החלטת בית המשפט המחוזי הבוקר (ג') שלא לאפשר את תיקון כתב האישום נגד נתניהו ובני הזוג אלוביץ' בתיק 4000, היא דרמה רצינית. אך לא בגלל השורה התחתונה, שלא מאפשרת את תיקון כתב האישום, אלא בגלל הנימוקים שאותם ציינו השופטים.
על מנת להסביר במה מדובר, אין מנוס מקורס קצר על שני סעיפים בחוק סדר הדין הפלילי:
סעיף 92 (א) לחסד"פ קובע כך: "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול".
מנגד, סעיף 184 לחסד"פ קובע: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום".
בקשת הפרקליטות לתיקון כתב האישום התבססה על סעיף 92, ובה ביקשה הפרקליטות להרחיב את טווח התאריכים במסגרתם התקיימה, לטענתה "פגישת ההנחייה". פרקליטיו של נתניהו טענו נגד התיקון שורה של טענות, כאשר אחת המרכזיות שבהן הייתה שבשלב הנוכחי של המשפט, כל אסטרטגיית ניהול התיק שלהם נבנתה לפי כתב האישום הקיים. כל ה"שפנים" נחשפו, וכל בניית החקירה הנגדית של פילבר נעשתה באופן מותאם לנטען בכתב האישום כפי שהוא היום. לכן, אם יתוקן כתב האישום לא תהיה לנתניהו ולזוג אלוביץ' הזדמנות סבירה להתגונן. אולם, לכאורה, כפי שעלה בדיוק בבקשת התיקון, בפני הפרקליטות פתוחה דרך נוספת, זו של סעיף 184, ולפיה ניתן להרשיע גם על בסיס עובדות שלא נטענו בכתב האישום, אם ניתנה לנאשם זכות סבירה להתגונן. וזאת, ללא צורך בתיקון כתב האישום.
וכאן מגיע החלק הקריטי של נימוקי ההחלטה לא להתיר את תיקון כתב האישום. את אותה ההחלטה ניתן היה לבסס על כל מיני נימוקים, חלקם מופיעים בהחלטה עצמה. כך למשל ציינו השופטים בצדק שקשה להבין מדוע מתבקש תיקון כתב אישום כשלא נחשפה בבית המשפט שום ראייה שלא הייתה לעיני התביעה בעת כתיבת כתב האישום. אולם, כחלק מהנימוקים הזכירו השופטים גם, ולא באופן אגבי, את הפגיעה שהתיקון יסב להגנתם של הנאשמים: "גרסתו של פילבר, בעניין מועד קיומה הנטען של הפגישה, הייתה ידועה למאשימה זמן רב. גם הראיות שהוצגו לעד, המעמידות, לכאורה, סימני שאלה ביחס לגרסה זו, היו ידועות למאשימה. שיהוי זה נוטה להעצים את הפגיעה הפוטנציאלית ביכולתם הסבירה של הנאשמים להתגונן בהליך משפטי ראוי והוגן", כתבו.
ובכן, המבחן הזה, מבחן האפשרות הסבירה להתגונן, זהה בין סעיף 92 לסעיף 184. קו החקירה של פילבר לא יוכל להשתנות כעת, החומרים שנחשפו בפני בית המשפט – כבר נחשפו, ועבודת הנמלים בעיצוב אסטרטגיית ההגנה כבר נעשתה. לא ניתן כעת לבנות אסטרטגיה חדשה, בלי קשר לשאלה האם מדובר בסעיף 92 או בסעיף 184. בין כך ובין כך תתקשה הפרקליטות להצדיק את שינוי התאריך של פגישת ההנחיה.
על כן, מכיוון שפגישת ההנחיה קריטית לצורך הוכחת עבירת השוחד, ומכיוון שללא הזזת התאריך קשה לראות כיצד ניתן יהיה להוכיח את קיומה, הנימוק, המשותף לשני הסעיפים, יקשה מאוד על הפרקליטות. וממילא, יקשה עד יאיין את היכולת להוכיח שוחד בתיק 4000, וממילא יעביר את הדיון כולו למישור של "מרמה והפרת אמונים".
התיק כמובן לא גמור עד להכרעת הדין, וגם לאחריה ישנו שלב הערעור, אך המכה לפרקליטות ולתקווה שלה להוכיח את עבירת השוחד היא קשה, אפילו קשה מאוד.
