מלחמות כבר כן קורות בחורף. לסי היימן מותר לשגות, אבל לנו אסור לשגות בחלומות על עולם מדומיין.
רוב האנשים בישראל הבינו מזמן שאין מזרח תיכון חדש. עכשיו צריך להרחיב את הבנתנו גם לגבי מלחמת החורף באוקראינה. אין במאמר הזה שום יומרה לענות על השאלה היהודית כל כך מה יהיה (הסוף), וגם לא לערוך "סיכום ביניים" למלחמה; הוא נועד רק להעלות מסקנות ראשוניות דחופות לנו, לעם ישראל. נוח לעשות זאת כשאנו צופים במלחמה שלא מתרחשת אצלנו.
אוקראינה לומדת היום בדרך הקשה את מה שהבינו וניסחו חז"ל בפתגם "אם אין אני לי מי לי", שאבותינו המייסדים אימצו אותו כתפיסת ביטחון לאומי. רוסיה של פוטין מתקשה לנצח בבליץ, אבל זו רק ההתחלה. מה שנראה ככישלון בפתיחה, יעורר כנראה את פוטין לנצח כמעט בכל מחיר. מפחיד שמזכירים את האסכולה המוסקבאית המחרידה, הגורסת שאפשר לנצח מלחמות גם בעזרת נשק גרעיני טקטי. ארה"ב חזתה נכונה את פרוץ המלחמה, אך לא ניצלה זאת כדי למנוע אותה, באמצעות הצהרה על אי כוונה לצרף את אוקראינה לנאט"ו ולאיחוד האירופי. עכשיו יש מלחמה ועלינו לא לבחור במי לתמוך אלא לבחור בנו, בעצמנו: להמשיך לדאוג לישראלים וליהודים באוקראינה ובסביבה, לעזור להם להגיע לארץ ישראל, ולעודד אותם להישאר כאן.
אל לנו להניח לנושא האיראני לרדת מסדר היום, ובוודאי לא לאפשר לארה"ב למכור אותנו בווינה בהסכם שיקצר את הזמן הדרוש לאיראן, שמשקרת ומרמה כל הזמן, כדי להגיע ליכולת גרעינית מבצעית או למעמד "מדינת סף". כל נאום של נשיא ארה"ב או קנצלר גרמניה שאינו מתייחס לאיראן חשוד בעיניי. כיצד היה נראה עולמנו בימים אלה עם איראן גרעינית? ארה"ב והאיחוד האירופי צריכים היום לענות לשאלה מדוע לא תופעל נגד איראן מלחמה כלכלית דומה בעוצמתה ובתקיפותה לזו שמופעלת כלפי רוסיה. גם נסיעתו של הנשיא הרצוג לטורקיה בשבוע הבא צריכה להיבחן ביחס לתמורה שנקבל בסוגיה האיראנית, והפעולות שתנקוט אנקרה נגד ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה.
אסור לנו בשום פנים ואופן לאבד את חופש הפעולה שלנו, הנובע מהיותנו שחקן אזורי חזק וחשוב. לשם כך עלינו להגביר כוננות ומוכנות לטרור רקטי, למתקפות של כלי טיס בלתי מאוישים ולפיגועי טרור, לרבות יידויי אבנים והטלת בקבוקי תבערה. עלינו להגיב בתקיפות ובעוצמה על כל פיגוע או התגרות ולא להפסיק לתקוף בסוריה, באופן שיבהיר את כוונתנו לשמור על חופש פעולה גם במציאות הנוכחית.
בזירה הבינלאומית מצבנו מורכב ורגיש. ארה"ב היא חברה אסטרטגית שלנו ומייצגת את העולם המערבי שאנו חלק ממנו. רוסיה היא שכנה שלנו: יש לנו איתה גבול משותף, הגבול הישראלי־סורי. בימים כאלה חובתנו לעם ישראל גוברת על כל שיקול אחר. עלינו לנהוג בזירה הבינלאומית, ובפרט בנושאים שאינם בשליטתנו, בשיקול דעת, תוך העדפת האינטרס הישראלי. החברים שלנו צריכים להבין ולקבל זאת, השכנים שלנו צריכים לכבד זאת, וגם על הישראלים להבין זאת ולכבוש את הדחף להגיב לכל ידיעה ולהתייחס לכל אמירה.
המדיניות הזהירה הזו, אין פירושה שעלינו להימנע מכל יוזמה. עלינו לנקוט יוזמה שהיה ראוי לנקוט בה זה מכבר, וכעת היא דחופה עוד יותר: הושטת עזרה כלכלית ומדינית לדרוזים בג'בל דרוז ובמורדות החרמון, כדי לאפשר להם להתגונן בהצלחה מול הלחץ האיראני המופעל עליהם ואף להגיע בהמשך למעמד אוטונומי. אפשר לרתום למהלך כזה את הסונים בדרום סוריה ואת כל המדינות החברות בהסכמי אברהם. כך נשנה דרמטית את המצב בזירה הצפונית, כך שתהיה שקטה ואוהדת לישראל ותעזור בדחיקת האיראנים והחיזבאללה מהאזור.
ויש גם הזדמנות שחוברת לחובה הלאומית של מדינת ישראל לעם היהודי ולעצמה. לפי התחזיות הדמוגרפיות, בשנת 2048 יהיו בישראל כ־20 מיליון אזרחים, שכ־15 מיליון מהם יהודים – יותר יהודים משיש היום בעולם כולו. לא מספיק לדאוג ולהציל יהודים וישראלים מאוקראינה ומסביבתה; אפשר וצריך להאיץ את המגמה הזו בהצבת החזרת עם ישראל לארץ ישראל בראש סדר העדיפויות שלנו.
מדיניות של חינוך יהודי (יהדות, השפה העברית, הכרת המולדת) והאצת העלייה לישראל צריכה להיות היעד המוביל של מדינת ישראל, הסוכנות היהודית והקהילות היהודיות והישראליות ברחבי העולם.
אלוף במיל' עוזי דיין היה סגן הרמטכ"ל, חבר הכנסת וראש המועצה לביטחון לאומי
