זה קרה השבוע, כשהסעתי את בני הצעיר (6.5) לחוג כדורסל. נכנסנו למכונית, הוא מאחור על בוסטר ואני במושב הנהג, וחגרנו חגורות. רגע לפני היציאה מהחנייה, שמעתי אותו אומר חלושות: "אבא, לא התכוונתי". הסתובבתי לאחור כדי להבין במה מדובר, ואני רואה אותו נבוך כולו, מחזיק ביד לחמנייה עם שוקולד שהכנו לו לפני כמה דקות בבית. "האוטו כבר נקי לפסח ועכשיו הכנסתי אליו לחמנייה", הוא המשיך כשעיניו מתלחלחות.
התקרית הסתיימה מהר מאוד. הרגעתי אותו והסברתי שלא קרה שום דבר: אנחנו עשרה ימים לפני פסח, ועוד נעשה חיפוש ברכב כדי לוודא שאין בו חמץ, ושרק ישתדל שהלחמנייה לא תתפורר על המושבים. הוא שכח את המעשה בלחמנייה אחרי כמה דקות של כדרור וקליעה לסל בחוג, אבל אני שמעתי את הפרשנויות הפוליטיות על פרישתה של עידית סילמן מהקואליציה והבנתי משהו שבלעדיו יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי לנסות להבין מה מתחולל בפוליטיקה הישראלית.
כבר מזמן זה לא עניין של ימין ושמאל במובנים הרגילים של שטחים כן או לא, ואפילו לא במונחים של שמרנות מול ליברליות, שהתרגלנו להם בשנים האחרונות. מה שיש כאן הוא מאבק על עצם יהדותה של המדינה הזו. בעולם הפוסט־מודרני יכול להתחיל עכשיו ויכוח מהי בכלל יהדות, אבל זה בדיוק העניין: רוב סוחף בקרב אזרחי ישראל היהודים רואה את היהדות באופן מאוד לא אקדמי, אמביוולנטי או מהורהר. היהדות שלו מסורתית מאוד, מחוברת בכל נימי נפשה לתורת ישראל הבסיסית ולחוקיה.
שיעורי שמירת ההלכה בנושאי הליבה היהודיים הם פנטסטיים: 98 אחוזים מהיהודים בישראל עושים ברית מילה לילדיהם; כ־65 אחוזים צמים ביום כיפור; נדיר למצוא בית יהודי בישראל ללא מזוזה; וכמובן – פסח. אף שמדובר בעבודה מאומצת להכשרת המטבח והבית לטובת שבוע יחיד, כ־70 אחוז מיהודי ישראל שומרים על פסח כהלכתו – כהלכתו האורתודוקסית, לא פחות. הישראלי הסביר והרגיל שמתהלך בחוצות ראשון־לציון, פתח־תקווה או עפולה מחובר מאוד למורשת היהודית כפי שהיא עוברת מדור לדור בעם היהודי.
זה מה שמטריף אנשים רבים כל כך בנוגע ל"ממשלת השינוי". את אנשי יש עתיד ומפלגת כחול לבן הרוב הישראלי הזה עוד מקבל בשלוות נפש. יאיר לפיד ידע, בחושים פוליטיים מחודדים היטב, לבדל את עצמו מאביו טומי ז"ל שנחשב במשך שנים רבות לזולל חרדים לתיאבון, ורץ עם הדגל הזה במפלגתו שינוי. החרדים לא מקבלים את הבידול הזה, טוענים שהוא משחק פוליטי ותו לא ופוסלים את השותפות איתו מכול וכול, אבל הישראלי הממוצע יכול לקבל את לפיד הנוכחי, כי הוא לא תוקע אצבע בעין לכל דבר יהודי – כפי שהוא רואה את יהדותו. אותו הדבר לגבי גנץ.
מה שרבים מהישראלים הללו, רוב מוחץ בציבור, לא יכולים לסבול לאורך זמן הוא את נוכחותן של העבודה ומרצ בממשלה. קודם כול, זהו עיוות מוחלט של רצון הבוחר, שכבר שנים ארוכות מציב את שתי המפלגות הללו בשולי הישראליות, עם מספר זעום ביותר של מנדטים, ובעצם מושיב אותן באופוזיציה. הצורך הפוליטי של בנט להקים ממשלה עם מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, איבתיסאם מרעאנה ויאיר גולן תקוע בגרונם של ישראלים רבים, רבים מאוד.
אבל זהו הפן הפוליטי, והוא מפספס את הפן היהודי. עידית סילמן שייכת לפלג המתון של הציונות הדתית. היא הוכיחה שביכולתה לשבת עם העבודה ומרצ במשך כמעט שנה, אבל בסופו של דבר המניע לפרישתה לא היה ענייני שלום וביטחון, לא מחדלי תחבורה או בריאות, לא הקפאת יישובים או כל נושא מדיני אחר: הוא היה החמץ.
גם לשיטת מי שיגידו שמדובר בתירוץ, העובדה שזה התירוץ שנבחר מעידה על עומק הפער בין הישראליות שסילמן שייכת אליה, הישראליות הדתית־מסורתית, ובין האנשים שמנווטים היום את שתי מפלגות השמאל הללו.
הרוב הישראלי־יהודי רואה את הניתוק של מרב מיכאלי וניצן הורוביץ מהיהדות המסורתית. הוא חווה את הבוז שהם מפגינים ומפגינות כלפי דברים שיקרים ללב רוב הישראלים. ובסופו של דבר אלה הנושאים שדחקו את עידית סילמן מהקואליציה.
אני לא יודע מה עובר כרגע בראשיהם של איילת שקד, מתן כהנא, יום־טוב כלפון, ניר אורבך ואביר קארה. הפוליטיקה היא סבך אינטרסים, חלקם עלובים ומבישים, שקשה להתרומם מהם בחזרה לאמת הפנימית שלך. אצל סילמן זה קרה השבוע. אם מישהו מהרשימה הקצרצרה של חברי ימינה יצטרף אליה בימים או בשבועות הקרובים, זה יקרה בדיוק על רקע אותם נושאים יהודיים.
יגידו שזה בשביל שריון. שופרי השמאל ייללו כדרכם על בוגדנות (פתאום השורש הזה חזר להיות מותר בשימוש, אם לא שמתם לב). המילה כלנתריזם תפציע שוב. אבל האמת היא שזו תהיה חזרה למקור, חזרה לאמת, חזרה לבסיס היהודי שממנו באו ושאליו הם שייכים.
וכאן מגיע החיבור שהימין הישראלי חייב לחתור אליו אחרי שיתברר שאין כבר ממשלת שינוי: ממשלה יהודית, לאומית, שכוללת את כל מי שמרגיש שהרכיב היהודי במדינה חייב להישמר מכל משמר.
כדי לעשות לכם את זה קל, הנה דמיון מודרך קטן לח"כים: מה הילד שלכם ירגיש כשייכנס למכונית כשרה לפסח עם לחמנייה ביד? אם התגובה שלו תהיה כמו זו שסיפרתי עליה בתחילת הטור, אתם צריכים להיות חלק מהממשלה החדשה שתקום, במהרה בימינו אמן.
