גל הפיגועים הקשה שעובר עלינו חושף באבחת סכין חדה את האמת המדממת: המלחמה על הארץ הזו לא תמה.
היא לא מתנהלת בין לוחמי חופש לבין מתנחלים, בין "קיצוניים משני הצדדים" או בין טרוריסטים של דאעש לבין אזרחים מערביים חסרי מזל שנקלעו לדרכם. בין הזירות אי אפשר "לבדל", כפי שביקש דף המסרים של ראש הממשלה לעשות. כיוון שהמלחמה היא לא כנגד ארגון חמאס או הג'יהאד האיסלאמי, חיזבאללה, איראן הפתח' או החזית העממית, בדיוק כפי שלא היתה בעבר כנגד מצרים ירדן סוריה או לבנון.
המלחמה היא מלחמת דת בין מיעוט יהודי שוחר שלום, לבין רוב מוסלמי המבקש למחוק את חרפת קיומה של מדינה יהודית במה שהוא תופס כלב ליבו של שטח מוסלמי קדוש.
בקרב המוסלמים המבקשים לשחרר את המקומות הקדושים להם משליטת היאהוד אין הבדל בין מתנחל בפסגות בבאר-שבע, ירושלים או תל-אביב, הקו הירוק לא מוחשי בעיניהם יותר מהקו בין בני-ברק לרמת-גן. לדידם יש קו אדום והוא אחד ובוהק מדם. זהו הקו שעליו מעולם לא היו מוכנים להתפשר ולסגת. דרישה אחת פשוטה – להשמיד את מדינת היהודים.
השיטה שאימצו המוסלמים העוינים אומנם השתנתה, אך היעד נותר כשהיה – לא עוד טנקים, מטוסים ומלחמה גלויה, אלא מלחמה עממית הוליסטית והיברידית. כך השיגו הבנים הישגים שלא שיערום אבותם: כיבוש בג"ץ והפרקליטות, כיבוש ממשלת ישראל והתקשורת הישראלית באמצעות מסכת שקרים והבלים, שכמוה עוד לא הייתה בעולם ושאי אפשר היה להתוות ולהטמיע בהצלחה, ללא עזרתם המיומנת של ישראלים ויהודים שגדלו כשונאי ישראליותם ויהדותם.
מעתה אל תאמר אזרח ישראל – אמור מתנחל, מעתה חלק בחבל ומדוד מי גר היכן כדי לגנות את האחד על חשבון השני, מעתה הענש את היהודי ופטור מעונש את הערבי, מעתה סרס את מנגנוני הביטחון והרדם אותם בטענות משפטיות ומוסריות הישר מבית דינה של סדום.
והנה באה הרצחנות הפשוטה וחסרת הרסן והאבחנה וצורחת הכל בפשטות נפלאה לנגד עינינו המשתאות. נושאת מסר אחד אחרון של אזהרה לעם היהודי השבע והמנומנם בציון בשאיפה להקיצו: "פלישתים עליך ישראל!"
