הסערה שהתחוללה השבוע סביב נטיעות קק"ל בנגב שפכה אור על תופעה חדשה יחסית ומלבבת עד מאוד: אנשי שמאל חילונים המגלים מחדש את מכמני תורתנו הקדושה, ומגייסים את מצוותיה להוכחת צדקתם. העובדה שאנו מצויים בשנת שמיטה הביאה את כל מתנגדי המשילות הישראלית בנגב ותומכי טענות הבדואים באשר הן לזעוק מרה על דחיקת הלכות השמיטה לקרן זווית באמצעות נטיעת שתילים בעצם השנה השביעית. תילי תילים של פלפולים הציפו את הרשת במשך יממה ומשהו והפכו אותה למתיבתא סוערת ושטייגנית להפליא.
אנחנו בעד, כמובן. התורה שייכת לכל עם ישראל, ואין משובב נפש יותר ממראה אחינו התינוקות שנשבו חוזרים לכור מחצבתם ומעיינים בתורה ובאגדה כמיטב מסורת בית סבא. אבל אם הם כבר גילו את האור, מדוע שלא נרחיב את היריעה הלאה? להלן כמה דוגמאות לאירועים פוליטיים שגם בהם נצפה מעתה להתדיינות הלכתית עמוקה בין ימין ושמאל.
בנייה לגובה ביו"ש. בידוע שפוסקי הלכה לא מעטים, בעיקר בעולם החרדי, לא מאפשרים שימוש במעלית שבת. לכן קשה למצוא בריכוזים החרדיים בניינים גבוהים משש־שבע קומות. השמאל צריך לקחת את הוויכוח ההלכתי הזה לשטח, ולטעון שאי אפשר להמשיך ולעשות צחוק מההלכה ולבנות לגובה בשטחים הכבושים. מילא נישול פלסטינים, אבל לעמוד כמחוצפים מול פסיקתו של הרב אלישיב נגד מעלית שבת? זה כבר צעד אחד יותר מדי מצד המתנחלים. כמובן, הטיעון הזה לא תקף לבנייה פלסטינית – בשבע מצוות בני נח אין איסור על מעלית שבת. הפלסטינים יכולים להמשיך לבנות איפה, מה ואיך שבא להם.
צעדות והפגנות. שבר גדול הושברנו כאשר נודע לנו כיצד בשם הכיבוש שר"י מתערבבים בנים ובנות יחדיו במופע שחץ שכל כולו התגרות בערבים – אופס, סליחה, זה לא קשור כרגע: התכוונתי, שכל כולו דריסת גדרי הצניעות המקובלים מדורי דורות. והכי גרועים הם הבנים שמגיעים לצעדה עם גיטרה, כאשר ברור לכל בר בי רב שכוונתם אינה תמימה. אין אנו רוצים לחשוב איזה קומזיץ פיגולים יתארגן לאחר מכן. רק לאחר הפרדה מוחלטת בין הפשיסטים לפשיסטיות נוכל לשקול לאשר מחדש את הצעדות, והעיר שושן נבוכה.
מאחזים ללא זימון. כאשר כל בנדיט עם שתי פאות ארוכות תופס לעצמו גבעה ובונה לעצמו דיר, בית קפה מדהים או גינת ירק, איכה נוכל לשאת את החרפה בראותנו שברבות מהגבעות אין אפילו מניין גברים יהודים? הכיצד כיבוש הארץ יכול להידחות מפני גזירת עשרה בטלנים שצריכים להיות בכל מקום יישוב יהודי (לפי דעת חלק מהראשונים, ראו הרחבה בלקט הערות)? אוי לאוזניים שכך שמעו: בחלק מהגבעות יש שעות ביום שאין למצוא בהן אפילו שלושה לזימון. ומה לגבי מקווה טהרה? האם בשם עינוי העם הפלסטיני יש לכם היתר לבנות נקודת יישוב ללא אפשרות לטבול? אבן מקיר תזעק.
שמות ההתנחלויות. למרבה הפלצות, מאות יישובים יהודיים קמו בשטחים הכבושים. מעבר לבעייתיות הידועה והעובדה שהדבר נוגד את החוק הבינלאומי (ככה הסבירו לנו בסמינר שמימן האיחוד האירופי בדנמרק, מקום מהמם), מתעוררת בעיה הלכתית קשה ביותר בעקבות השמות שניתנו לחלק מהיישובים, המחרידים כל נפש יהודית שטרם הסתאבה ונסתתמה ממעשיהם הנואלים של המתנחלים. בית־אל, יישוב הכולל את שם השם המפורש. או אלון־מורה, שמכיל את צירוף האותיות א' ול' בצמידות נוראה וללא כל הפרדה. כך גם אלון־שבות, אלקנה ועוד רבים ורעים ברשימת הקלון. לפיכך אנו דורשים אחת משתיים: או ששמות היישובים ישונו לאלתר לקלון־מורה, קלון־שבות וקלקנה, או שיורידו אותם עם שופלים ותורה תהא נשכרת.
הבעיה לא מסתיימת כאן. היישוב ענב, למשל: האם מישהו בירר אם מדובר בפרי הגפן שאינו עורלה? אולי הוא הגיע מכרם נטע רבעי שלא חולל? כמה ביזיונות יכולה לספוג ההלכה בשם ההתנחלויות? והיישוב עץ־אפרים: האם ראוי שבשנות שמיטה שמו יישאר כפי שהוא? הלא מדובר בספק ספיחין, ויבול שישית לכל הפחות. קצף מיוחד קצפנו על היישוב אדם: אם ברצונכם להמשיך ולהעז פנים כלפי שמיא, השאירו כך את שמו ואנשים יטעו לחשוב שמדובר בהילול אותו זמר עבר מפורסם ומטורזן, וכדי ביזיון וקצף. "אדם הראשון" ייקרא שמכם מעתה, ולא – פנו את המקום.
יקבי בוטיק. תחת כל גבעה רעננה מגדלים המתנחלים כרמי פרא ובהם ענבי רוש ולענה, ולמרבה הבאסה הם זוכים בגינם בפרסים בינלאומיים לרוב. שתי בעיות הלכתיות חמורות מצינו: האחת, אומנם ניבא ירמיהו (לא, ד) "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון", אבל דיבר הכתוב בנשים בלבד, ורוב בעלי היקבים היהודים בשטחי הכיבוש הם גברים, ר"ל. מלבד זאת, ההשתתפות האדירה בתחרויות יין בינלאומיות גוררת אחריה טיסות רבות לחו"ל, שכידוע אסורות לפי רוב הפוסקים אלא אם כן מדובר לצורכי לימוד תורה, נשיאת אישה, סמינרים של גופים אנטי־ישראליים או ועידות אקלים (ועיינו היטב בטעמי הרמב"ם ואכמ"ל).
בלנדסטון וסיום מסלול. לכל כיבוש יש מדים. נערי ההתנחלויות ונערותיהן נועלים ברגל גסה אך ורק נעלי "בלנדסטון", שמפירים את דבר התורה המפורש, "לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה). כמי שהולכים מדחי לדחי בכל התחומים, בנות המתנחלים אף הולכות תדיר עם חולצות סיום מסלול של יחידות קרביות, והדבר עלול חלילה לגרום להרהורי שוויון מגדרי בצבא, ואנה אנו באים.
