"אשליית דו הקיום או מחדל עצימת העיניים". כך הקדים אסף ליברמן את הסרט של כרמל לוצטי על הפרעות בעכו בזמן מבצע שומר החומות. אמנם קוראי מקור ראשון קיבלו את תמונות האימה בשידור חי מיאיר קראוס, אבל זו אולי הפעם הראשונה שהאירועים הקשים בעכו מקבלים את אור הזרקורים הראוי להם. במיינסטרים של עולם התקשורת העדיפו להתמקד בלינץ' בבת ים או בלחזור לנגב חומוס בלוד עם הפורעים, במקום בשאלה איך במדינת ישראל של היום אנחנו עדים לפוגרומים בנוסח שנות הגלות.
אחד המסרים המהדהדים מסרט האימה לו היינו עדים, הוא שלמרות הרצון לצעוד עם ערביי ישראל על מדשאות אוסלו, אין בקרבם מי שנושא באמת את דגל דו הקיום. אבל היהודים מסרבים להכיר בבעיה ולכן גם אין פתרון. אולי הגיע הזמן לחבר את רבי המכר 'ערבים ממאדים יהודים מנגה', או – 'איך לדבר כך שערבים יקשיבו, או שיהודים יקשיבו'.
הדקות האחרונות בסרט של 'זמן אמת' הבהירו עד כמה הקצר בתקשורת הוא עמוק. בזמן שגיבורי הסרט היהודים מייחלים לעתיד שקט ולשיקום היחסים, מי שלאורך הסרט מייצג את הרחוב הערבי מבהיר: בבוא העת נצא שוב כמו מבטיחים להגשים את ברכת המלאך לישמעאל, "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ". אפילו חבר מועצת העיר עכו שמוצג כדמות מתונה וכמי שניסה להרגיע את ההמון, סירב להגיד שההפגנה ההיא שפתחה בפרעות לא הייתה צריכה להתקיים ואף הדגיש – אנחנו פלסטינים, גם בפעם הבאה נבעיר את הרחובות, "זה לא אמור להרתיע אותנו".
קצת לפני שידור הסרט, בערוץ 12 המקביל, שודרה כתבה על השליטה הרופפת של מדינת ישראל בבירת הנגב באר שבע. בעוד הם מדברים על החיים הבלתי אפשריים תחת איומים, המערבבים בין פשיעה לאומנית ופלילית, נזרקו שוב ושוב האמירות התמימות על דו קיום. אולם, בשביל לאפשר חיים משותפים, צריך ריבון אחד ואפס שאיפות לאומיות זרות. כמו בעכו, גם בבאר שבע נראה שהמשטרה איבדה שליטה ואף אחד במדינה לא נותן דין וחשבון, על המחדלים שממשיכים לגבות מחירים.
בחדשות 12 סיכמו את הכתבה בשתיקת הכבשים של הנהגת המדינה, אל מול האירוע המבעית מחוץ לסורוקה. את עכו, באר שבע והנגב לא איבדנו ביום אחד; מדובר באחת הבעיות הקשות שממשלת בנט-לפיד ירשה מהממשלות הקודמות. אם אכן הם הגיעו כדי לשנות, זו הנקודה בה כדאי להתחיל. התעלמות מסימני האזהרה, זו לא בדיוק הדרך.
