"מיכלי, את שומעת שם למעלה?"

מיכלי את שומעת שם למעלה?
"אלירן לא מצליח להרדים את התינוקת. אני חייבת לחזור הביתה להניק אותה", זה המשפט האחרון שאמרת לי. היינו בתוך הרכב שלך, מחוץ לבית שלי. הורדת אותי בביתי אחרי סדנת נשים במושב ונסעת לביתך. שעה וחצי אחר כך, אישך אלירן מלול רצח אותך ב"אכזריות מיוחדת", כך קבעו הרכב של שלושה שופטים.
בשנתיים האחרונות התחושה היא כמו לחיות בסרט אימה. עד היום אני מתעוררת לפעמים ואומרת לעצמי "לא יכול להיות שאחותי הקטנה נרצחה". זה משהו שרואים בסרטים, בחדשות. מה הקשר אלינו?
אני זוכרת את זה כמו אתמול. אבא התקשר אליי- "בואי עכשיו לבית של מיכל. יש שם משטרה. קרה משהו בין מיכל ואלירן". עליתי מיד לרכב, היא גרה שלוש דקות ממני. לפני ניידת משטרה שנוסעת בדיוק לכיוון שאני נוסעת. הרחוב של מיכל כולו חסום בסרט משטרה ואין כניסה עם הרכב. חניתי על המדרכה, ליבי פועם חזק, אולי מיכל ואלירן רבו בצעקות חזקות כך כך עד שהשכנים הזעיקו משטרה? אני אכנס ואפריד ביניהם. זה התסריט היחיד שעלה בראשי. אפילו לא דמיינתי אלימות.
אני זוכרת את ההלוויה. רכב זקא הגיע לתוך בית הקברות ואני היחידה שהסכימה ורצתה להכנס לרכב, לזהות את מיכל. כשיצאתי מהרכב, איש זק"א ניגש אליי והגיש לי טבעת נישואין מזהב. "קחי. זה שלה", הוא אמר. הבטתי על הטבעת. דקיקה ועדינה, כמו האצבע של מיכל. האם אני רוצה לקחת אותה? הרי הוא נתן לה אותה. אני רוצה לרמוס אותה.
אני זוכרת את השבעה, את השוטרים שנכנסו אלינו הביתה לגבות מאיתנו עדויות..  
אני זוכרת את עצמי צועדת לתוך משרדי "היחידה לפשעים חמורים" של המשטרה, בקומה העשירית במגדל בירושלים. הוזמנתי לחקירה נוספת כי אני האחרונה שראתה את מיכל חיה. אני מביטה על השלט ולא מבינה מה אני עושה פה. סרט רע.
אני זוכרת את התקשורת על דשא ביתם של הוריי.
אני זוכרת שמהחדשות גילינו לראשונה שאלירן דקר את מיכל בראשה.
את הזוג המבוגר שניגש אליי בשבעה- "את לילי, אחותה של מיכל?", הם שאלו. "אנחנו צריכים לדבר איתך בפרטיות". הלכנו לחדר שינה של אחי הצעיר. הם ההורים של אקסית של אלירן. ביתם אמרה להם שמיכל הצילה אותה, כי זו הייתה צריכה להיות היא על דפי העיתון.
אני זוכרת את המכתב שנמסר לידיי מאקסית של אלירן, שהסביר לי הכל. הסביר לי מה עבר על מיכל.
אני זוכרת את הליטרים של חלב אם שזרמו אלינו הביתה לביתה של מיכל, עד שלא היה מקום במקפיא של הוריי. את הציבור שביקש לעזור ואפילו כמה נשים שהציעו לי שהן יאמצו את התינוקת.
אני זוכרת את הישיבה המשפחתית שבה דיברנו על הילדה ומי יגדל אותה, וכולנו רצינו.
אני זוכרת ששכבתי על הריצפה ולא יכולתי לקום והתפללתי למכונת זמן שתקפיץ אותי קדימה, כדי שלא אחוש יותר בכאב.  ומצד שני לא רציתי להתרחק בזמן כדי לא לשכוח את פניה היפות שהיו חקוקות בראשי, כי רק השבוע היינו יחד. 

בסדנה בה השתתפנו יחד כמה שעות לפני שנרצחה, היה תרגיל שבו הסתובבנו בחדר, עצרנו והרמנו מבט למי שמולנו. מולי הייתה מיכל. שתי דקות התבוננו זו לזו בעיניים בדממה. בליבי חשבתי שזו הפעם הראשונה שאני כך מביטה לאחותי בעיניה וכמה יפה וחזקה היא. התמונה הזו, אני לא רוצה שהיא תתפוגג מזכרוני לעולם.

שבועיים אחרי הרצח, השוטרים מסרו לי את המפתח לדירתה של מיכל. יחד עם חברות נכנסנו לשם. הקירות היו כחולים, על הרצפה עיגולים צהובים. מסימני מז"פ. האם זה סימן של נעליים שהקיפו בעיגול? מה הם לקחו מהדירה? היכן יומני החיים של מיכל? ומה עם מה שכתבה בסדנה. שם כולנו כתבנו תשובה לשאלה "מה אני רוצה?". מצאתי שם בדירה מוצץ על הרצפה ולידו עיגול צהוב של מז"פ. סרט.
חברתי מצאה בתוך ספר, מכתב חבוי שכתבה מיכל לעצמה. מכתב שהפך ראייה במשפט הרצח, שם היא מספרת שהיא סובלת בזוגיות ורוצה להתגרש יפה. היא תנשום ותעשה את זה לאט, צעד צעד. והיא מאחלת לאלירן חיים טובים. הילדה תדע ששני הוריה אוהבים אותה, אבל לא אחד את השני.
אספנו את כל חפציה של מיכל. אלירן יפה את כוחו של אחיו לקחת את חפציו. אני זוכרת את הטלפון שקיבלתי מחבר שלי ממושב סמוך "כל החפצים מהדירה של אחותך אצלנו במזבלה". מיד נסעתי לשם. סרט. שידת ההחתלה, כלי המטבח, כל הבגדים של אלירן. כנראה שאחיו נתן הוראה למוביל לפנות ולזרוק.
אני זוכרת את העו"ס שמעדכן שאלירן לא מוכן שאנחנו נגדל את הילדה והוא דורש שאחותו תגדל אותה. אבל היא סירבה. אני זוכרת את העו"ס מסבירה לנו שאנחנו נהיה משפחת אומנה של הילדה ובתום המשפט, נצטרך להביאה מדי שבוע לביקורים בכלא. שהוא זה שמחליט על החינוך שלה, שמה, טיסות לחו"ל וכו.
אני זוכרת שגיליתי שעולמה הפרטי של מיכל- יומני החיים של מיכל, הטלפון שלה ותוכן שיחות הווטסאפ והתמונות שלה- הכל במשטרה ולנו אין כל גישה אליהם. אבל לרוצח וסנגוריו יש גישה מלאה. אני זוכרת שכל החומרים האישיים ביותר בחייה של מיכל, שנלקחו כראיות, מתוך דירתה וללא רשות, הודלפו לאנשי תקשורת ואת הפרקליטות והמשטרה שאומרים לי שאין מה לעשות עם זה. ולנו אין גישה לחומרים.
אני זוכרת שהודיעו לנו שאני, אמא ואחותי עדות במשפט הרצח. סרט.
אני זוכרת שאלירן החליט לשתוק, לסרב לספר מה קרה שם ומה עבר על הילדה. וכעבור 8.5 חודשים, כאשר הוזמן להעיד, הוא התייפח על דוכן העדים, התחנן לרחמים, לא הביע חרטה, לא הודה, וכן הכפיש את זכרה של מיכלי. וגם אמר שקרים עלינו. אני זוכרת את גבו הזקוף ופניו הקפואות בכל הדיונים. גם בדיונים הקשים ביותר, כאשר לא היתה עין יבשה באולם.
מיד למחרת הרצח, התחלנו לאסוף כל שבריר זיכרון על מיכלי. פניתי בפייסבוק לציבור – לכל מי שהכירו את מיכל – שישלחו לנו תמונות וסיפורים. והם שלחו. ולמדתי להכיר את טוב ליבה ואופיה של אחותי מעיניים של אחרים.
כל העת הוצפתי בשאלות: איך יכול להיות שזה קרה לנו? איך לא ראינו כלום? מה עבר עליה בשנת הנישואים שלהם? למה היא שתקה? האם אפשר היה להציל אותה? יצאתי למסע חקר וקיבלתי תשובות לכל שאלותיי. כן. אפשר היה להציל את מיכל. 

כתבתי בפייסבוק שלי: השתיקה, הפחד והבושה מדשנים את שרשי הרוע. גם בבית המשפט אלירן ביקש שנשתוק. שנפסיק לדבר ולהתראיין. הוא רצה שנמשיך לשתוק כפי שמיכל שתקה. וזה רק נתו לי כח להמשיך. לדבר להתראיין לכתוב. לשתף. השיתוף הוא אור. ובאור הרשע מתכווץ. בחושך, מאחורי התריסים המוגפים בביתך, הוא גדל ומתחזק. "שתפי" קראתי לנשים שהחלו פונות אלי מדי יום.

ונשים החלו לשתף תחת התגית #הייתי_שם וקראו לשינוי עם התגית #יהי_זכרה_מהפכה. מירי מיכאלי, מגישת טלוויזיה שיתפה בעקבות מיכל היא משתפת בסיפורה האישי. והחל מה שאנו מכנים- "גל מיכל".
חודשיים אחרי הרצח הפקנו ארוע לזכרה של מיכל עם דודי לוי, ריקי גל, קורין אלאל, מירי מיכאלי, בית הבובות שבאו בהתנדבות מלאה. חילקנו שתילים לשתול בגינה לזכרה וערכנו תערוכת תמונות ציורים של מיכל ושירים שנכתבו לזכרה.
תוכנית עובדה שידרו שני פרקים של סרט על הרצח של מיכל ושם באולפן אני ביקשתי מנשים: אם צפית בסרט על אחותי ואת לא יכולה להסתכל לאישך בעיניים, את שם. אל תפרדי לבד. פני לליווי ממומחית אלימות במשפחה.
באותו יום בחודש מאי 2020 מיכל ציינה את יום הולדתה 33 ואנחנו הקמנו את עמותת "פורום מיכל סלה" וערכנו לזכרה תחרות האקתון סטרטאפים טכנולוגים להצלת חיים של נשים בשבי האלימות, בבית נשיא המדינה. ההירתמות של גופי התעשייה ושרי הממשלה הייתה מרגשת מאוד. מאז, בשנה אחת הרמנו האקתון נוסף ושתי תוכניות האצה לסטרטאפים. הפקנו אירועים בארבע יבשות- כולל באו"ם עם גל גדות. כי האישה שנמצאת באלימות- היא החזקה והוא האלים הוא החלש. היא בעצם בשבי, כפי שגלעד שליט היה בשבי. וכאן המקום שלנו כחברה וגם של כוחות הבטחון וההצלה- להושיט יד ולחלץ אותה בבטחה. פורום מיכל סלה עושה מניעה באמצעות רתימת המוחות הטובים שיש בישראל, לפיתוח פתרונות חדשניים מצילים חיים. ישראל היא הסטארט-אפ- ניישן והיא מעצמה עולמית בביטחון, היא פתרה בעיות קשות מאלה בדרכים מתקדמות. היעד שלנו הוא אפס נרצחות בשנה.
מיכלי את שומעת שם למעלה? את חסרה. אני מתגעגעת אליך כל הזמן. דרך הפעילות הציבורית אני מרגישה את הטוב שלך, אותך. האור שלך מאיר את החושך. אני יודעת שאת איתנו במסע החיים הזה. יהי זכרך מהפכה.

לילי בן עמי
אחותה של מיכל סלה
מייסדת ומנכלית פורום מיכל סלה