הצפיפות המחודשת בספסלים האחוריים באולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום שלישי בבוקר, ועדת הצלמים הגדולה סמוך לדלת האולם, העידו שאין זה עוד יום רגיל במשפט נתניהו. לכל באי המקום, הקבועים והמזדמנים, היה ברור שעדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן, היא אירוע דרמטי במשפט. קליין, עדת התביעה המרכזית בתיק 1000 ("פרשת המתנות"), הגיעה באיחור קל, ובתוך זמן קצר החלה לגולל בקולה, באופן סדור ובהיר, את סיפור מערכת היחסים המשונה שבין ארנון ואמנדה מילצ'ן לבנימין ושרה נתניהו.
התמונה שנחשפה בסיפוריה של קליין, שעובדת עד היום אצל מילצ'ן, מעיקה מאוד. קליין תיארה מנגנון שיטתי להעברת ארגזים של בקבוקי שמפניה ורודה וקופסאות סיגרים, שרכשה בכספי מילצ'ן, לבני הזוג נתניהו. המוצרים הועברו בביקוריהם של בני הזוג מילצ'ן במעון ראש הממשלה בירושלים או בביתה הפרטי של משפחת נתניהו בקיסריה, אך גם ללא קשר לביקורים, בהתאם לדרישות שהעלו נתניהו ורעייתו. הדרישות הגיעו בשיחות טלפון והיו ברורות מאוד.
מתיאוריה של קליין עלה שלא הייתה זו רק תשורה צנועה שהאורח מביא למארחיו. "כשהיינו מביאים שמפניות, תמיד היינו מביאים לפחות שני ארגזים, כשבכל ארגז יש שישה בקבוקים", העידה. "לקראת ארוחה היינו שמים בצידנית קרח שישה בקבוקים, שאפשר יהיה לשתות את זה, ומביאים עוד ארגז אחד סגור".
בשלב מסוים, סביב 2013, הצטרף לכך גם המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר. פאקר הגיע לישראל לביקור ראשון בשנת 2013, ומילצ'ן, שהיה בעבר שותף עסקי של אביו, הכיר לו את בני הזוג נתניהו. פאקר התרשם עמוקות מנתניהו, ולאחר שמילצ'ן הסביר לו שהוא נוהג להביא מתנות לבני הזוג, החל גם פאקר להעביר להם בקבוקי שמפניה וסיגרים, בסיועם של קליין ושל נהגו של מילצ'ן, יונתן חסון. "הוא ממש התאהב בנתניהו והעריץ אותו. הוא תמיד היה אומר לנו לא לחסוך בכלום. אמר שכל מה שהם מבקשים – לתת", ציטטה הדס את פאקר. בהמשך החלו קליין וחסון לעבוד למען פאקר גם באופן רשמי, ונוהג העברת המתנות שלו לבני משפחת נתניהו התמסד. לדברי קליין, בניגוד למילצ'ן שידע על כל העברה של סיגרים או שמפניות, פאקר נתן להם יד חופשית, ורק ביקש שכל הבקשות של נתניהו ורעייתו ימולאו.
דרישות לקבלת סיגרים ובקבוקי שמפניה הגיעו כאמור לא רק לקראת מפגשים משותפים, אלא גם בזמנים אחרים, למשל בערבי חגים. קליין סיפרה על כמה אפיזודות שכאלו, אחת מהן בערב הפסח. בעקבות בקשתה של שרה נתניהו נאלצה קליין, לדבריה, לעזוב את ביתה ולנסוע בעצמה בערב החג עם שני ארגזי שמפניה לבית משפחת נתניהו בקיסריה, ולסחוב אותם בעצמה, אגב, לתוך הבית. בליל הסדר ההוא התארחו בביתה ארבעים אורחים, והיא כמעט איחרה לסעודה.
לבקשת התובע והשופטים תיארה קליין את מורכבות הלוגיסטיקה של רכישת בקבוקי השמפניה ובעיקר הסיגרים היקרים במיוחד, שחלקם כלל לא היו זמינים לרכישה בישראל. לדבריה, באחת הפעמים שרכשה סיגר שלא היה בדיוק מהסוג האהוב על נתניהו, היא ננזפה על כך בבוטות. טענתה שהסוג המדויק שנתניהו רצה בו כלל לא ניתן לרכישה בארץ, לא הועילה לה. בהזדמנות אחרת, לקראת נסיעה לקובה, ביקש ממנה נתניהו שתחפש בשבילו סוג מסוים של סיגר קובני נדיר, וכאשר חזרה ארצה התקשר אליה כדי לברר אם אכן מצאה את הסיגר.
גם בזמן אמת לא הסתירה קליין את סלידתה מהצורך לטפל בבקשותיהם של בני הזוג נתניהו. לטענתה, התחושה הייתה משותפת לצוותו של מילצ'ן ולרעייתו, וגם מילצ'ן עצמו לא נהנה מהצורך להיענות לדרישות. לשאלה מדוע המשיך להעביר לנתניהו את המתנות השיבה קליין: "היה לארנון ברור שאם לא ייתן את המתנות הוא לא יוזמן יותר למשפחת נתניהו".
התמונה הכוללת המצטיירת משני הימים הראשונים של עדותה, שכללה פרטים רבים ואנקדוטות מביכות למכביר, מדכדכת מאוד בלשון המעטה. אם קליין מתארת דברים כהווייתם, קשה לעכל את האפשרות שידידותו של ראש הממשלה והקרבה האישית אליו נקנות בקופסאות של סיגרים ובארגזים של שמפניה ורודה. לא מדובר במערכת יחסים ידידותית הכוללת גם צ'ופרים פה ושם, כפי שהיו מי שניסו לתאר זאת. גם לא בסתם נהנתנות, שכמובן אינה פשע. הדפוס העולה מן העדות הוא של מערכות יחסים מושחתות בין נתניהו לאילי ההון המקורבים אליו.
אף על פי כן, אסור למהר ולחרוץ כבר כעת את דינו של נתניהו. אין מנוס מלהמתין בסבלנות לפני הסקת המסקנות. עדותה של קליין עוד בראשיתה, בשלב החקירה הראשית שבו היא מגוללת את גרסתה בחופשיות, אך בהנחייתו של התובע בתיק 1000, עו"ד ד"ר אלון גילדין. פרשני משפט מוכרים הזדרזו אומנם לכנות את קליין "עדה אמינה", אך בשיטת המשפט שלנו אמינותו של עד נבחנת לא בחקירה הראשית אלא בחקירה הנגדית. לכן, מדאיגה ומטרידה ככל שתהיה, עדות קליין היא בשלב זה רק סיפור ולא יותר מכך. בתום החקירה הראשית תצטרך קליין לעמוד לחקירה נגדית ממושכת.
כל אחת מהעובדות שהעידה עליהן תיבחן בידי הסנגור עו"ד עמית חדד, שיעמת אותה מול חומר הראיות, וינסה לסדוק את הגרסה כולה. מוקדם לדעת כיצד ייראו הדברים בסיומה של עדות קליין, אך אפשר בהחלט להעריך שהתמונה לא תיוותר בדיוק כפי שהיא נראית כעת.
לסמוטריץ' יש בעיה ואתגר
עם שלל הירושות הפוליטיות שהותיר אחריו נפתלי בנט בפרישתו אפשר למנות גם את ריסוקן של שתי מפלגות: הבית היהודי, הצאצאית החוקית של המפד"ל ההיסטורית, וימינה, שבנט הקים בעשר אצבעותיו. וכך, ביום שאחרי פרישת בנט נפער חלל במפה הפוליטית. לא בגלל סגולותיו האישיות, אלא עקב תגובת השרשרת שיצרו מהלכיו הפוליטיים. היעלמות הבית היהודי מהמפה הפוליטית, התפוררות ימינה ושינויים טקטוניים נוספים, הותירו רבים מבני המרכז הציוני־דתי ללא בית פוליטי טבעי. ברירת המחדל הוותיקה, האות ב' והמפלגה שמאחוריה, נעלמו מהזירה, וכעת המפד"לניקים של פעם וצאצאיהם מתקשים למצוא בית חדש.
התחזקותה של מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' מעידה אומנם שלפחות חלק מהמנדטים הללו מצאו בה בית, אך היא עדיין נחשבת לקיצונית בעיני רבים, הן עקב תדמיתו של סמוטריץ' אך לא פחות מכך בעקבות החיבור עם מפלגת עוצמה יהודית, בראשות איתמר בן־גביר, ועם מפלגת נעם. גם ניסיונם של שרידי הבית היהודי, בראשות היו"ר הנבחרת חגית משה, לבחון דרכים לשוב למגרש, ומאמציה של איילת שקד לייצב את ימינה, לא צפויים למלא את החלל, עקב סיכויי ההצלחה הנמוכים של שתיהן.
הסיכוי היחיד להצלחה קשור בשינוי מהותי מהיר במפלגת הציונות הדתית, אך ספק רב אם יש בה הכוחות לעמוד במשימה. המפקד שהמפלגה יצאה אליו, במטרה לרענן את השורות ולהביא רוח חדשה, לא יצר את התנופה המקווה. מנגד הוא העמיד את המפלגה תחת מרותו של גוף מתפקדים שאיש אינו מכיר באמת את אופיו. במצב הזה ספק אם תתגבש רשימה שיכולה באמת לקרוץ למרכז הציוני־דתי, עם דמויות מלהיבות וייצוג לקשת עמדות ציונית־דתית רחבה, למשל בסוגיות דת ומדינה.
את החודשיים הקרובים צריך בצלאל סמוטריץ' להקדיש רק לשינוי הזה. כלומר, לבניית רשימה שתצליח לפנות לשדרות הרחבות של הציונות הדתית, גם זו שהיום מתקשה להזדהות איתו ועם מסריו. התבטאויותיו השבוע העידו שהוא מודע לכך, אך בדרך להגשמת האתגר יהיה עליו לקבל הכרעות קשות, גם בניגוד לעמדתם של מקורבים וחברים לדרך. הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואולי גם בלתי אפשרית.
