בפסטיבל החתונה של נכדת יו"ר יהדות התורה משה גפני בארמונות חן בבני־ברק בלטו בעיקר היריבים הפוליטיים. בכירי יש עתיד הגיעו ראשונים. יו"ר הכנסת מיקי לוי הסתנן לצילום המשפחתי של שבט גפני. מאיר כהן התייצב ליד כיסא הכלה. ראש הממשלה יאיר לפיד, שקיבל שיחת ברכות מפתיעה עם איחולי הצלחה מגפני ביומו הראשון בתפקיד, התקשר לשיחת גומלין בזמן החתונה. שרת התחבורה מרב מיכאלי, החתומה על הרפורמה בתחבורה הציבורית שתכה באופן מורגש בחרדים, פיזזה בהתלהבות ברחבה הנפרדת. תמונות חסרות תקדים.
מעניין לא פחות מי לא באו: אריה דרעי ובנימין נתניהו בלטו בחסרונם. בליכוד ובש"ס לא מסתירים את תסכולם מההתנהלות של גפני, שמצננת את הקו הכללי של קמפיין נתניהו, המבקש להציג את הממשלה היוצאת כממשלת זדון לא לגיטימית. הביקורת מגיעה גם מתוך יהדות התורה: לח"כים החרדים תמיד היו ערוצים ושיתופי פעולה גם בגוש השני, אבל בימי קמפיין קשה להסביר לציבור את הפער בין זעקות השבר נגד הממשלה ובין החיבוקים והריקודים עם ראשיה. והיה גם מי ששאל ממתי סב הכלה מזמין לחתונת נכדתו חברים מהעבודה, ועוד צוררים. החרדים שילמו מחיר יקר באופוזיציה על דבקותם בנתניהו, אבל דווקא כשאפשר להפיק מזה משהו בקמפיין, גפני מפלרטט באופן בוטה עם השמאל.
יש ביהדות התורה מי שמשוכנע שגפני התמכר לכותרות, אבל בסביבת נתניהו מוטרדים מהאפשרות שזהו מהלך מחושב. גפני מוכן לשלם מחיר אלקטורלי מוגבל של צעירים שיזלגו לליכוד או לציונות הדתית, תמורת חופש תמרון אחרי הבחירות, שיבטיח שהחרדים לא יתגלגלו שוב לאופוזיציה.
גם אם הדבר נכון, הבחירה לנהל את הרומן המופגן עם לפיד ולא להסתפק בגנץ, מוזרה בלשון המעטה. אירוע שבע הברכות למחרת היה כבר קרוב יותר לקו הפוליטי הריאלי של החרדים: אורחי הכבוד היו נתניהו וגנץ. יו"ר האופוזיציה הגיע ראשון, וסחף מאות מעריצים צעירים. שר הביטחון המתין עד שנתניהו יצא, ורק אז הגיע. מבחינת המארח, צילום משותף היה דווקא רצוי: זה ההרכב שהחרדים יחתרו אליו אם שוב לא יהיו 61 לגוש נתניהו. אבל גנץ מבין שבשלב הזה של הקמפיין, צילום מחויך עם נתניהו יכול רק להזיק.
השינוי הוא לא רק בהתנהלות של יו"ר דגל התורה, אלא בפער בין הנהגת הרב קניבסקי המנוח ובין הרב אדלשטיין. בית הרב קניבסקי, ובפרט הנכד יענקי, היה מחובר לנתניהו ואנשיו ישירות, אך בית הרב אדלשטיין מתנהל באופן מרוחק יותר. מקורבי נתניהו מתקשים למשוך שם בחוטים, והרב עצמו מעורה בהחלטות ומקבל אותן אחרי משא ומתן ובאופן מנומק. הרב אדלשטיין מדגיש את השותפות עם הליכוד והמחנה הלאומי, אבל האינטרס החרדי חשוב לו יותר מהאינטרס של נתניהו.
ההערצה שיו"ר הליכוד זוכה לה מטרידה את ההנהגה החרדית, ותעיד ההחלטה בבית הרב לשלוף מכתב ארכיוני בן ארבעים שנה, שכותרתו "אוי לאותה בושה", שבו מחה הרב חיים קרליץ על כך ש"בני תורה נדחפו לחלוק כבוד ולהושיט יד לראש הממשלה (מנחם בגין, י"ש) וחבורתו… גם אם נניח שכל זה היה בגדר סקרנות של צעירים, כל זה לא היה קורה אילו היה אצלנו חמור עניין נתינת כבוד לכופרים".
יש עוד הסבר, פנים־מפלגתי, ל"פסטיגפני" הרועש ערב הבחירות: בשנה החולפת כיהן גפני כיו"ר יהדות התורה אחרי שנים ארוכות שליצמן תפס את ההובלה. במערכת הבחירות הזאת, לפי הסכם הרוטציה הפנימי, התפקיד אמור לחזור לאגודת ישראל, לידי יורשו של ליצמן, הרב יצחק גולדקנופף. גפני לא נלהב לפנות את העמדה היוקרתית, ואנשיו גם מזכירים שגולדקנופף סובל מבעיות תדמית: הוא נחשב למי שהמציא את שיטת "עושק הגננות", כשדרש מהגננות ברשת החינוך שניהל להתפטר בכל שנה כדי שלא יצברו ותק וזכויות סוציאליות. החתונה שימשה גם כחגיגת הפופולריות של גפני רגע לפני הוויתור על התואר.
אם לא די באלה, המשבר האמיתי ביהדות התורה אינו בשאלת היחס לנתניהו, וגם לא בשאלת הנהגת המפלגה, אלא מול חסידות בעלז, שמייצג הרב ישראל אייכלר. האדמו"ר מבעלז נחשב תמיד לדמות עצמאית בהנהגה החרדית. הוא האדמו"ר המכהן הוותיק ביותר. לכס ההנהגה עלה בגיל 18 כ"ינוקא", ומאז כבר 56 שנים הוא מנווט את חצרו בלי להתחשב בביקורת. הקו הזה בלט בהתנהלותו המתריסה בימי הקורונה, וגם עכשיו: בחודשים האחרונים ניהל ועד החינוך של החצר משא ומתן עם משרדי האוצר והחינוך, בתיווך ח"כ משה (קינלי) טור־פז מיש עתיד, על לימודי אנגלית ומתמטיקה בתלמודי התורה, תמורת תקצוב מלא, שהיה חסר במיוחד בימי האופוזיציה דלי התקציב. חסידויות נוספות גילו התעניינות. ההתלבטות המרכזית היא אם להירשם לתוכנית ולהרוויח את שנת הלימודים הקרובה, או להמתין עד אחרי הבחירות, למקרה שהשיבה לקואליציה תחסוך את הצורך בשת"פ עם משרד החינוך.
הצעד הזה נתפס בקרב הליטאים וחלק מההנהגה החסידית בתור פרישה מהמחנה החרדי. יתד נאמן תקף השבוע בחריפות את המהלך, והביע "תדהמה משיתוף פעולה של גורמים פנים־חרדיים". מקורות בביתו של המנהיג הליטאי הרב אדלשטיין טוענים שלדבריו במצב הנוכחי אי אפשר לרוץ עם בעלז לכנסת. האיום הזה מושמע לא פעם ערב בחירות, אבל בלי הנמכת אחוז החסימה סיכוייו להתממש דלים. ועדיין, בדגל התורה מקווים לדחוק את אייכלר למקום השמיני, הספק־ריאלי, אולי תמורת ויתור על המקום הראשון לנציג גור.
למרות הגידול הטבעי, יהדות התורה מדשדשת סביב שבעה מנדטים כבר שנים. בכינוס מועצת גדולי התורה הקשה אחד האדמו"רים על הנציגים וביקש שיסבירו את התקרה האלקטורלית. התשובה, שלא נאמרה בקול, נעוצה בפילוגים מהסוג הזה. מאבקי חצרות דוחקים קבוצות קטנות אל שולי ההצבעה או פשוט להימנעות מהקלפיות. המאבק בפלג הירושלמי למשל, עולה ליהדות התורה לפחות 20 אלף קולות בכל מערכת בחירות. כשהמרוץ בין הגושים צמוד, המחלוקת אינה עניין פנים חרדי בלבד.
מסע הבחירות של לפיד הושק השבוע בפריז. עמנואל מקרון יצא מגדרו כדי לסייע לידידו. הוא המתין לו בכניסה לארמון האליזה, ירד לקראתו במדרגות וחיבק אותו לעיני המצלמות. שניהם מנהיגים מפלגות מרכז עם קשיים קואליציוניים: יום לפני הביקור הציג מקרון ממשלת מיעוט שתצטרך לצלוח כל הצבעה בנפרד. הבעיה המשותפת תפסה נתח לא קטן בשיחה בין המנהיגים.
לפיד קיבל את הביקור בירושה מלשכת בנט. מול הצרפתים, אבל גם מול הכתבים מישראל, המסר היה שראש הממשלה התחלף אבל קווי היסוד נשארו: לפיד חזר על ההתנגדות התקיפה להסכם הגרעין ה"נורא" עם איראן (אבל אמר שאינו שולל הסכם אחר, "טוב"), ופיזר איומים לעבר חיזבאללה. כשהצרפתים העלו את נושא ההתנחלויות הם קיבלו את התשובה הקבועה השנה – הבנייה תהיה בהתאם לגידול הטבעי, לא יותר אך גם לא פחות. "הרכב הממשלה נשאר, והם מבינים את זה", אמר לפיד אחר כך בשיחה עם הכתבים בשגרירות ישראל בפריז. התירוץ משמש אותו בינתיים להדיפת לחצים מדיניים, לקראת ביקור נשיא ארה"ב ג'ו ביידן כאן בשבוע הבא. לדברי לפיד, הקמת קונסוליה אמריקנית במזרח ירושלים "לא על הפרק מבחינת הממשלה הזאת", אבל הוא שוקל מחוות אחרות, שספק אם היו מקובלות בימי בנט. הבדלי הניואנסים מורגשים: במענה לשאלה אם ייפגש עם אבו־מאזן, לפיד לא השיב בשלילה. גם כאן הניסוח היה "זה לא על הפרק", אבל עם התוספת שהוא "לא פוסל, אם תהיה תועלת". וזה רק השבוע הראשון.
ללפיד נותרו עוד כמעט ארבעה חודשים עד לבחירות. הוא ינסה להימנע מטעויות ולהתרומם מהקמפיין הפוליטי הישיר לטובת קמפיין מדיני עקיף. בביקור נשיא ארה"ב תיבחן מידת ההתגייסות של ממשל ביידן לטובת המועמד המועדף עליו. אגב, בלשכת לפיד כבר סימנו עוד תחנה מדינית חשובה: עצרת האו"ם בספטמבר. לפיד יטוס לניו־יורק, חודש לפני הבחירות, למרתון פגישות עם מנהיגי העולם ונאום בעצרת הכללית. לו רק היה יכול להציב שם גם קלפי.
