"אני אומרת לך אני הולכת ומאבדת אותו”, בכתה לי חברה טובה בטלפון. “הוא לא שם לב למה שקורה כאן בבית ורק עסוק בעצמו”, היא המשיכה לשפוך את הלב על בנה המתבגר ולי קרץ עץ הנקטרינות שבחצר, כאילו רומז לי שיש לו סוד לגלות לי, איזו חכמה של העולם הזה.
הוא עומד מלא וגדוש פירות. בסיום החורף הוא עמד ערום ואז ממש כמעט בין לילה הוא החל להוציא המוני עלעלים ירוקים ועדינים והתכסה כולו בפריחה ורודה יפהפייה. הפרחים הפכו למאות של פירות ירוקים וקטנים. כך הוא המשיך לפרוץ והעלים והפרות גדלו. ככל שהלך והתחמם בחוץ הם האדימו והתפתחו אבל גם העץ הלך והתכופף. מעץ זקוף מלא יופי של פריחה וניצני פירות הוא עומד לו היום מלא פרי וכפוף.
"אני לא יודעת מה לעשות כבר", סיימה חברתי את דבריה בקול מיואש ונשמע שכבד לה בגוף ובלב.
*
הריון ראשון. אושר עילאי. תהליך של קסם ומפגש עם חוויה שלא הכרתי עדיין. לידה, ומכאן אני אמא, סטטוס חדש בעולם שלכאורה אמור לבוא בטבעיות אבל עמדתי מולו חסרת אונים וידע. עם השנים הידע הגיע ונלמד. חלקו כנראה מתוך מעיין טבעי שנמצא אצל כולנו, חלקו על ידי דיבור עם אימהות צעירות כמוני ועם נשים מבוגרות בעלות חכמת חיים וניסיון. הילדים גדלים והבית מתרחב, גם אנחנו כהורים מתרחבים יחד איתם. לומדים עוד, מעמיקים שורשים משקים אותם ואת עצמנו.
הבנתי, הבנתי מה עץ הנקטרינות החכם שלי מספר לי.
"את שם?", שאלה החברה מעבר לקו, אחרי ששתקתי יותר מדי זמן. "כן, כן, אני איתך לגמרי, פשוט אני עומדת מול עץ הנקטרינות ונדמה לי שאני מבינה משהו". תיארתי לה כמה הוא מלא פירות טעימים ויפים וכמה הוא כפוף כרגע. "את מבינה", הוספתי, "הפירות שלו כבדים עליו".
"רגע, חכי, תני לי לסיים את הרעיון", הוספתי מהר כי ידעתי שהיא תגיד שההקבלה הזו לא נכונה והילד שלה לא כבד עליה. "העץ כפוף כרגע פשוט כי הפירות שעליו עסוקים בלהגדיל את הגרעין של עצמם ולהבשיל, הם עסוקים בלגדול, להתפתח לצמוח ולהתעצם. את מבינה?", אמרתי לחברתי בהתלהבות. "הילדים שלנו נמצאים בשלב שהם מתעצמים ומגדילים את הגרעין, את הליבה של עצמם וזה דורש המון מאמץ ותשומת לב ואנחנו ממשיכים לשאת את זה ולכן זה קצת כבד. לא כי הם כבדים עלינו, פשוט כי זה הזמן שלנו להכפיף ראש.
ראיתי אותו מגיע, עם תרמיל כבד על הכתף. שבועיים עברו מאז חזר הביתה והוא גבה וצמח כל כך. הוא עבר לידי, עצר לרגע ואמר- "שלום אמא" עם חיוך על פניו המבשילות, והמשיך פנימה. ליבי יצא אליו ובלי לשים לב ליטפתי את הפרי שאחזתי בידי וראיתי מולי עץ זקן וחכם.
