מהר מאוד הבינה הממשלה שהיא עלתה פה על הברקה. ימים בודדים חלפו מאז שהכריזה כי מעתה כל אחד לנפשו בתחום בדיקות הקורונה, והשיטה החלה להיות מיושמת גם בתחומי חיים אחרים. זה התחיל בקטן. בוקר אחד התבשרו אזרחי ישראל כי מעתה אין יותר צורך להגיע למכוני רישוי כדי לעשות את מבחן הרישוי השנתי לרכב שלהם. "הגיע הזמן לסמוך על אזרחיות ישראל", הודיעה שרת התחבורה, "כל אחת ואחת מכן יכולה לבצע בדיקה לרכבה בחצר ביתה". ערכות עצמאיות למבחני רישוי החלו להיות נמכרות בחנויות למוצרי רכב ובית, וקריאות "דוקטור, שחק בהגה!" החלו להישמע מתחת לרכבים בקרנות רחוב בכל רחבי הארץ. שבוע אחר כך התרחבה שיטת הממשל החדשה גם לתחום התעופה. מאות בודקים ביטחוניים פוטרו, ובמקומם ניתנה הנחיה חדשה ולפיה כל איש ואישה יצטרכו לשאול את עצמם בשדה התעופה אם ארזו לבד ואם מישהו נתן להם משהו להעביר.
אבל זו הייתה רק ההתחלה. שמעה של מדינת ישראל כמי שסומכת על אזרחיה יצא בעולם, ועשרות אלפי תיירים הגיעו לראות את הפלא. הם לא התלוננו כשהתברר להם שבמסגרת המדיניות החדשה הם אלה שצריכים לפרוק מהמטוס את המזוודה שלהם לבד (שרת התחבורה החליטה להעביר את כל התחום לשירות עצמי, חוץ משליטה על הטמפרטורה במזגן הרכבת "כי זה משהו שעומד בליבת ההבטחה שלי לבוחרת הפמיניסטית"), אם כי במלון התל־אביבי שאליו הגיעו כבר היה קצת יותר קשה להכין בעצמם את ארוחת הבוקר ולהציע את המיטות לבד.
סביב מרץ 2022 המדינה כולה עברה לשיטת השירות העצמי והאחריות האישית. אנשים החליטו לבד אם לציית לרמזור אדום בכביש ואם לשלם את החוב לביטוח הלאומי.
בשלב מסוים, כשהחלו להיווצר סימנים של אנרכיה ומספר ההרוגים בתאונות חצה את קו האלף בחודש, נשאל שר האוצר אם לא הגיע הזמן שהמדינה תחזיר לעצמה קצת מהאחריות ותעשה סדר. השר אמר בתגובה שהעניין נבדק, אבל מתברר שאין שום דרך לעשות מהלכי מימוש ריבונות מבלי לשלם פיצויים לבעלי עסקים שנפגעו בתקופה האחרונה, ולכן הוא מצטער אבל אין על מה לדבר ושכולם ימצאו להם מקצוע אחר. ואגב, הוסיף השר בחיוך, הפעם אין סבסוד ממשלתי להסבת מקצוע כמו שהתרגלתם בעבר, כן? כל אחד לנפשו, זוכרים? גם שרת החינוך ערכה מסיבת עיתונאים משלה, ובחיוך הקטן והמוכר שלה קרצה להורים בבית: "נו, נכון שכיף עכשיו שאף אחד לא מחסן ילדים בבית ספר ושכל אחד עושה מה שבא לו מתי שבא לו? הרי זה מה שתמיד רצינו שיקרה".
בתחילת יוני הודיעה טהרן כי הצליחה לבנות שתי פצצות אטום ראשונות. בציבור הישראלי השתררה בהלה נוראית, והחלה להישמע דרישה מהממשלה לספק מענה תשובות לאיום החמור והקיומי שנשקף אליה ממזרח.
בשמונה בערב עלה ראש הממשלה לדבר בשידור חי במהדורות החדשות בטלוויזיה: "אזרחי ישראל, מה המצב אחים שלי? ראשית, אני חייב לשבח את ההתנהלות האישית שלכם. הפנמתם מהר את המציאות החדשה, וכל אחד דואג לעצמו. נכון, יש כאלה שדואגים לעצמם קצת יותר טוב, יש כאלה שקצת פחות טוב, אבל אלה חוקי המשחק שהתחלנו עם הבדיקות הביתיות באומיקרון, ומבחינתנו זו הצלחה גדולה. ודאי שמתם לב שאנחנו כממשלה דווקא מספקים שירות לא רע של איסוף גופות, וכל אדם שמת בתקופה האחרונה כתוצאה מקטטה בסופר, תאונת דרכים שנגרמה מאי־עצירה בתמרור עצור או כל התנהגות אישית אחרת לפי בחירתו, לא נשאר יותר משעתיים־שלוש ללא טיפול. אני מודה לכל השרים והשרות על העבודה המאומצת, למרות שגם הם יכולים לעשות או לא לעשות בערך מה שבא להם, כמו כולנו. אה כן, ולגבי הפצצות האיראניות. אזרחים ואזרחיות חופשיים יקרים, אנחנו נראה לאויב השיעי והפנאטי שהוא לא ישבור אותנו. אף אחד – כולל האייתולות – לא יסיג אותנו לאחור. אנחנו נוכיח לעולם שכוחנו במופרדותנו. לכן, כל מי שאוחז בנשק מוזמן לשמן אותו. כל מי שמעוניין להתנדב לצה"ל, מוזמן. אנחנו לא מכריחים יותר אף אחד לעשות שום דבר. אנחנו כמדינה לא נחזור לימים האפלים שבהם הממשלה קבעה מה יקרה כאן וניסתה לדאוג לשלום הציבור. העידן המיושן הזה חלף. אנחנו ננצח".
שלושה חודשים לאחר מכן, על סירת חילוץ קטנה שהיטלטלה לה בין גליו הסוערים של הים התיכון, ישבו ראש הממשלה, שרת החינוך, שרת התחבורה ושרת האוצר, וספוגי מים עד לשד עצמותיהם ניסו להבין איפה טעו. ראש הממשלה ביקש מכולם לחשוב מספר דקות על מה שקרה למדינה שהשאירו מאחור, שברגעים אלה ממש עולה באש ותמרות עשן של כאוס, אנרכיה ואפס משילות.
התשובה הייתה באוויר. כולם ידעו בדיוק מה קרה, ואיפה התחילו הצרות שהובילו לאסון הנורא. אבל איש מהם לא העז לומר זאת, להוציא את המילים המפורשות מהפה. בסופו של דבר הוצע שכולם יכתבו בכמה מילים בודדות מה לדעתם קרה. לאט־לאט לקחו הארבעה פיסות נייר, עיפרון עבר מיד ליד, עד שכולם השלימו את הכתיבה הקצרה. לאחר מכן נתנו למזכיר הממשלה לפתוח את הפתקים ולהקריא אותם אחד-אחד. המזכיר פתח את הפתקים בזהירות וביראת כבוד, הביט בארבעתם ואמר בקול חלש ומופתע, "כתבתם אותו דבר, כמעט באותן מילים: 'יצאתי הבוקר חיובי בבדיקת אנטיגן, איפה עושים פה בידוד?'"
