על הלחם לבדו: ברוח הבחירות, הפופוליזם הממשלתי הגיע השבוע לשיא

מכל הנושאים הכלכליים הבוערים שעל סדר היום, בחר ראש הממשלה יאיר לפיד דווקא את מחירו של הלחם האחיד כנושא ההודעה הכלכלית הראשונה שהוציא: "במהלך הלילה והבוקר ערך ראש הממשלה יאיר לפיד התייעצויות רחבות על עליית מחירי הלחם שנגרמו ממשבר החיטה בעקבות המלחמה באוקראינה", נמסר מהלשכה הבכירה במדינה. "ראש הממשלה הנחה לבחון את כל האפשרויות, החל מהרחבת הפיקוח על הלחם ועד שיפוי המאפיות, על מנת לבלום את עליית מחיר הלחם. נבחנות גם אפשרויות לחקיקת בזק שתעצור את התהליך".

בישראל, מחיריהם של חלק ממוצרי הלחם, בעיקר הלחם האחיד והחלה הרגילה, מפוקחים על ידי הממשלה, ונקבעים על ידי ועדת מחירים על פי נוסחה המשקללת את עלויות חומרי הגלם ואת עלויות הייצור של הלחם. הוועדה קבעה לאחרונה כי מוצרי הלחם צריכים להתייקר כך שמחירה של כיכר לחם אחיד פרוס – הלחם הנצרך ביותר – יעלה ב־80 אגורות, מ־7.11 שקלים ל־7.91 שקלים, עלייה של כ־11%. לחם אחיד רגיל, שאינו פרוס, יתייקר בשיעור דרמטי של 36%, ממחיר של 5.12 שקלים ל־6.96 שקלים. מחירה של חלה יעלה ב־26%, מ־5.17 שקלים ל־6.26 שקלים.

עד כדי כך נלחצה הממשלה מעלייה של 80 אגורות במחיר הלחם האחיד, עד שראש הממשלה לפיד הודיע על "דיון חירום" בנושא בהשתתפות שורת שרים ובכירים, ובהם שרי החקלאות, הרווחה והמשפטים, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, מנכ"לית משרד רה"מ, מנכ"ל משרד הכלכלה, החשב הכללי, ראש אגף תקציבים וגורמי מקצוע נוספים.

מטרת הדיון, לפי לשכת ראש הממשלה, הייתה "עצירה מוחלטת בעליית מחיר הלחם האחיד". בינתיים, עד שהדיונים הקדחתניים יבשילו, שרת הכלכלה אורנה ברביבאי פנתה נרגשות לרשתות המזון בבקשה לעכב זמנית את עליית מחירי הלחם המפוקח, שהייתה אמורה להיכנס לתוקף ביום ראשון השבוע. מטעמה של שרת הכלכלה נמסר גם כי היא "שוחחה עם נציגי המאפיות הגדולות ובכוונתה להמשיך ולקיים איתם דיאלוג, במטרה למצוא פתרון ממשלתי כמענה לעליית מחירי ייצור הלחם המפוקח, מבלי לפגוע בצרכנים".

אם ללחם מגיע שיפחיתו ממנו את המע"מ, מדוע לא לכל מוצר אחר? לחם חשוב יותר ממזון לתינוקות או מתרופות?

רשתות השיווק מיהרו לקפוץ על העגלה והודיעו בזו אחר זו כי לא יעלו את המחיר לצרכן. מרשת רמי לוי נמסר כי היא "מכירה בהוצאות הרבות שיש למשפחות בחופש הגדול ולקראת החגים", ועל כן "החליטה לספוג על עצמה את עליית מחירי הלחם המפוקח על מנת לאפשר לאלו שיש להם קושי להמשיך לצרוך ולתת למשפחתם אוכל בסיסי". מנכ"ל רשת ויקטורי, אייל רביד, הודיע כי "ויקטורי לא תיתן את ידה לעליות מחירי הלחם המפוקח… אנו צריכים לשלב ידיים במאבק הזה על מנת לדאוג לביטחון תזונתי לכל תושבי המדינה". גם רשתות שופרסל, טיב טעם, יינות ביתן, יוחננוף וחצי חינם הסכימו להשהות לעת עתה את התייקרות הלחם. הגדילה לעשות רשת מחסני השוק, והודיעה כי תציע לחם פרוס במחיר של שקל אחד בלבד. לדבריה, "מהלך זה נועד לאותת לממשלת ישראל לחזור בה מהחלטתה לייקר את הלחם בפיקוח".

לא ברור אם מדובר בסיבוב יח"צ מפואר או בחוסר שיקול דעת משווע, אבל משהו לא טוב עולה מהעיסוק האינטנסיבי של משרד ראש הממשלה במחירו של הלחם האחיד. הרי איש אינו חולק על כך שקיימות סיבות אובייקטיביות ולגיטימיות לעליית מחירי הלחם בעת הזאת, ובראשן עליית מחירי החיטה בעקבות המלחמה באוקראינה. אלא שמחירי החיטה משפיעים על שלל מוצרי מזון, שבכולם נרשמו התייקרויות בחודשים האחרונים, ולא נצפו דיוני חירום ממשלתיים שעסקו בכך.

עליית מחיר הלחם משפיעה מעט מאוד על חייהם של אזרחי ישראל, גם אם הכותרות מציירות אותה כ"עלייה דרמטית" של 20־30 אחוזים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחות ישראליות בעשירון התחתון מוציאות כעשרה שקלים בחודש על לחם אחיד, ובעשירון התשיעי – קצת פחות משבעה שקלים. המשמעות של התייקרות הלחם היא הוצאה נוספת של שניים־שלושה שקלים בחודש למשפחות העניות בישראל. לא נחמד, אבל ממש לא אסון. אגב, המשפחות העניות הללו מעדיפות דווקא לצרוך פיתות, שמחיריהן אינם מפוקחים. כך, בעשירון התחתון ההוצאה על פיתות גבוהה פי ארבעה מההוצאה על הלחם האחיד, והיא מגיעה ל־40 שקלים בחודש.

לעג לרש

נראה שהעיסוק האובססיבי בלחם נובע אך ורק מערכו הסמלי, ומהעובדה שבשל המחיר הראשוני הנמוך שלו – גם עלייה שולית של 80 אגורות מוגדרת כעלייה של 20 אחוזים במחיר, כך שהכותרות בעיתונים נראות רע מבחינת הממשלה. ההתמקדות המתוקשרת של לפיד במחירי הלחם נועדה לייצר תחושת פעלתנות, כביכול הממשלה נאבקת בנחישות ביוקר המחיה, כאשר בפועל היא בקושי נוגעת בקצה הקרחון שלו.

בשנה האחרונה כמעט הכול התייקר בישראל – מנסיעות בתחבורה הציבורית ועד טיסות לחו"ל – ובסכומים גבוהים בהרבה מזה של הלחם האחיד. באותו יום שישי שבו התבשרנו על ניסיונו הבהול של ראש הממשלה לבלום את עליית מחירי הלחם, תוך גיוס כל התותחים למען המטרה הזו – יצאה הודעה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על כך שמדד המחירים לצרכן עלה ב־0.4% בחודש יוני, עלייה מצטברת של 4.4% בשנים־עשר החודשים האחרונים.

על פי הלמ"ס, סעיף התחבורה – שיחד עם הוצאות על תקשורת נחשבים כחמישית מההוצאה הממוצעת למשק בית – עלה רק החודש ב־2.4%, כאשר עיקר העלייה קשורה כמובן לעליית מחיר הדלק. עליות בולטות נוספות הן בסעיפי דיור, תרבות ובידור ושירותי בריאות. מוצרי מזון התייקרו מתחילת השנה בכ־5.5%, והם צפויים להמשיך ולעלות בחודשים הבאים בעקבות משבר הסחורות העולמי. נוסף על כך, הממשלה עצמה אישרה לאחרונה שורה של הסכמים עם המגזר החקלאי, שלפיהם מחירי הביצים יתייקרו בשיעור של 6.5%, ומחיר החלב יעלה בכ־5%.

מחירי הדיור אינם חלק ממדד המחירים לצרכן, אבל גם הם השלימו עלייה של כמעט 16% בשנה האחרונה. וכמובן, זה משפיע על זוגות צעירים הרבה יותר ממחירו של הלחם האחיד. גם מחירי השכירות עולים בשיעור של 6.5% למי שחותמים על חוזה חדש. כיוון שצורכי הדיור נחשבים כרבע מההוצאה בסל המחירים, העלייה הזו משמעותית מאוד, במיוחד למשפחות שאין להן דירה בבעלותן.

המדד גם לא כולל שורה של התייקרויות שלא הספיקו להיכנס אליו, אבל הן ייכנסו אליו כבר בחודש הבא. רשות החשמל הודיעה כי בחודש הבא יתייקר תעריף החשמל בכמעט 10 אחוזים, בשל העלייה העולמית במחירי הפחם, שעדיין לא הסתיימה. ייתכן שבהמשך השנה נראה עלייה נוספת בתעריפי החשמל, שמשפיעה על כולנו באופן ישיר וגם עקיף – כיוון שהיא מייקרת את עלויות הייצור של כלל המוצרים במשק. מחיר הדלק זינק החודש והגיע לתעריף שיא של 8.08 שקלים לליטר בנזין, וזאת למרות הפחתה של חצי שקל על מס הבלו.

עליות המחירים צפויות להמשיך ולתגבר את האינפלציה, ועל כן גם את הכוונות של בנק ישראל להעלות ריבית. על פי גיא בית־אור, הכלכלן הראשי של בית ההשקעות פסגות, "בישראל עוד לא הגענו אל שיא האינפלציה, ועל פי בנק ישראל הוא צפוי להגיע רק לקראת סוף השנה. כאשר אנו לוקחים בחשבון את סביבת האינפלציה המקומית יחד עם הסיכונים האינפלציוניים מהעולם, ופעולות אגרסיביות מצד הבנקים המרכזיים האחרים, אנו מעריכים כי גם בנק ישראל ימשיך בחודשים הקרובים בתהליך העלאות ריבית מואץ". המשמעות היא שגם ההחזרים החודשיים על המשכנתא צפויים להמשיך ולעלות, וכך גם הלוואות פרטיות ועסקיות.

במציאות שבה אזרחים משלמים מאות שקלים נוספים בכל חודש על החזר המשכנתא או על השכירות; כאשר הדלק, המזון, מוצרי הצריכה, החשבונות החודשיים ושאר השירותים שאנו צורכים מתייקרים אף הם במאות ואולי אלפי שקלים נוספים בחודש – ריכוז מאמצים של הממשלה בהפחתת 80 אגורות ממחיר הלחם האחיד נראה כמו לעג לרש. נראה שבעיקר יש כאן אסטרטגיה לקמפיין הבחירות, בדמות "הופכים כל אבן כדי למנוע עליות מחירים", כשבפועל הכול מתייקר ולממשלה אין ממש מה לעשות בנידון.

אין קיצורי דרך

הסיבה היחידה שהמדינה נדרשת בכלל לעסוק בנושא, היא משום שמחיר הלחם האחיד מפוקח ונקבע על פי נוסחה, ומי שנדרשת לחתום על העלאת המחיר היא שרת הכלכלה. לאחר שהשרה ברביבאי סירבה לאמץ את מסקנות ועדת המחירים, שהמליצה לבטל בכלל את הפיקוח הממשלתי ולהניח למחיר הלחם להיקבע בשוק החופשי – כעת היא נדרשת לחתום על העלאת המחיר.

הבעיה המהותית היא שגם אם ראש הממשלה יצליח לבלום את העלייה במחיר הלחם, האמצעים שהוא שוקל לנקוט לשם כך יזיקו לכלכלה הרבה יותר בטווח הארוך, לעומת התועלת השולית של החיסכון הזמני הזעיר. ההצעות שעלו במשרד ראש הממשלה כללו חקיקה מהירה שתוריד את המע"מ על מוצרי יסוד בסיסיים; הגדלת הרכש הממשלתי של לחם אחיד, כמו בבתי חולים ממשלתיים ובצבא, כדי להוריד את המחיר לציבור; והענקת סבסוד מכספי הציבור למאפיות וקמעונאים כדי שימכרו לחם בהנחה.

כל אחת מההצעות הללו תגרום נזק רוחבי משלה. הגדלת רכש ממשלתי של לחם בלי צורך ממשי, רק כדי שבסוף ימצא את עצמו בפחי הזבל של בסיסי צה"ל – היא זריקת כסף לפח במובן המילולי ביותר. סבסוד מאפיות וקמעונאים כדי שימכרו לחם בהנחה היא חזרה למדיניות מזיקה משנות השמונים, שבעמל רב הצליחה ממשלת ישראל לבטל. אם היא תוחזר עכשיו, המשמעות תהיה פתיחת פתח לסבסוד אינסופי של כל מוצר שייטען כי הוא בסיסי, ולחיזורים מצד כל יצרן שיטען כי עלויות הייצור שלו גדלו ועל כן הוא זקוק לסובסידיה ממשלתית.

גם הורדת המע"מ על לחם אחיד תהיה הקלה זמנית שתייצר תקדים בעייתי במיוחד. אם ללחם מגיע שיפחיתו ממנו את המע"מ, מדוע לא לכל מוצר אחר? לחם חשוב יותר ממזון לתינוקות או מתרופות? לפיד במיוחד אמור לדעת את זה. כזכור, כשר האוצר ב־2015 הוא שקל את ביטול המע"מ על דירות כדי להוריד את מחירי הדיור, וכבר אז הסבירו לו הכלכלנים שמדובר בצעד בעייתי שיזיק לכל מערכת המס בישראל.

הפופוליזם הממשלתי בנוגע ללחם אכן הגיע השבוע לשיא. הפתרון המסתמן ל"משבר" הוא עסקה עם המאפיות שלפיה הן יסכימו למתן באופן זמני את התייקרות הלחם האחיד, והממשלה תסכים להוציא את מחיר הלחם מפיקוח. יתרונו העיקרי של הפתרון הזה הוא פוליטי – כך יוכל לפיד להגיע לבחירות עם האמירה "הורדנו את מחיר הלחם". למען האמת, את ההחלטה לבטל את הפיקוח על הלחם היתה צריכה הממשלה לקבל מלכתחילה, כפי שהמליצה ועדת המחירים. בלי פיקוח, כשמחירי החיטה יעלו – מחיר הלחם יעלה בלי הרבה סערות תקשורתיות. כשמחיר החיטה ירד, התחרות בשוק תביא להורדת מחירי הלחם. כך היה אגב לפני משבר הקורונה, כשבחלק מהרשתות נמכר הלחם במחיר נמוך מהמחיר המפוקח.

הדרך להפחתת יוקר המחיה עוברת תמיד בהגדלת תחרות, בהורדת חסמי ייבוא, ובהפחתת רגולציה על מאפיות למשל. אבל צעדים כאלה דורשים זמן ומאמצים, לא משהו שיהיה אפשר להכניס בקרוב לתשדירי הבחירות.