צַר לִי
אֲבָל שׁוּב הַצָּאר.
עִם כָּל הַצַּעַר
שֶׁבַּדָּבָר.
צַר אֶל הַצִּיּוּר הַזֶּה לַחְזֹר
אַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת
לְהַטְרִידֵנוּ אֵין־מָזוֹר
בִּתְדִירוּת צָרָה כַּזֶּרֶת.
הַצָּאר שֶׁצַּר לוֹ
בַּמֵגָאלוֹ
מַמְלָכָה מֻרְחֶבֶת
אֶל הַדָּרוֹם רוֹכֵב
לְהִתְרַחֵב.
הַצָּאר נָסוּךְ מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם.
אֲבָל אוּלַי בְּעֶצֶם
זֶה הָרוֹכֵב לְהִתְרַחֵב הוּא הֶחָבֵר הַיּוֹשֵׁב־רֹאשׁ,
אֲשֶׁר מִן הַפּוֹלִיטְבִּירוֹ
שׁוֹבֵר בְּרִיתוֹת, כּוֹרֵת בְּרִיתוֹת
וּמַחְרִיבָן, וּמְאַיֵּם וּמְאַיֵּם,
וְהִתְרַחֲבוּתוֹ לֹא תִּסְתַּיֵּם,
כִּי הִיא מַתְמֶדֶת, מַסְלִימָה שָׁלָב שָׁלָב,
עַד שֶׁתֵּבֵל כֻּלָּהּ תִּהְיֶה
אֲדֹם רַגְלָיו.
אוֹ דֹּב. וַדַּאי. אוֹ דֹּב.
הָהּ, שׁוּב לַחְשֹׁב וְשׁוּב לִכְתֹּב
עַל שׁוּב הַדֹּב שֶׁבָּאָבִיב סָב מִמִּשְׁכָּב
וּמְחַלֵּק אֶת חִבּוּקָיו –
מָה טוֹב לִנְדֹּב –
וּמְחַלֵּק, טְלַאי־טְלַאי, קְצָת־קְצָת,
גַּם אֶת הָעוֹר שֶׁטֶּרֶם צָד.
דֹּב כֶּבֶד־כַּף,
דֹּב מִסִּפּוּר – –
אֲפִלּוּ שְׁמוֹ מַתְחִיל בְּפּוּ!
אִם צָאר אִם יוֹ"ר אִם דֹּב –
לַעֲיֵפָה רָאִינוּ כְּבָר
אֵיךְ כַּפּוֹתֶיהָ שֶׁל מוֹסְקְבָה
כְּרוּכוֹת לְפֶתַע לְאֵיזֶה שָׁכֵן
עַל הַצַּוָּאר,
שֶׁיִּסָּחֵט אוֹ יִשָּׁחֵט
לְאֵין תִּקְוָה.
כִּי מַעֲרָבָה לוֹ אַטְלַנְטִיס הַשּׁוֹקַעַת.
עוֹדָהּ עוֹמֶדֶת, יְרֵכַיִם עַל שׁוֹקַיִם,
אֲבָל מֻכָּה, מוּקַעַת
מִתּוֹךְ פִּלְפּוּל תּוֹרוֹת־אַשְׁמָה,
וּבְבִטּוּל שֶׁל הַתַּרְבּוּת, שֶׁל הַמַּדָּע וְשֶׁל עַצְמָהּ,
הוֹזָה תּוֹרָה שֶׁל גֶּזַע הַחוֹרֶצֶת: אַתְּ סוּג ב'
וְאַתְּ צְרִיכָה לְהִתְאַבֵּד,
מָה שֶׁיּוֹעִיל לֹא רַק לַמִּתְנַכְּלִים
אֶלָּא גַּם לָאַקְלִים.
וּמָה מִזְרָחָה לוֹ לַדֹּב,
מִזְרָח־דָּרוֹם? שָׁם דֹּב הַפַּנְדָּה,
גָּדוֹל גַּם מֵהַדֹּב, אַדִּיר מִדּוֹת,
שָׁחֹר־לָבָן אֲבָל צָהֹב
אֲבָל אָדֹם,
אֲשֶׁר בְּלִי לְהָנִיעַ טַנְקִים,
רַק בִּקְנִיָּה וּבִגְנֵבָה שְׁלֵוָה
וּקְצָת סְחִיטָה וְשֶׁמֶץ אַמְבּוּשׁ
אוֹכֵל אֶת הָעוֹלָם כְּמוֹ בַּמְבּוּק.
