אַתָּה יוֹדֵעַ: הֲפִיכָה
בַּמֶּמְשָׁלָה חַיִּים הֵפִיחָה.
אַתָּה נֶגְדָּהּ. וּלְפִיכָךְ
אַתָּה מַכְנִיס עַכְשָׁו לְפִיךָ
צְבָא צְפַרְדְּעִים: גּוּפִים שֶׁל הֶפֶךְ,
שֶׁל פָּרָדוֹקְס וּבַלָּהוֹת.
אַתָּה צוֹרֵךְ אֶת זֶה בְּנֶפַח,
וּמִתְרַגֵּל פָּשׁוּט לִבְהוֹת
בְּאֵרוּעִים סְבוּכֵי בֵּאוּר
הַמִּתְהַפְּכִים לָבוֹא בַּכְּנֶסֶת –
אֲבָל הַפֶּה כָּל כָּךְ פָּעוּר
שֶׁלֶּסֶת הִתְנַתְּקָה מִלֶּסֶת,
וְלֶסֶת הִתְנַסְּתָה בְּסַלְטָה
בְּהִשָּׁמְטָהּ וְאָז הוּטְחָה;
אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ כְּבָר אָכַלְתָּ,
עַכְשָׁו אֱסֹף אֶת לִסְתְּךָ.
*
כִּי כַּמָּה, כַּמָּה בְּשׂוֹרוֹת
מִתֹּהוּ שְׂמֹאל יֵשׁ לְהַפְנִים
וּלְשַׁנֵּן כְּדֵי לִשְׂרֹד
בֶּאֱמוּנִים לְצַד יָמִין!
עָלֶיךָ לְהַפְנִים בְּלִי לְקַטֵּר:
כְּכָל שֶׁרַע יוֹתֵר כָּךְ טוֹב יוֹתֵר.
דַּקְלֵם גַּם זֹאת, וּכְשֶׁתִּגְדַּל תָּבִין:
כְּשֶׁחוֹטְבִים עֵצִים עָפִים שְׁבָבִים.
קַבֵּל אֱמֶת מֵעַל כָּל הוֹכָחָה:
מוּטָב בִּמְקוֹם צוֹדֵק לִהְיוֹת חָכָם
וְטוֹב מִכָּךְ לִהְיוֹת גַּם עַרְמוּמִי
וְעַקְמוּמִי (לָמַדְנוּ זֹאת מִמִּי?).
הוֹדֵה וְהִתְיַסֵּר, יִסּוּר־יִסּוּר:
אֲנִי מַאֲמִין בְּזֶה, כִּי זֶה אַבְּסוּרְד.
יְבוּא מִסִּין שֶׁל מָאוֹ: כָּאן יוּקַע
מִי שֶׁסּוֹטֶה בְּסֵנְט מִדִּיּוּקָהּ
הָעַדְכָּנִי־כַּיּוֹם שֶׁל דַּעְתֵּנוּ,
אוֹ שֶׁסְּעִיף חָסֵר לוֹ מִן הַטֶּנֶא.
לְעוֹד תְּפִיסָה כְּדַאי לְהִתְפַּתּוֹת:
הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא מֵאַשְׁפַּתּוֹת.
גַּם זֹאת אָסוּר לְךָ לִשְׁכֹּחַ:
אַמֵּץ תֵּאוֹרְיוֹת יַחֲסֵי־כּוֹחַ.
עֲזֹב מַהוּת, מַנֵּף זֶהוּת.
זֶה הַלָּהִיט. הֱיֵה לָהוּט
וְעִם הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת
שְׁכַח מִלְּאֹם, חֲזֹר לַשֵּׁבֶט.
*
אוּלַי אֶרְצֶה מָחָר לַחְזֹר בִּי.
הַלְוַאי אוּכַל. אֲבָל עַתָּה
נִדְרֶשֶׁת צַיְתָנוּת שֶׁל זוֹמְבִּי
לָלֶכֶת כָּךְ בָּעֲלָטָה
יָמִינָה־שְׂמֹאלָה־לְאָחוֹר,
וְעוֹד קְצָת שְׂמֹאלָה וַאֲחוֹרָה,
אַחַר עַמּוּד עָנָן שָׁחֹר
מִבְּלִי לְהִתָּקֵף סְחַרְחֹרֶת.
