השבוע הלך לעולמו איש מיוחד מאוד בשם אברהם זיגמן. זיגמן גדל בחיפה כנער חילוני, התבלט בכישרונו המוזיקלי והתגייס ללהקת פיקוד מרכז. עם שחרורו מצה"ל חזר בתשובה ולאורך רוב ימיו היה בעל חזות דתית, כיפה גדולה וזקן וגידל את תשעת ילדיו ברוח חסידות חב"ד. למרות זאת הוא מעולם הוא לא הפסיק לאהוב את הזמר העברי. הוא שימש כעורך מוזיקלי ושדרן ברדיו, חוקר וכותב. זיגמן אף חיבר ספר בשם "מדרש נעמי" בו הוא פירט את כל המקורות היהודיים בשיריה של נעמי שמר. הוא גם שלח את ידו בכתיבה והלחנה של שירים כמו – "מדרום תיפתח הטובה" ו-"דרך ארץ השקד", אך יש שיר אחד שהצליח יותר מכולם ועליו נדבר היום לזכרו.
בספטמבר 1970, מלך ירדן החליט לגרש את אש"ף ויאסר ערפאת ממדינתו והיה חשש מפני התערבות צבאית סורית בירדן שעלולה להפר את השקט באיזור. בתגובה, גייס צה"ל כוחות מילואים רבים לאזור בקעת הירדן וכמובן שגם האומנים נקראו לבדר את החיילים.
זיגמן היה בחופשת שחרור יומיים בלבד לפני התייצבותו בבקו"ם לשחרור סופי והוא גילה להפתעתו שגם הוא נקרא למילואים. שובץ לצוות בידור יחד עם שייקה אופיר שכבר אז היה אחד מגדולי הבדרנים במדינה. זיגמן ידע ששייקה לא באמת היה זקוק לזמרים צעירים ש"יפריעו" לו בהופעותיו שכללו חיקויים ומערכונים, אז זיגמן פגש אותו בתל אביב על מנת שייתן לו פטור מהמשימה ויאפשר לו להשתחרר.
הפגישה נערכה באווירה טובה, ושייקה הדגים לזיגמן חלק מהחומרים שלו. זיגמן התפוצץ מצחוק ושייקה הבין שאכן אין לו צורך בזמר הצעיר. בסיום הפגישה אחרי שלחצו ידיים, שאל זיגמן את אופיר: "ומה שלום אלעד?" בהתכוונו לאלעד אופיר, בנו של שייקה שירת יחד עם אברהם זיגמן בלהקה. "אלעד ירד אל הירדן'" הייתה התשובה. המשפט הזה של שייקה אופיר נטע במוחו של אברהם זיגמן את הגרעין של שיר שיהפוך ללהיט גדול בביצועה של להקת פיקוד דרום עם הסולנית אביבה אבידן.
אלעד ירד אל הירדן – להקת פיקוד דרום
אלעד ירד אל הירדן
הוא ראה הכל פורח
להרדוף אותו הריח
ממש כמו בראשונה.
אלעד ירד אל הירדן
הערבה ירוקה כפליים
והנה שקטים המים
ממש כמו בראשונה.
אלעד אלעד יקים הגשר
כמעשה אבות
אלעד אלעד ירקום הקשר
בין הלבבות.
אלעד ירד אל הירדן
הוא נטש אבני הקלע
אבני גזית חצב מסלע
ממש כמו בראשונה.
אלעד ירד אל הירדן
לחדש אורחות כקדם,
זקן ונער בם ירדו
ממש כמו בראשונה."
(מילים ולחן: אברהם זיגמן)
בפרשת "תרומה" מתואר ארון הברית אשר עליו נבנו שני כרובי הזהב. הכרובים מתוארים ברש"י כבעלי "דמות פרצוף תינוק" המסוככים בכנפיהם על לוחות הברית המונחות בארון. אבל המילה כרובים מופיעה בפעם הראשונה בפרשת בראשית, שם לכאורה מתוארים כרובים אחרים לגמרי. אחרי גירוש אדם וחוה מגן עדן נאמר: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג' כד) רש"י מפרש שם את המילה כרובים כ"מלאכי חבלה" אוחזי חרב.
ההבנה הראשונית של הכרובים עלולה אם כן לבלבל את הקורא. האם מדובר ביצורים המסמלים הרמוניה רוחנית או שמא חבלה והרס? הייתכן כי גם הכרובים הללו וגם הכרובים הללו הם אותם יצורים? נציע כאן (ע"פ הרב שלמה ריסקין) הצעה שמשלבת יחד את שני התיאורים. גם כרובי הארון וגם כרובי גן עדן תפקידם אחד הוא – שמירה. הכרובים שומרים על עץ החיים מחד ושומרים ומסוככים בכנפיהם על התורה מאידך. הכרובים הם תינוקות, ילדים רכים, טמון בהם פוטנציאל לטוהר ולתום וגם להרס ואכזריות. הכל תלוי כיצד ההורים יחנכו את ילדיהם הרכים ובמה ילמדו אותם להשתמש בכנפיים או בחרב.
אברהם זיגמן בחר באלעד אופיר כדמות שתייצג את דור הילדים. הילד אלעד יורד אל הירדן ורואה שם שלווה ושקט יפהפה. המשורר שולח את אלעד ומפקיד בידיו אחריות לנטוש את אבני הקלע האלימות ולחצוב אבני גזית שישמשו לבניין ולצמיחה. כל דור ודור מחדש מחנך את ה"אלעדים" שלו לממש את הפוטנציאל שלהם ולבנות גשר בין הלבבות.
התפילה שלנו היא להמשיך ולהחזיר את הכרובים שלנו, את ילדינו, לבלות את זמנם בקירבה ובסמיכות לארון הקודש וללוחות הברית, ממש כמו בראשונה.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
