רבים שואלים היום: "איך זה שבנימין נתניהו הופך פתאום לשותף למנדלבליט ולאהרן ברק, בחיפוש אחר עסקת טיעון, לאחר שהיה אויב מערכת המשפט והפרקליטות, ולאחר שבמשך שנים כה רבות, הוא הגדיר אותם כ'קונספירטורים'?"
חסידי הקונספירציה, מימין, ישיבו מיד, שבגלל "התיקים התפורים", לא נותרה לנתניהו כל ברירה. הוא נלכד על ידי קושרים במערכת המשפטית -הפוליטית. תשובה מתוחכמת יותר, לדעתי, מצוייה בהבנת תאוריית "משחקים על כל המגרש".
המדובר בתאוריית הקונספירציה הכפולה, של הסוכנים הכפולים. בסופו של דבר, אף אחד לא מאמין להם, כמובן, אבל הם מבלבלים את המערכת.
זו התאוריה שבמשך שנים רבות מסבירה את התנהלותה של מדינת המפרץ קטאר: מחד, מציגה עצמה קטאר כחברה קרובה של ארה״ב, עם נוכחות צבאית אמריקאית, קשרי מסחר ורשת "מערבית" אלגזירה, המשדרת באנגלית, והיא גם תומכת במערכת ענפה של קמפוסים אמריקאים בשטחה, בבירה דוחה.
מאידך, קטאר ידועה כתומכת קבוצות ראדיקליות של אויבי המערב ואמריקה, לרבות חמאס. קטאר תמכה, בדרך כזו או אחרת, בגורמי ג’יהאד אסלאמיים, במזה״ת ובמקומות אחרים, ותמיד שיחקה בשני המגרשים, או "על כל המגרש". בעת שהותה במגרש המערבי, היא קורצת מזרחה, ובעת שהותה במגרש המזרחי, הוא קורצת מערבה. לכול ברור וידוע, שזה משחק, וכולם ממתינים לפיצוץ.
הרעיון של "משחקים על כל המגרש" – או תזת המשחק הכפול – מתאים להתנהלות הימין, בראשות נתניהו והחרדים, אל מול גורמי המשפט בארץ. הימין שונא את בג"ץ, ובו בזמן עושה בו שימוש – על מנת לשלול, שוב ושוב, את הלגיטימיות שלו. נהנה ממנו ו"זורק אותו" בו בזמן.
המשחק הכפול הזה, אל מול רשויות החוק ובג״ץ, בולט לעין. מאז שנכנסתי לכנסת , ב-15 ביוני 2021, לא חלף יום בו לא גונתה מערכת המשפט מעל במת הכנסת; בית המשפט העליון הוכרז כפושע, והנשיא, אהרון ברק (האויב האקטיביסט), סומן כמי שיש לסגור אתו חשבון.
במילים קשות ובחרפות של ממש, מגנים אנשי ליכוד בכירים, חברי הכנסת של המחנה הלאומי, בראשות סמוטריץ', והח"כים של מפלגות החרדים, מעל במת הכנסת, את הפרקליטות, את בג"ץ ואת מחולל "ההפיכה" המשפטית, אהרון ברק. אישי ומוסדות המשפט מוכרזים כהורסי הדמוקרטיה, כמגיני הערבים, כאויבי היהדות וכהורסי המדינה. ממש כך. כל ה"אויבים" במערכת המשפט מואשמים, בצעקות כמובן, כמי שנתנו יד להדחת נתניהו, וכמי שפוגעים במדינה היהודית.
המתקפה הימנית-חרדית על הפרקליטות, על בית המשפט ועל שלטון החוק, ומעל הכל על "ראש הקושרים" אהרון ברק, נמשכת שנים. היא הפכה על-ידי חברי כנסת – כלוין, רגב וכשלמה קרעי – לקריאה למלחמה, ולמעשה, לרכיב הקריטי ביותר במצע הפוליטי של הימין והחרדים. זו גם המנטרה מול ממשלת ה"שמאל" ה"לא לגיטימית" של בנט. נתניהו, כמובן, שותף מלא למתקפה הכללית.
אבל כשנתניהו ובני בריתו זקוקים לסיועם של בית המשפט ושל שנוא נפשם, אהרון ברק, הם כמובן יגייסו אותם, עד לגינוי הבא.
עד כמה צבוע השימוש, שנעשה בבית המשפט העליון במקביל למתקפה עליו, יעידו שני המקרים הבאים:
- כשדוד ביטן מהליכוד החליט לעתור לבית המשפט העליון, נגד הקואליציה, בטענה לפגיעה באופוזיציה בייצוג נמוך בוועדות, הוא-עצמו ספג קיתונות ביקורת והתנגדות מצד ח״כ יריב לוין ומצד הליכוד, שפעלו נגד העתירה. ביטן סיפר כי ח"כ לוין פעל עם מזכירות הליכוד נגד העתירה שלו, שמא ייווצר, חלילה, הרושם שבית המשפט לגיטימי כמוסד שמכריע בכך.
- כאשר הוחלט על שינוי תנאי הזכאות לסבסוד מעונות היום, כך שההורים יהיו חייבים לעבוד וללמוד, זעקו החרדים, בשם הורי תלמידי הישיבות, ועתרו לבג״ץ, שהכריע לטובת דחייתה, עד לסוף שנת הלימודים, של הפסקת הסבסוד למעונות היום לאברכים (ולא על ביטולה).
השבוע ליצמן ודרעי ברכו את בג"ץ. עד לגינוי הבא. ח"כ משה גפני בירך וקילל, במקביל: "אני מברך על החלטת הבג"צ לדחות השנה את גזירת ליברמן, שמשפחות אברכים תהיינה חייבות לשלם מחיר מלא על המעון של ילדיהם. אמנם, בית המשפט לא התמודד עם הנושא עצמו, כאשר האישה עובדת והאב לומד תורה, שיימשך הסבסוד גם בשנים הבאות, והוא רק נתלה בעילה המשפטית שאי אפשר לשנות את הסבסוד קרוב ובתוך שנת לימודים.”
והנה, עכשיו ביבי פונה לאהרון ברק, "הורס הדמוקרטיה", "אויב הימין", בתקווה שהלה יציל אותו, בעסקת טיעון, אותה יציג מיד ביבי, כפשע של הפרקליטות. הבנתם? יום אחד, שלטון החוק הוא המאפיה בהתגלמותה. וביום אחר, כשביבי צריך את מערכת המשפט לעזרתו, וכשהוא מבקש לעשות בה שימוש לצרכיו האישיים, זוכה לפתע שלטון החוק למגן הצדק. ביבי מקלל אותו ומשתמש בו, במקביל. בעת ובעונה אחת. זו השיטה החדשה
יוסי שיין הוא פרופ' למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים וחבר הכנסת מטעם מפלגת "ישראל ביתנו"
