פרשת במדבר: איך נולד השיר "שיירת הרוכבים"?

את השורה 'ימין ושמאל רק חול וחול' הלחין המלחין דוד זהבי ב1927 (המילים של יעקב פיכמן). מאותו הרגע החל הזמר העברי להתמלא בשירים רבים שנושאם הוא חולות, הנגב והמדבר. לאורך עשורים נכתבו להיטים רבים שעוסקים במדבר שחלקם עסקו בתיאור יופיו, חלקם במיגורו ועוד רבים שילבו אותו בשירים בעלי מטען אידיאולוגי.

גם אחרי קום המדינה המשיכו להיכתב שירי מדבר אבל לשחקן והזמר שמעון ישראלי קצת נמאס. ישראלי נסע במהלך שנות החמישים לפריז כדי לנסות להשתלב שם בתעשיית הבידור ובשנת 1958 הוא חזר לארץ והצטרף לצוות התיאטרון התל אביבי סמבטיון. בין אנשי ההפקה של 'סמבטיון נמנו גם הבמאי גדעון שמר, ואשתו נעמי ששימשה ככותבת פזמונים להצגות. תל אביב הייתה כבר עיר מודרנית ושוקקת, ושמעון התלונן על השירים שמושמעים ברדיו הישראלי "יש אצלנו שירי הו הו ורוכבים כאילו כל דיזנגוף מלאה בסוסים". כנראה שהוא התכוון לשיר הפופולארי 'שיר הבוקרים' (ערבה ערבה אין קץ) וגם לשיר 'כיבוי אורות' (ליל בא אל המדבר) שאותה כתבה נעמי שמר עצמה לצמד הדודאים מוקדם יותר באותה שנה.

מיד החליטה נעמי שמר לכתוב יחד עם שמעון ישראלי שיר פארודיה על תופעת שירי המדבר. ישראלי זימזם לה מנגינה מתאימה והיא מיד התיישבה על הפסנתר והתאימה לה מילים.

השיר בוצע בידי צמד הדודאים. וכמו היום, כך גם בימים עברו, שירים שנכתבים כפארודיות מצליחים לעיתים מאוד בזכות עצמם ומתקבלים באהבה על ידי הקהל.

שיירת הרוכבים – דודאים
בין הרי הסלע הכהים
בין הרי הסלע הגבוהים,
לילה, לילה, מול ירח
הפולח בעבים,
תתעורר שיירת הרוכבים.

הם רוכבים ושרים
לרגלי ההרים,
הם רוכבים לבדם
שם בוואדי, מול הים.

לבם הומה עצבת
גבם עייף עד מוות
ומבטם תועה בכוכבים.
אבל, אל מול הרוח,
כאיש אחד תנוע,
תנוע לה שיירת הרוכבים.
…
הם רוכבים ושרים,
בשבילי ההרים
אך השביל אל הים
לא יגיע לעולם…."

(מילים: נעמי שמר לחן: שמעון ישראלי)

ספר במדבר שנתחיל לקרוא השבוע מתאר את קורותיו של עם ישראל בשנות הנדודים במדבר. המדבר הוא מקום שתמיד קיים בו חוסר: חוסר במים ובאוכל, חוסר בבני אדם, חוסר בבתים, ובאופן כללי המדבר החם אינו נוח ליצירת חיי קבע. מדוע אם כן דווקא שם עם ישראל מתהווה והופך לעם? האם לא נכון היה להיכנס לארץ ישראל ושם להתחיל לבנות את חיינו?

ובכן, התשובה היא שזה עניין של חינוך! עם ישראל חייב לעבור, כבר בראשית ימיו, תקופה שבה ייתקל שוב ושוב במציאות חלקית ופגומה. דווקא בתקופה הראשונה של העם שבה הוא זוכה להשגחה צמודה מה', הוא חייב להרגיש שהכל יכול להשתנות בכל הרגע ושטובתו של אלוקים אינה מובנת מאליה. קורות חייו של עם ישראל הולכים להיראות כמו מדבר, כל הזמן צרות, מחסור וקושי. המטרה של ספר במדבר הוא להחדיר בתוך החוסר הגדול סדר דתי שיאפשר חיים.

ניקח את הפרשה שלנו לדוגמא, היא מתעסקת כולה בדרך שבה עם ישראל והמשכן נדדו שוב ושוב בסדר מופתי לפי דגלים ומשפחות. אפשר לומר לכאורה שאין לפרקים האלו חשיבות רלוונטית לימינו, אך תפקידנו ללמוד מפרשת במדבר איך יצרו בני ישראל קביעות וסדר גם במציאות ללא כל בית קבע.

המדבר אינו מציאות אידיאלית אלא 'שיעור לחיים' ואחרי שהשיעור נגמר יש צורך להמשיך הלאה, אל ספר דברים שכולו הכנה לכניסה לארץ ומשם, בעזרת ה', אל המנוחה ואל הנחלה.

בשיר שנעמי שמר כתבה, שיירת הרוכבים רוכבת בוואדי ולעולם לא מגיעה לסופו של המדבר. נזכיר שוב שהשיר הוא פארודיה כלומר המסר של נעמי הוא בדיוק הפוך! עכשיו עם ישראל צריך לעזוב את המדבר ולהיכנס לארץ, להחליף את שירי המדבר בשירי הבית. הייתה תקופה ארוכה ומתישה לאורך שנות השלושים והארבעים שבה המדבר והצרות היו מנת חלקו של העם, אך כדי להגיע למצב האידיאלי של מדינה עם אנשים, בתים ושירים, יש לצאת מהמדבר ולהתחיל לחיות.

שבת שלום!

לתגובות: e.y.samuel@gmail.com