אַתָּה יוֹדֵעַ: הֲפִיכָה

בַּמֶּמְשָׁלָה חַיִּים הֵפִיחָה.

אַתָּה נֶגְדָּהּ. וּלְפִיכָךְ

אַתָּה מַכְנִיס עַכְשָׁו לְפִיךָ

צְבָא צְפַרְדְּעִים: גּוּפִים שֶׁל הֶפֶךְ,

שֶׁל פָּרָדוֹקְס וּבַלָּהוֹת.

אַתָּה צוֹרֵךְ אֶת זֶה בְּנֶפַח,

וּמִתְרַגֵּל פָּשׁוּט לִבְהוֹת

בְּאֵרוּעִים סְבוּכֵי בֵּאוּר

הַמִּתְהַפְּכִים לָבוֹא בַּכְּנֶסֶת –

אֲבָל הַפֶּה כָּל כָּךְ פָּעוּר

שֶׁלֶּסֶת הִתְנַתְּקָה מִלֶּסֶת,

וְלֶסֶת הִתְנַסְּתָה בְּסַלְטָה

בְּהִשָּׁמְטָהּ וְאָז הוּטְחָה;

אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ כְּבָר אָכַלְתָּ,

עַכְשָׁו אֱסֹף אֶת לִסְתְּךָ.

*

כִּי כַּמָּה, כַּמָּה בְּשׂוֹרוֹת

מִתֹּהוּ שְׂמֹאל יֵשׁ לְהַפְנִים

וּלְשַׁנֵּן כְּדֵי לִשְׂרֹד

בֶּאֱמוּנִים לְצַד יָמִין!

עָלֶיךָ לְהַפְנִים בְּלִי לְקַטֵּר:

כְּכָל שֶׁרַע יוֹתֵר כָּךְ טוֹב יוֹתֵר.

דַּקְלֵם גַּם זֹאת, וּכְשֶׁתִּגְדַּל תָּבִין:

כְּשֶׁחוֹטְבִים עֵצִים עָפִים שְׁבָבִים.

קַבֵּל אֱמֶת מֵעַל כָּל הוֹכָחָה:

מוּטָב בִּמְקוֹם צוֹדֵק לִהְיוֹת חָכָם

וְטוֹב מִכָּךְ לִהְיוֹת גַּם עַרְמוּמִי

וְעַקְמוּמִי (לָמַדְנוּ זֹאת מִמִּי?).

הוֹדֵה וְהִתְיַסֵּר, יִסּוּר־יִסּוּר:

אֲנִי מַאֲמִין בְּזֶה, כִּי זֶה אַבְּסוּרְד.

יְבוּא מִסִּין שֶׁל מָאוֹ: כָּאן יוּקַע

מִי שֶׁסּוֹטֶה בְּסֵנְט מִדִּיּוּקָהּ

הָעַדְכָּנִי־כַּיּוֹם שֶׁל דַּעְתֵּנוּ,

אוֹ שֶׁסְּעִיף חָסֵר לוֹ מִן הַטֶּנֶא.

לְעוֹד תְּפִיסָה כְּדַאי לְהִתְפַּתּוֹת:

הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא מֵאַשְׁפַּתּוֹת.

גַּם זֹאת אָסוּר לְךָ לִשְׁכֹּחַ:

אַמֵּץ תֵּאוֹרְיוֹת יַחֲסֵי־כּוֹחַ.

עֲזֹב מַהוּת, מַנֵּף זֶהוּת.

זֶה הַלָּהִיט. הֱיֵה לָהוּט

וְעִם הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת

שְׁכַח מִלְּאֹם, חֲזֹר לַשֵּׁבֶט.

*

אוּלַי אֶרְצֶה מָחָר לַחְזֹר בִּי.

הַלְוַאי אוּכַל. אֲבָל עַתָּה

נִדְרֶשֶׁת צַיְתָנוּת שֶׁל זוֹמְבִּי

לָלֶכֶת כָּךְ בָּעֲלָטָה

יָמִינָה־שְׂמֹאלָה־לְאָחוֹר,

וְעוֹד קְצָת שְׂמֹאלָה וַאֲחוֹרָה,

אַחַר עַמּוּד עָנָן שָׁחֹר

מִבְּלִי לְהִתָּקֵף סְחַרְחֹרֶת.