דרוש: מקלט חירום לאימהות עצובות.
מקום שאפשר יהיה פשוט לנסוע אליו ולהגיע אליו ולהגיד בדלת: הגעתי. ולא ישאלו מה קרה ומי עשה לך ולמה ומתי תלכי. יחבקו אותך בלי לשאול, ויגישו לך ערימת טישו, ויחייכו אליך ויגידו – יש מקום בחדר שלוש ליד החלון.
כשתגיעי לחדר שלוש ליד החלון, תחכה לך מיטה נעימה ורחבה שהיא כולה שלך, יחכו לך מצעים נקיים וריחניים, חלוק רחצה עבה וכפכפי בד. על השולחן הקטן ימתין לך מגש קטן עם קפה חם וערימת פירות ושוקולדים. פחמימות ריקות שאת אוהבת או לא סובלת, אבל אוהבת שהן שם.
תחכה לך שם מקלחת נקייה עם מים לוהטים למרות שלא הדלקת את הדוד, ולא יהיה שם תור, לא לפניך ולא אחריך, ואף אחד לא ידפוק לך על הדלת כשתתייחדי עם זרם המים. בתוך המקלחת יחכה לך ספסל קטן, ליד השמפו, המרכך והסבון, שיוכל לתפוס אותך כשתבכי אותך עם המים הזורמים.
הקירות יהיו אטומים מספיק כדי שתוכלי לבכות שם בקול ולצעוק, ואף אחד לא ישאל אותך מה קרה ומי עשה לך ולמה. את לא תצטרכי לספר שאת בוכה עלייך, שאת עייפה וכואב לך. את לא תצטרכי לשכנע אף אחד שמה שאת בוכה עליו כואב באמת. לא תצטרכי לנסות להסביר במילים שכבר כל כך הרבה זמן את ממילא לא מוצאת, ואפילו את לא תמיד יודעת מה זה כל הצער הזה. אבל יש לך בכי ויש לך כאב, והם צריכים לצאת גם בלי מילים ובלי הסברים, ובעיקר בלי שאף אחד יגיד לך אם זה בסדר לבכות על זה או שאולי אין לך זכות כי "יש אנשים שיותר קשה להם", ו"מה את עושה סיפור".
כשתצאי, נקייה ועטופה בחלוק העבה ובהקלה מהבכי ומהכאב שעושים את דרכם החוצה, יחכו לך ספרים, ומסכים ואוזניות ענק שיגנו עליך מהרעש הפנימי ומהדממה שבחוץ. ילטף אותך מגן חשוך לעיניים, וקומפרסים חמים שתוכלי להניח על החלקים בגוף שעדיין כואבים לך. פתאום את תצליחי לנשום.
מקלט החירום לאימהות פתוח לכולן. לנשים שעוד לא זכו לבן זוג, להריון, או לילד. לאימהות צעירות או ותיקות, בכל גיל או שפה. אין קריטריונים, אין הגשת מועמדות ולא יבקשו ממך בכניסה או ביציאה מסמכים והוכחות לאימהות שלך או לכאב שלך. כשתפסעי שם במסדרונות השקטים לא יסתכלו עלייך, לא יחשבו עלייך ולא יגידו לך.
רק יחייכו אליך וידעו, בלי מילים, שאת צריכה רגע הפסקה מתפקידים, מפעולות, ממעשים, ממחויבויות, מזהויות, ממחשבות.
ורק יתנו לך רגע לבכות את עצמך ולהיות.
