יום הולדת, כפי שיכולים להעיד אלה שהספיקו לשמש כחתנים או ככלות בכמה עשרות מסיבות שכאלה, הוא יותר מועד של תהייה פילוסופית עצמית מאשר חגיגה. נחמד לקבל מתנות, מפחיד להסתכל בכמות הנרות. הם מחדדים את תודעת דהירת הזמן, ועומדים בסימן מה שהיה ולא במה שיהיה. אתה מודה לבוראך וליקיריך שהביאוך הלום, אך חושש ממכמני העתיד. ברקע מתנגנים צלילי לאה גולדברג ויהודית רביץ: "השמיים עמדו מלכת / אלמלא השעון שתקתק / לא ידענו שכה רחוקים אנו כבר מן הבוקר".
השעון המתקתק והמוסף שאתם מחזיקים כעת ביד – מלמדים שאנחנו רחוקים כבר 25 שנים מהבוקר הקיצי שבו הופץ גיליון מספר 1 של מקור ראשון. לא הייתי חלק מצוות החלוץ כשזה קרה, רק שותף זוטר מהצד לחוויית חבלי הלידה, אך הרעיון זכור לי היטב. אפשר לזקק אותו בשבע מילים: הקמת עיתון איכותי ברוח ערכי המחנה הלאומי.
מייסדי מקור ראשון ביקשו לסדוק את המונופול השמאלני־חילוני בתקשורת המודפסת, כשזו הייתה עדיין מרכז הכובד של התקשורת העברית כולה. הם שאפו להניח על דוכן העיתונים שבועון שיוכל לספק את מאוויי הסקרנות של הקורא העברי בלי לדחוף לו באותה הזדמנות את האיבה לאוהבי הארץ, את ההשתוקקות לחלוקתה ואת הלעג הבוטה לקודשי ישראל. אילו ידעו אז שהתינוק הרך והדקיק יזכה לחגוג חצי יובל היו מחייכים מאוזן לאוזן, מפני שעצם יכולתו לשרוד זמן כה ממושך, רבע מאה, היא ראיה משכנעת להצלחתו.
עיתון רע לא היה שורד יותר משנה־שנתיים, מפני שיש גבול לסבלנות המנויים, אפילו אם הם מאוד סלחניים ונכספים להצלחתו מטעמים אידאולוגיים. עיתון טוב מצליח להגיע גם לבתיהם של יריבים רעיוניים או של משקיפים ניטרליים, מפני שהוא עיתון טוב. לא חייבים להסכים עם מאמרי המערכת שלו ועם כל הטורים כדי ליהנות ממנו.
והנה, ברוך השם וברוכים מנויינו הנאמנים, זה קרה. לצד התהיות הפילוסופיות העצמיות, שנערכות אצלנו באופן רצוף, מותר בהחלט לחגוג.
מקור ראשון יוצא לאור ברציפות מאז שלהי המאה הקודמת, צולח בדרכו למפתן דלתותיכם שש־שבע מלחמות, חמישה ראשי ממשלה, חמישה נשיאים וכמעט תריסר מערכות בחירות. למרות גילו המתקדם יחסית למתחרים אחדים הוא אפוף חדוות יצירה נעורית; עב־כרס ולא בגלל הצטברות שומנים טבעית; נאמן לעקרונותיו המכוננים, אך מסקר בהגינות גם בעלי עקרונות אחרים. לא מעריץ ולא שונא, לא מחניף ולא מתמסר לחנופה; נזהר מאוד מלשעמם, אבל גם מלעורר עניין בכל מחיר. תפריטו השבועי עשיר יותר מזה של עיתונים ותיקים ממנו. כמובן, עדיין חסרות בו כמה מנות, בין השאר כי הוא טרם הגיע לגילו של הניו־יורק טיימס (172), למשל, או של לה־פיגארו (196). תמיד יש גם מה לשפר באופן ההגשה (הדבקת עמודי המעטפת, למשל). אך במלאת לו 25 נראה שאנחנו בשלים ומנוסים לקראת 25 השנים הבאות.
מן הסתם הן יעמדו בסימן התעצמות האיום הווירטואלי על העיתונות המודפסת כולה, שבמידה רבה הוא גם איום איכותי, ולא כאן המקום לפרט. בשם הצוות החרוץ שלנו אני מבטיח שנשתדל לעמוד בפרץ, להתנהל ביושר עם קוראינו, לרתק אותם, לשמח במידת האפשר, להרגיז כשאין ברירה, לא להסתיר מהם את דעותינו, ודאי לא את ידיעותינו, ולהמשיך לדבוק במשימת ההשפעה הישירה והעקיפה על התקשורת הישראלית כולה. כן, נשארה לנו עוד עבודה רבה בנדון.
בד בבד נשתדל לזרום עם פלאות הטכנולוגיה. אנחנו טורחים רבות על שכלול האתר שלנו, זרוענו הארוכה והדרך המיטבית לשמירת הקשר עם כל אלה שהמהדורה המודפסת שלנו גורמת להם להתגעגע אלינו בימות החול. אם יורשה לי לחשוף רגשות, זה געגוע הדדי. אנחנו חושבים עליכם כבר ביום ראשון, ומתרגשים תמיד לקראת הפגישה המחודשת ביום שישי. בעזרת השם ובעזרתכם עוד נכונו לנו פגישות רבות שכאלו, בנסיבות משמחות ככל האפשר, אמן סלה.
לחיים, להתראות.
