפתאומית במערב הנגב סיפקה תזכורת למצב הלוחמה האינסופי בין ישראל לעזה. גם כשמאוד שקט שם, לא באמת שקט. בכל רגע החזית יכולה להתלקח, כמו הר געש פעיל ששנות הרגיעה המדומות שלו הן רק פסק זמן של אגירת אנרגיה וולקנית לקראת ההתפרצות הבאה.
אם תנסו לברר בצה"ל מה מצב האגירה העכשווי של חמאס, התשובה תהיה שהוא עוד רחוק מלשקם את יכולותיו שנפגעו קשות במבצע שומר החומות. כרגע יש לו "רק" כך וכך חפצים מעופפים ואי אלה מיזמי מנהרות חדשים. לעומת זאת בשב"כ יגידו לכם שלא מומלץ למדוד את חמאס לפי מספר הרקטות שלו. אומנם הארגון מתקשה להשתקם ולהתחמש, בין השאר מפני שבכירי התעשייה הצבאית שלו חוסלו במהלך מודיעיני מזהיר באותו מבצע, אבל מה שקובע בסוף זו רוח הלחימה והמופת.
עיני הצעירים הפלסטינים ביש"ע נשואות אל חמאס. הארגון הטרוריסטי שהשתלט על עזה אחרי נסיגת ישראל נתפס אצלם כמהדורה הפלסטינית של דוד הנאבק בגוליית. הם התפעמו עמוקות ממטח הרקטות ששיגר אל ירושלים באביב שעבר, ולכן גם מושפעים מההסתה הבלתי פוסקת שלו. אם ירצה לצאת לסבב חדש מול ישראל, התלהבותם תוכל לשמש תחליף משמעותי לתעשיית הנשק שנפגעה, ועוד לא דיברנו על האיראנים שבוחשים ללא הרף במתרחש פה.
מתי חמאס יחליט לצאת לסבב נוסף? איזו נקודת זמן תתאים לאיראנים? זה תלוי כמובן גם בהתרחשויות אקראיות, כמו מעצרו השבוע בג'נין של בכיר הג'יהאד האסלאמי, אך קודם כול בכושר ההרתעה של ישראל. כשהאויב יזהה פה חולשה, הוא ינסה להכות.
למעשה כבר עכשיו הוא מזהה חולשה משמעותית. ערב תשעה באב אפשר לתמצת אותה בכינוי מלחמות היהודים. ובהרחבת מה: הפלגנות הממארת שגוררת אותנו שוב ושוב לבחירות, השנאה העזה ברשתות החברתיות, אמל"ח המילים הקונבנציונלי והלא קונבנציונלי, ותופעת שריפת האסמים המשותפים. אפילו הצעות חוק שאינן שנויות במחלוקת עקרונית נתקעות בכנסת ממניעים פוליטיים פסולים, כמו תקנות יו"ש או החוק שנועד לאפשר לשב"כ לעצור צרכנים של תכני טרור ברשת. ראש השב"כ רונן בר נשמע אומר לאחרונה שמדובר ב"חוק מציל נפשות", אך הוא הצביע עליו בעיקר כדוגמה לסיכון הביטחוני שמדינת היהודים ממיטה על עצמה עקב המשבר הפוליטי העמוק והקרע בעם, סיכון גבוה לדעתו. זו אינה דעת יחיד בצמרת מערכת הביטחון, זו הדעה הרווחת.
ניסיונות הפיגוע הפלסטיניים שנמשכים ללא הרף – ובינתיים מסוכלים בדרך כלל – מתודלקים על ידי התחושה שהיהודים מתישים עצמם בסכסוכים הפנימיים המרים. בעזה, בג'נין, בביירות ובטהרן מסתכלים בהנאה על סיבוב הבחירות החמישי, ומאחלים הצלחה לשני הצדדים. אם ב־1 בנובמבר בכל זאת יתרחש נס שיאפשר הקמת ממשלה רחבה, גם במערכת הביטחון ינשמו לרווחה.
